כל התורה היא שכליית ומחייב ההנהגה כן

גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנו לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי: (כג, ד)

גר ותושב וגו.' טעם טענתו גר ותושב. על פי מה שכתב רמב"ם בפ"ג מהלכות זכיה ומתנה (הי"א) וזה לשונו: יכול ליתן מתנת חנם לגר תושב שאתה מצווה להחיותו דכתיב (ויקרא כה לה) גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּך ע"כ. ויש לך לדעת כי כל תורתינו הקדושה היא שכליית, ובפרט בענייני ההנהגה הארצית, וכמו שאנו מתנהגים בגר היושב עמנו, כמו כן יתחייב שכליות יושבי הארץ להנהיג ביניהם להחיות אדם שהוא גר ותושב עמהם ולתת לו מתנת חנם. והיא טענת אברהם גר ותושב אנכי תנו לי, ודקדק לומר גר ולא הספיק לומר תושב, המכוון לומר שהגם שאני גר ואיני מכם, אף על פי כן הריני תושב: