"קבלת פני משיח" - מה זה אומר?

קולמוסים רבים נשתברו סביב שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב, שבה הטיל הרבי עלינו את השליחות היחידה - "קבלת פני משיח צדקנו". מהי בדיוק משמעותה של העבודה הזו? רבים וטובים ניסו למצוא, על פי דיוקי לשונות בשיחה או השוואות למקורות נוספים, את ההגדרה המדוייקת של 'קבלת פני משיח'.

הכל טוב ויפה, אולם אין זה מספיק. לא ייתכן לומר שהרבי נתן לנו שליחות מעורפלת, והשאיר אותנו נבוכים לחפש אותה מבין השורות ומתוך חצאי רמזים. ההגדרה למהותה של השליחות מוכרחת להיות ברורה מדברי הרבי עצמו.

אם רק נלמד את השיחה כראוי ונתבונן בפשט דברי הרבי, נוכל לראות - שגם אם יש מקום לדון על פרטים כאלו ואחרים, הגדרת השליחות ברורה בשיחה עצמה ללא ספק. בשורות הבאות נעבור בקצרה על נקודת השיחה, תוך שימת לב למהלך הדברים, כך שנבין את השליחות "קבלת פני משיח" באור חדש ובהיר.

קבלת פני משיח - מה הקשר בין משיח ושליחות?

את השיחה פותח הרבי בהודעה כללית, על כך שסיימנו את כל ההכנות לגאולה, ולכן "העבודה והשליחות עכשיו היא: להיות מוכנים בפועל לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש!" (ס"א). אך כדי להסביר את מהותה של השליחות, פותח הרבי ומקדים ענין נוסף: "השייכות של עבודת השליחות (של השלוחים שנתאספו לכינוס השלוחים העולמי) עם משיח צדקנו - תובן בהסברת שייכותו של משיח עצמו עם ענין וגדר השליחות בכלל" (ס"ב).

כלומר, כדי להבין את השליחות - "קבלת פני משיח", עלינו להבין את הקשר בין שני הענינים: "שליחות" ו"משיח". חשוב להדגיש: אין הכוונה לקשר בין עבודת השליחות לענינה של הגאולה, לעשות בעולם דירה בתחתונים וכדומה - שזו, כמובן ופשוט, עבודתם של השלוחים. כאן מצביע הרבי על נקודה פנימית יותר, הקשר בין עבודת השליחות למלך המשיח עצמו.

בשביל זה צריכים להבין: מה זו שליחות?

בשביל זה, פותח הרבי בהסבר נוסף, על הגדרתו של "שליח". מכאן מסתעף הדיון אודות אליעזר, שהוא חלק בלתי נפרד מהקו המתווה של השיחה - הבנת מהותה של שליחות בכלל. ובלשונו הק' (ס"ג)" :ויובן זה בהקדים הביאור בכללות גדר השליחות בתורה, החל מהשליחות הראשונה שמסופרת בתורה (ובאריכות הפרטים) בפרשתנו - השליחות ששלח אברהם את אליעזר" וכו'. מדוע עלינו להבין את גדרו של אליעזר, ושל שליח בכלל? כי רק כך נוכל לענות על השאלה - מהו "שליח", וכך לחפש את זה גם אצל משיח.

מכאן ואילך, מבאר הרבי את שתי הקצוות בענינו של אליעזר, שהם בדיוק ההגדרה של שליח בכלל: מציאות עצמאית, ועם זאת ביטול למשלח.

ולמה נדרש שאליעזר יהיה שליח, ויחבר את שתי הקצוות? כי שתי הקצוות הללו בדיוק הם מטרת שליחותו: יחוד מ"ה וב"ן. החיבור בין יצחק ורבקה, עליונים ותחתונים. חיבור שיושלם בגאולה, שאז תהיה ה"דירה בתחתונים". וכאשר אליעזר רוצה לפעול חיבור כזה, יחוד מ"ה וב"ן - נדרש ממנו להיות חלק מהענין. להיות בעצמו יחוד מ"ה וב"ן 'מְהַלֵךְ', כביכול. ובמילה אחת: שליח.

בשביל הבאת הגאולה - משיח הוא "שליח"

ומכאן נוכל לחזור לנושא הקודם - "עפ"ז יובן ענינו של משיח בתור שליח ("שלח נא ביד תשלח")" (ס"ט). גם למשיח תפקיד כזה - לפעול חיבור של שני הענינים, מ"ה וב"ן. ולכן, גם הוא צריך להיות חלק מהענין, להיות בעצמו "שליח" - חיבור של מציאות לעצמו, בשר ודם, וגם "כמותו ממש" של הקב"ה.

