קיצורי * ביאורי * ליקוטי * האלשיךהק' פ' חיי שרה
* אברהם ושרה באו לתקן את אשר עותו אדם וחוה, שעל זה נצטוו הנשים:
בנדה, חלה, והדלקת נר שבת * ונכלל בזה נסיון שרה במצרים * וכשנפטרה בחברון: היא התחברות של מערה ההיא עם העולם העליון, מיד נתחברה ב'חברון' כשנפטרה * הוגד שנולדה רבקה ממלאה מקומה * נתראה שאכן תיקנו בזה:
* שעיסתם נתברכה,
סימן על התיקון של מצות חלה * ונר שלהם דלוק מערב שבת לערב שבת סימן על התיקון של הדלקת נר שבת * וענן קשור על פתח האהל סימן על התיקון של שמירת פתחי נדה * היה ראוי לו להתאבל על:
א: איבוד אשתו ראשונה ב: אל העדר שלמותה, ותיקון שלה.
ג: תיקון העולם
אבל אברהם בא אך ורק לספוד למרכבתה של השכינה שרה כי האבות הן הן המרכבה.
(א) וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: (ב) וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ:
(א) ראוי לשים לב אל אומרו ויהיו ולא אמרותחישרה! (ב)וגםאומרושנהבכלפרטופרט! (ג)ולמהחזרוכללשניחיישרה? (ד) וכן אומרו בקרית ארבע היא חברון למההזכירשנישמותיה? (ה)וגםאומרובארץכנעןכיידועהוא! (ו) וגם אומרו לשרה הוא מיותר והיה לו לומרלסופדהולבכותה!
אך הנה ידענו מחכמי האמת כי אברהם ושרהבאולתקןאתאשרעותואדםוחוה.
וכן נראה מדברי רבותינו ז"ל באומרם בבראשית רבה למה לא נברא אברהם תחלהמפנישמהשקלקלאדםבאאברהם ותיקן, ואם היה נברא הוא תחלה מי יתקן אחריו,הנהכילתקןבאאברהם.
והוא כי אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהםושרההביאוחייםלעולם.
אלוגרמוקללה,ואלוונברכובךוכו.'
אדם סילק שכינה אל הרקיע, ואברהם ושרההורידוהמרקיעשביעי,כמאמרםז"ל בבראשיתרבה.
אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש שנאמרואתהנפשאשרעשובחרן.
אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם, כי על ידי מה שהיה מאכיל וגומלחסדנתקייםהעולם.כמושאמרוז"ל בשמות רבה כי משלשה דברים שהעולם עומד עליהם, בתחלה היה עומד על עמוד אחדהואגמילותחסדיםשלאברהםוכו.'
וכן חוה הטיל בה נחש זוהמא, ושרה נלקחה שני פעמים, ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא.
ובזה מצאנו ראינו טעם אל הביא הוא יתברךאתשרהבנסיוןההוא,כיצרהגדולה היתהלה!
אךהואלתקןקלקוליחוה.
וגם רבקה הוצרכה לתקן במקומה, כי עדייןלאנגמר התיקון,
והוא כי כל שלשת האבות יש להם שייכותעםאדםכנודעליודעיםחן.
וגםשלשהדבריםשקלקלהחוהשעלכן נצטווהנשיםבנדהוחלהוהדלקתהנרנתקן עלידישרה,
שעל כן אמרו ז"ל שהיתה עיסת שרה מתברכתשהואבליספקעלדברהחלה,
ונרדלוקמערבשבתלערבשבתעלדבר הנר,
וענן קשור על פתח האהל על פתחי נדה שהיתהטהורהמהן,
ונכנסה במקומה רבקה בברכות אלה כמפורשבעניןאומרוויביאהיצחקהאהלה וכו:'
ונבא אל הענין. והוא כי תחת שלש היה ראוילהתאבלאברהםעלשרה:
א. על הנוגע אל תיקון העולם שהיתה מתקנתלקיימוכמדובר.
ב. על צרת עצמה, ומה גם לרבותינו ז"ל שעלשמסרהדיןעלאברהםחסרומחייה..
ג. על הנוגע אל אברהם, כי אשר מתה אשתו ראשונה כאילו נחרב בית המקדש בימיו.
עלכןעלהאחדסמךהכתובזהאלאומרו למעלהויוגדלאברהםוכו'ובתואלילדאת רבקה,שכברנולדהממלאהמקומה.
והוא מה שאמרו ז"ל עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה. וכמו שכתבנו על ויביאה יצחק האהלה שרהאמו.הנהכימבחינהזואיןלהתאבל.
וגםלא עלהשנים כיהנהויהיווכו,'לומר כי גם שנשתנית הויית חייה כי חסרו מהן, אין לה פגם מזה לומר כי לא עשתה מצות בשניםהנותרותויחסרמשלמותיה,כיהלא לא היתה צריכה אל כל תשלום שנותיה לשלמות הראוי לה, כמו שאמרו ז"ל במדרש חזית יש זוכה בשנים מועטות כבמרובות.
וזהיאמרמאהשנהועשריםשנהוכו'ולא אמר שנהבסוף מאהועשרים ושבעשנים, כי-אם שנה בכל פרט, לומר כל פרט הוא כאילו נשלמו חייה, כי כשהשלימה מאה נשלםשלמותה.
וזהוויהיוחיישרהמאהשנהשהואכאילו כל הויות חיי שרה היו מאה שנה, כי בם קנתה הווית חייה בעולם. וכן בעשרים שאחרי כן היה די במה שעשתה בהן לשלמותיה. וכן בשבע שנים שאחר הכל, ככל פרט, נמצא כאילו חייתה כל שני חיי שרהאשרהיוראוייםאילולאמסרהדיןעל אברהם כאילו לא חסרו דבר: (ובזה נתיישב (א) ויהיו ולא אמר 'ותחי שרה'! (ב)
קושיא
א'
ב'
וג':
שנה (ג) למה חזר וכלל שני חיי שרה?)
ועל השלישי אמר. ותמת שרה בקרית ארבעכלומרשלאעשתהמיתתהרושםכי-אם לעירה ולא לבעלה (ובזה היחל יישוב קושיא ד': בקרית ארבע היא חברון למה הזכיר שני שמותיה?)
אךמצדכשרותהראוילהספידהכיהלא קריתארבעזוהיאחברוןכו,'והואכיהקרא חברון, יתכן, הוא על התחברות של מערה ההיא עם העולם העליון כנודע אצלנו, כי היאכניסהלגןעדןהארץ.
ובזה יאמר כי לכשרותה ושלמותה לא שהתהביןמותהאל ההתחברותאלגןעדן שלמעלה,כימידנתחברהלמעלה.
ועל כן הזכיר השם הזה לומר כי בחינתה נתקיימה בה (ובזה נתיישב קושיא ד': בקרית ארבע היא חברון למה הזכיר שני שמותיה?) .
וזהואומרובארץכנעןהואמקוםהמיוחד לזה. (ובזה נתיישב קושיא ה': בארץ כנען כי ידוע הוא!)
הנהכיעלשתיבחינותאלהאיןלבכותה, לא על העדר תיקון העולם ולא על העדר תיקוןלעצמה.
וגם לא על פגם הבא לאברהם שיהיה כאילו נחרב בית המקדש בימיו, כי-אם ש'מהשויבא אברהם לאעלהנוגעאליוכי-אםלספודלשרה,כיהאבותהןהןהמרכבה ואין להם צורך בית המקדש, כענין יהיה ה' א-להינו עמנו שיהא מרכבה עלינו, כאשר היהעםאבותינושהם האבות.
בכל
פרט
ופרט!
