בראשית פרק כד, יד וְהָיָה הַנַעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶׁיהָ הַטִּ י-נָא כַדֵךְ וְאֶׁשְ תֶׁה וְאָמְ רָ ה שְ תֵה וְגַם-גְמַלֶׁיךָ אַשְ קֶׁה אֹתָהּ הֹכַחְ תָ לְעַבְ דְ ךָ לְיִּצְ חָק
מסכת תענית ד/א א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי
The implication is that one should not rely on a miracle. When one prays, one must request in a clear and distinct manner. Yiftach made a request from G-d (not in a clear manner) and said if completed, then he would offer to G-d the first item that he encountered when he arrived at home (first one out was his daughter). Additionally, Eliezer and Yiftach conditioned their requests, and thus, were considered as if they established a sign (siman) in their request, and thus, allowed possible improper consequences.