לאחר ביאור זה, מובן היטב ענינו של משיח והשליחות שבו דוקא. לא רק שהגאולה בכללות היא חיבור עליונים ותחתונים, דירה בתחתונים (ולכן השליחות קשורה להבאת הגאולה); אלא שהחיבור הזה משתקף דוקא באישיותו ומהותו של משיח עצמו. הוא עצמו דירה בתחתונים, ורק בכח זה הוא פועל כך בכל העולם כולו. ולכן, ענין השליחות קשור ביותר למשיח עצמו.

[כדאי לשים לב לדגש בענינו של משיח, כיחוד מ"ה וב"ן - עוד יותר מאשר אליעזר, יצחק ורבקה, וכן כל יהודי, שגם אצלם משתקפים שתי הקצוות הנ"ל: בכל אלו, קיימת העבודה של יחוד מ"ה וב"ן, והם מחברים את שתי הקצוות. אמנם, אצל משיח החיבור הוא בשלב הסופי, שבו מתגלית שלימות יחוד מ"ה וב"ן ("שלימות ענין השליחות", "שלימות היחוד", "שלימות הגילוי של אלקות" - כלשון קדשו בס"ט); דוקא אצלו מתחברים שניהם להיות דבר אחד ממש.

ענין זה מתבטא גם במבואר בס"י, אודות שלימות הגילוי שבגאולה ע"י משיח - כשהמקבל מתעלה למעלה מהמשפיע, שזה שייך דוקא ל"שלימות יחוד מ"ה וב"ן"; שכן, בשלב הראשון שבו ב"ן הוא רק מקבל ממ"ה - הרי זה מורה שאין הם מאוחדים ממש. אבל בשלב הסופי, שבו מתעלה ב"ן ואינו זקוק לקבל ממ"ה, הרי אז מתגלית שלימות האחדות ביניהם. ואין כאן המקום להאריך בזה, אבל מובן הוא היטב ע"פ המבואר בכו"כ שיחות בשבועות הבאים].

כל יהודי שליח, כי יש בו ניצוץ משיח

ולאחר כל זה נוכל להבין את העבודה המוטלת עלינו בקשר לשליחותו של משיח. וכך ממשיך בסי"א: "ע"פ הידוע, שכאו"א מישראל יש בו מבחי' משה ומבחי' משיח - מובן שבכאו"א מישראל יש מעין שני הענינים הנ"ל."

כלומר: לאחר שהבנו שה"שליח" אינו ענין מנותק ממטרתה של השליחות אותה הוא פועל, ובו עצמו נמצא הענין של יחוד מ"ה וב"ן - מובן, שגם אצל כל יהודי הפועל בשליחות זו מוכרח להיות ממש מעין אותו ענין. וזה אכן כך: לכל יהודי יש ניצוץ משיח. כשם שמשיח באישיותו ובפעולתו משקף יחוד מ"ה וב"ן, כך גם כל יהודי. ולכן מובן שעבודתו של יהודי חדורה בענין זה של משיח - "שכל הפרטים ופרטי פרטים בעבודתם של ישראל, נעשים חדורים בגלוי בנקודה ותכלית האחת והיחידה: הגילוי של משיח צדקנו."

כאן סגר הרבי מעגל וביאר את מה שבו פתח בס"ט, הקשר של שליחות ומשיח. משיח הוא שליח, כי כל ענינו זה יחוד מ"ה וב"ן; וממילא גם בעבודת השליחות שלנו לעשות דירה בתחתונים, יחוד מ"ה וב"ן, מודגש הקשר למשיח.

ומה התחדש עכשיו? הגענו לגילוי של משיח

ועכשיו אפשר לחזור לנקודת הפתיחה, "החידוש שנתוסף במיוחד בזמן האחרון בעבודת השליחות". חידוש שכמובן מגיע בהמשך ישיר לכל המבואר עד כה: "בזה גופא - שזה שייך לכינוס השלוחים בכל שנה ושנה - נתוסף החידוש בשנה זו במיוחד, בקשר של עבודת השליחות עם "שלח נא ביד תשלח", השליחות של משיח צדקנו" (סי"ג). אם תמיד השליחות היתה קשורה למשיח - עכשיו, בזמן האחרון, הקשר הזה מתחזק.