וגם לא להתאבל על העדר שלמותה רק לשרה למה שהיא שרה מפאת עצמה כאשר חובה להתאבל על כל צדיק שנפטר (שהאבלות הוא על חסרון מציאות בחינתו של הצדיק מן העולם, ובפרט על שרה, כנ"ל: 'כי האבות הן הן המרכבה', ובזה נתיישב קושיא ו': לשרה הוא מיותר והיה לו לומר לסופדה ולבכותה!
מיישב: לספוד לשרה בא למעט שלא בא לספוד על הנוגע לעצמו, ואפילו לא על הנוגע אל העדר שלמותה, ותיקון שלה, וגם אפילו לא על הנוגע לתיקון העולם שעל ידה. כי בא לספוד אך ורק לסילוקה של שרה מרכבתה של השכינה שבדור)
אויאמר,ויהיוחיישרהוכו.'כמאמרםז"ל בספר הזוהר על 'ויקרבו ימי דוד' כי הימים שהצדיק חי ועושה מצות בהם גם כי למהותם איןממש,קוניםהויהוקיוםרוחני קדוש,ומתקרביםבעתלמותלהעידעלכל זכותהנעשהבהן.
וזהיאמרויהיוחיישרהלומרכיקנוהויה וקיום (ובזה נתיישב קושיא א: ויהיו ולא אמר 'ותחי שרה'!),
חיי שרה בין כללות המאה שנה בין העשריםשנהביןהשבעשנים.
ושמא תאמר הלא זה יצדק בשנים שעשתהבהןמצות,אךלאימיהקטנות!
לזה אמר שני חיי שרה, לומר, כי מה שאמרתי שכל הפרטים הנזכרים קנו הויה שכולל גם של קטנות, הוא על כי כללות הכל משפיע קדושה הרוב אל המיעוט של קטנות שבכללם, באופן שישוו כל שני חיי שרה (ובזה נתיישב קושיא ג: למה חזר וכלל שני חיי שרה?).
ולהיות הימים באים ומתקרבים סמוך למיתה, על כן, קודם הזכיר מיתתה, אמר (ויהיו), ענין הויית קיום שנותיה, לומר כי אלה חברו קרבו ויאתיון, באופן שאשה אשראלהלהראויהלכבודוהספד.
* גודל מעלות האבות והאמהות הקדושים * ביאור ענין ד' הברכות שהיו שורים באוהל שרה ורבקה, (א) הענן (ב) הנר (ג) דלתות פתוחות (ד) בעיסה שהם לעומת: תיקון חטא אדם הראשון * שעי"ז (א) נסתלקה הנשמה ונפגמו (ב) הרוח, (ג)הנפש, (ד) והגוף * האבות תיקנוה עד ששרתה עליהם השכינה
(כ"ד ס"ז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּו וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶה וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:
(ז) הנה אומרו האהלה ה"א שבראש תיבה מיותרת, כי ה"א שבסוף תיבה היא במקוםלמ"דבראשה!
(ח)ועודלמהיגידלנושהביאההאהלה? ולאהיהלולומראלאויקחאתרבקה!
(ט) ועוד שהי' לו לאמר האהלה של שרה אמו!
(י) ועוד אומרו ויאהבה, היעלה על לב שלאיאהבנה?
(י"א) ועוד אומרו וינחם יצחק וכו,' מה ענינופה?
והנה במדרש בראשית רבה וז"ל: ויביאה יצחק וכו' כל הימים שהיתה שרה קיימת היהענןקשורעלפתחאהלה,וכיוןשמתה שרה פסקה, וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן.
כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותהרוחה,וכיוןשבאתרבקהחזרהאותה הרווחה.
כלימיםשהיתהשרהקיימתהיתהברכה משתלחת בעיסה, וכיון שמתה פסקה אותהברכה,כיוןשבאתרבקהחזרה.
כלימיםשהיתהשרהקיימתהיהנרדלוק מלילשבתעדלילשבת,וכיוןשמתהפסק אותוהנרע"כ:
(י"ב) וראוי לשים לב מה ענין ארבעה דבריםהללושנתייחדולשרהולרבקה?
(י"ג) מה כוונתם באמרם אותו ענן, אותה הרווחה, אותה ברכה, אותו הנר?
(י"ד) ראוי לשום לב על מה נקברו האבות הק' ביחד עם אדם וחוה?
אך הנה כתבנו במקומו כי מה שקלקלו אדם וחוה תקנו אברהם ושרה, ואחריהם יצחק ורבקה. ומה גם לספר הזוהר כי האבות כלן יש להן שייכות על פי הגלגול עמו כמפורש שם. ועל כן אחשוב כי נתייחדו שם בקבורה אדם והאבות (ובזה נתיישב קושיא י"ד: על מה נקברו האבות הק' ביחד עם אדם וחוה?)
והנה על מה שקלקלה חוה, ניתן לאשה לתיקון שלשמצות,נדהחלההדלקת הנר. והואכמאמרםז"ל:
היאכבתהנרושלעולםתדליקאתהנר,
היא שפכה דמו של עולם תשפך דמה ותקייםמצותנדה,
היאקלקלהחלתושלעולםתפרישחלה.
והוא, כי הן האדם מורכב מארבעה דברים, נשמה ורוח ונפש וחומר. וחוה קלקלההשלשהכיאתהנשמהלאקלקלה, כי הלא היא דעת חכמי האמת כי הנשמה העליונה אינה נפגמת בעון, כי טרם יחטא אשר היא בו תסתלק מעליו. אך יופגמו בחטא השלשה הנותרים. ואת שלשתן קלקלהחוהבהחטיאהאת האדם.
ואחשוב כי חומרו של אדם היתה חלתו שלעולם,והואכמושאמרוחכמינוז"ל על פסוק ואד יעלה מן הארץ וכו' וייצר וכו,' אמרו רבותינו ז"ל כאשה שמקשקשת עיסתהבמיםומפרשתחלתה,כןואדיעלה מן הארץ וכו' והשקה וכו,' ומהעפר השרוי במים נטל וייצר את האדם. הנה כי עפר שממנונבראאדםנתייחסלהפרשתחלה,
והוא הוראת היות מין האדם בערך כל הארץ וצאצאיה, כחלה בערך כל שאר העיסה. כי היא קדש ושאר העיסה חול, ושאין הנאה מכל הארץ עד יברא אדם כאשר אין נהנים מהעיסה עד הפריש חלתה.
ועל כן ממקום כפרתו נברא - הוא מקום המזבחכנגד שער השמים -כי שם קדושת השכינהוהואטובהארץ,ומשםנוטלחלתו שלעולםקדשלה.'
והנהחוה היסבה עכירות החומר ומיתתו והפסדו,עלכןתתקןבמצותחלה.
ועל הנפש שקלקלה אותהתתקן במצות נדהכיהדםהואהנפש.
וכנגד הרוח המאירה יותר והיא כבתה אורותתקןבנרשבת.
אךהנשמהאינהנפגמתבעוןכדעתחכמי האמת,כיבבאאדםלחטואהיאמסתלקת ועולה, ולא ידבק בידה פגם, על כן לא הוצרךתתקןרקהשלש,ובתיקונןהיאשבה על האדם (ובזה נתיישב קושיא י"ב: מה עניןארבעהדברים הללושנתייחדולשרה ולרבקה?).
ובזה נבא אל הענין. כי במה ששרה היא מתקנת קלקולי חוה, במה יוודע, אם לא בהוראת שפע טובה וברכה, במה שכנגד הדברים,שהםתיקון,מהשקלקלהחוה.
והוא, כי כנגד החלה, היתה עיסתה מתברכת.
וכנגד הנר, היה דולק מליל שבת לליל שבת,להורותשתקנהשניהדברים.
וכנגד ענין הנדה, היו, דלתות פתוחות לרוחה.להורות:
(פירוש א'): כי טומאת זוהמת דם נידות לאהיהלה(כלל).