כאן מבאר הרבי את ייחודיותה של התקופה האחרונה, שבה סימני הגאולה מתגשמים, ובה עבודת השליחות עד עכשיו - ההכנה ליחוד מ"ה וב"ן שבגאולה - הסתיימה. הכל מוכן לגאולה. וכאן, מגיע החידוש לגבי משיח בעצמו: כעת "מתחיל להתקיים ה"שלח נא ביד תשלח", השליחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר."

מהי "השליחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר" שמתחילה להתקיים? לא מדובר רק על העובדה המעשית, שהרבי קיבל מהקב"ה את התפקיד לגאול את ישראל (כמובא בברטנורא והחת"ס המצויינים בשיחה), אלא גם ובעיקר - בהמשך למהלך השיחה עד עכשיו - מתחיל להתגלות ענין השליחות של משיח: יחוד מ"ה וב"ן, חיבור רוחניות וגשמיות. משיח כבר התחיל לגלות בבני ישראל ובעולם את התאחדותם עם אלוקות [ובסגנון דלעיל: אם עד כה אחזנו בעבודה של יחוד מ"ה וב"ן, כעת מתחיל ע"י משיח הגילוי של שלימות יחוד מ"ה וב"ן].

לקבל פני משיח, לקלוט את הגילוי

ואם כן, תפקידנו כעת הוא "לקבל פני משיח". אם עד כה העבודה שלנו נעשתה במטרה להביא את משיח, לפעול ו'לייצר' יחוד מ"ה וב"ן - כעת מטרת העבודה היא לקבל ולקלוט את הגילוי של משיח, היחוד שכבר קיים וגלוי.

בשיחות השבועות הבאים יפרט זאת הרבי יותר, ושם נראה את הדברים בסגנון אחר אך באותו תוכן: "לפתוח את העינים", לראות שכל העולם מוכן כבר לגאולה וחדור כולו באלוקות; וממילא 'לקבל' את הגילוי הזה בעבודתנו.

ובלשונו הק' (ד"מ ש"פ ויצא סי"ט)" :כיון שחיבור הנשמה וגוף, והרוחניות והגשמיות, כבר ישנו בשלימות (כנ"ל), והכל כבר מוכן לגאולה - צריך לעשות דברים שיגלו זאת בפועל ממש . . לבטא את הרוחניות וה"חסידישקייט" שלו בגשמיות שלו, שבעניניו הגשמיים, ובזמן ובמקום הגשמיים שלו, יורגשו החמימות והחיות של ה"אידישקייט" שלו וה"חסידישקייט" שלו, עד לאופן שלא יהי' ביניהם כל פירוד כלל, אלא יהיו דבר אחד ממש."

מיהו המשיח שאותו מקבלים?

נקודה נוספת שאותה מדגיש הרבי - היא זהותו של המשיח שאותו צריכים לקבל: "כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, השליח היחיד שבדורנו, המשיח היחיד שבדורנו". וגם זה מובן וברור מאוד על פי מהלך השיחה עד כאן.

כאמור, בשיחה הרבי מדגיש את הקשר המהותי שבין השליח לשליחות: אליעזר שפעל יחוד מ"ה וב"ן - היה בעצמו שליח ואיחד ביטול ועצמאות; משיח שיפעל דירה בתחתונים - יהיה בעצמו שליח ויאחד אלוקות ומציאות; ויהודי שפועל יחוד מ"ה וב"ן - הוא עצמו שליח, הוא מאחד נשמה וגוף.

ולכן כאשר הגענו לשלב החדש בעבודת השליחות, שלימות יחוד מ"ה וב"ן, זה בעיקר בזכות מלך המשיח שהתגלה. וגם העבודה שלנו, אינה רק 'לקבל את הגאולה' באופן כללי אלא 'לקבל פני משיח צדקנו' - כי בו עצמו מתבטאת כל מהותה של הגאולה [כנ"ל באריכות; וכפי שיבואר באריכות בשיחת ש"פ תולדות, אודות 'התגלות מציאותו של משיח' שבה מתבטא עיקר החידוש של הגאולה]. ואם ברצוננו להתחבר למצב הנוכחי ולקלוט את גילויי הגאולה - לכל לראש עלינו להתחבר ולהתקשר עם המשיח עצמו שהתגלה, נשיא דורנו.