(ומוסיף האלשיך הק' בפ' תולדות: נולד יצחק וכו' בהשגחת נסיית, באופן שאפילו שאז פרסה נדה אחרי זקנתה אינו דםטבעיהבאמזוהמא)
או (פירוש ב'): שהיתה זהירה בה (והיה לה סיעתא דשמיא לאכול ולהאכיל לאורחים אף חולין בטהרה וכו'.)
(ומה שקראו המדרש) "והיו דלתות פתוחות"(כוונתם)כנגד(מה שעניני טהרת הנדה נקראין) פתחינדה.
שאם לא כן (שהיתה טהורה) לא היתה ברכהשורהשםתוךאהלהבטומאהההיא. ואילו (תרצה לפרש אשר הברכה) היתה (רק) בימי טהרתה (ואם כן) לא תמצא (הברכה) בימי נדותה, אך (לא כן הוא, כי מדייק המדרש) כל הימים שהיתה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה, כי אין זה רק להיות קדושה שרויה שמה, וזהו אומרו כל הימים שהיתה כו.' (ומבואר בס': אשר מפני גודל צדקתה וטהרתה, היתה ברכה במעשי ידיה, עד כדי כך, שהיתה יכולה לקבל כל האורחים כולם שרצו. כענין מיעוט מחזיק המרובה. משא"כ אחר מיתתה, אשר אז, לא היתה הברכה שלה שורה, באופן, אשר בדרך הטבע, לא היו כל הכנותם כולם יכולים להספיק לכל האורחים)
ועל הנשמה שלמעלה מהכל, השורה בתיקון השלשה שנפגמו, על כן היה ענן קשור פתח אהלה. רמז אל הנשמה שעל הכל.
והוא, כי ענן השכינה היה שם קשור עם הנשמה, כדרך שכינה השורה על כל שלם, ששורה על הנשמה ומתפשטת עד הנפש ועדהבשר:
וגם (אע"פ) שמה שהוצרך לתקן לא היו כי-אם השלש, (אעפ"כ) כשבא בעל המאמר לספר שבחה בכל ארבעת חלקיה הזכיר את ארבעתן. ובגדולה היא הנשמה העליונה היחל, ואמר שהיה לה ענן קשור כו.'
ומה שלא הובאו במאמר על הסדר, הוא כי השנים המורים על השראת קדושה, אחת על האהל (ענן) והשנית תוך האהל (דלתות פתוחות), סמך אותן יחד. וברכת עיסה ונר שהיתה ברכה בשני דברים פרטיים,ועיקרןערבשבת,ונכריםברכותם לעין,סמכםיחדגםהם.
ולהורות שעל זכותם היה, אמר שפסקה במותה.
ולבלתי נגוע בכבוד אברהם אמר פסק אותו,וכןאמרפסקהאותהרווחה,וכןאמר אותהברכה,אותוהנר.
לומרכיגםשלאיבצרבזכותאברהם,אך לא היה כל כך כאשר בימי שרה. ומה שפסק הוא אותו המציאות שהיה בחייה, וכשחזרה היא אותו ענן אותה רוחה כו' כאשר בימי שרה (ובזה נתיישב קושיא י"ג: מה כוונתם באמרם אותו ענן, אותה הרווחה, אותה ברכה, אותו הנר?).
והנה על פי הדברים האלה נבא אל ענין הכתוב, כי רצה יצחק לנסות את רבקה אם תמלאמקוםאמווהיאראויהאליו,ומהגם שהיתה בת ואחות כומרים והוא עולה תמימה, על כן ויביאה יצחק האהלה לנסות אם יהיו לה מדות אמו, אם יראו בה הסימניםשהיולאמו (ובזה נתיישב קושיא ח: למה יגיד לנו שהביאה האהלה? ולא היה לו לומר אלא ויקח את רבקה!)
עלכןהכניסהבאהלאמו,ויראוהנהשרה אמו, כי היה כאילו היא שרה אמו. (ובזה נתיישב קושיא ט: הי' לו לאמר האהלה של שרה אמו!)
וזה אפשר יכוין בה"א יתירה כי היה לו לומר אהלה! (קושיא ז'), שהוא כאומר לאהל כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשהנמצאת ה"א ראשונהיתירה,לרמז כיבהיותההיאתוךהאהלהיובאהלחמשה דברים, היא וארבעה דברים הנאמרים במאמר.
ובראותו כי כן אז ויקח אותה שהוא הנישואין.
ועדיין לא ניחם בעצם אחרי אמו כי אמר כי גודל זכות אמו גרם שבמיעוט צדקות רבקה יספיק להחזיר מה שכבר היה, כענין מדה הקרובה להמלאות שבתוספות מעט ימלא על כל גדותיו. ומה גם שכל איכות קדושה המסתלק לא יעקר לגמרי כי-אם נשארמציאותושם.
על כן אחר שלקח אותהונשאה, הסתכל בצניעותה ומעשיה וירא כי היא לו לאשה נאותהאליו, שעם היותו עולהתמימההיא נערכת אליו להיות לו לאשה, אז ויאהבה (ובזה נתיישב קושיא י: ויאהבה, היעלה על לב שלא יאהבנה?).
וינחם וכו' (וינחם יצחק אחרי אמו כי כאשר הכניסה באהל אמו, וירא והנה שרה אמו, כי היה כאילו היא שרה אמו)
מה שאין כן מתחלה (ובזה נתיישב קושיא י"א: וינחם יצחק וכו,' מה ענינו פה?)
[צריך ביאור. כי למעלה בדיבור המתחיל ויהיו חיי שרה אמר: ענן קשור על פתח האהל על פתחי נדה שהיתה טהורה מהן. ואח"כ בדיבור המתחיל ויביאה יצחק אמר:כנגדעניןהנדה,היו, דלתות פתוחות לרוחה. ונראה כסותרין!
נראה הביאור מרומז בדבריו הק': לא הובאו במאמר על הסדר, הוא כי השנים המורים על השראת קדושה, אחת על האהל (ענן) והשנית תוך האהל (דלתות פתוחות), סמך אותן יחד.
נראה מדבריו אשר הענן ודלתות פתוחות שניהם הם ענינים דומים שנים המורים על השראת קדושה . והשראת קדושה אשר הרי בכללו דלתות פתוחות, נקרא ענן.
והנה במאמר ויהיו חיי שרה אשר מבאר רק שלש חילוקי כפרת חטא עץ הדעת, וכנגדן שלש מצוות שנצטוו הנשים, על כן אינו מביא כל ארבע הברכות שמביא המדרש, ומביא רק שלש הברכות שמוזכר ברש"י
(ועפ"ז מיושב ג"כ מה שמקשים על רש"י הק' על שאינו מביא ארבע הברכות שבמדרש).
על כן אל ענין דלתות פתוחות קורא האלשיך הק' בשמו הכללי, ענן. והרי כנגד דלתות פתוחות אשר נקראין שם ענן, הוא ענין טהרת הנדה.
משא"כ אח"כ בדיבור המתחיל ויביאה יצחק אשר שם מבאר ארבעה חילוקי פגם חטא עץ הדעת, הפוגמים את ארבעת חלקי האדם, שם מביא כל ארבע הברכות שאומר המדרש, אשר שם כבר נחלק ענין השראת הקדושה לשני ענינים: א: השראת קדושת הענן שמעל האוהל, (אשר כנגד תיקון הנשמה), ב: השראת קדושת דלתות הפתוחות שבתוך האוהל, (אשר כנגד תיקון הנפש).
והנה ע"פ סוד מבואר. כי השראת קדושה קורא פה האלשיך: "ענן השכינה". הרי יש שכינה עילאה, בינה, אימא (אם), ה' עילאה שבשם הוי', אשר כנגד הנשמה. ויש שכינה תתאה, מלכות, ברתא (בת), ה' תתאה שבשם הוי', אשר כנגד הנפש. ומפליא האלשיך להסתיר הסוד בביאור פשט הפשוט]
