מצאים אנו בשבוע בו חל כינוס השלוחים העולמי. השבוע בו מגיעים שלוחי המלך מרחבי העולם, לחסות בצילו ולקחת כוח לעבודתם בימים שיבואו מתוך אמונה ותפילה שחזרתם למקום שליחותם תהיה אך ורק בשביל להגיע ביחד עם קהילתם לארץ הקודש.
חיי שרה חלקו משיחת פרשת חיי שרה תשנ"ב. חיי שרה מאז הציב הרבי בפני השלוחים ובפנינו את הנקודה היחידה והעיקרית בעבודתנו. חיי שרה ואנו עדיין בגלות. עיון בשיחה מגלה כי הרבי הציב בפנינו את הדברים ברורים וגלויים. הציב את המטרות, את דרכי הביצוע ואת הכוח לעשות זאת, כל שנותר הוא לפתוח את אגרת המלך בפעם השמונה עשרה כאילו הייתה זו הפעם הראשונה ולבחון תוכו ובחון מה דורשים מאיתנו.
מיד בתחילת השיחה מגדיר הרבי את הזמן וסגולתו – חז"ל כבר הודיעו כי 'וכלו כל הקיצין', בנוסף להם קיימת ההודעה של הרבי הריי"צ על כך שכבר עשו תשובה וצחצחו את הכפתורים, מובן מכך שכל מה שנותר כעת הוא לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש. משמעות הדברים מובנת מיד בפסקה הבאה – בני היקרים השלוחים, הגעתם עד הנה בשביל מטרה אחת – "להתדבר ביחד כיצד לבצע את השליחות המיוחדת של הזמן שלנו – קבלת פני משיח צדקנו".
בטרם ייתן הרבי הנחיות ברורות מה יש לעשות, בא אבינו רוענו ומסביר בהרחבה כי כל עבודת השליחות קשורה באופן ישיר עם עניינו של משיח. לשם כך עומד הרבי תחילה על מהותה של שליחות לאור פרשת השבוע.
בפרשת חיי שרה מוזכר השליח הראשון – אליעזר. שליח זה נשלח על ידי אברהם אבינו על מנת למצוא את שידוכו של יצחק. שליחות זו יכולה להתפרש בשני מובנים – האם אליעזר הוא שליח בבחינת "שלוחו של אדם כמותו", או שהוא בבחינת שדכן, העושה טובה לאברהם אבינו? שאלה זו נשאלת ב'דבר מלכות' השבועי, אינה שאלה של טרמינולוגיה. ההבדל בין 'שדכן' ל'שליח' הוא מהותי.
אליעזר כשדכן הוא מציאות נפרדת מאברהם אבינו, הוא זקוק לסימן לידע מיהי המיועדת, הוא מתפלל ששליחותו תצלח, הוא מעוניין בכלל שבתו תינתן ליצחק אך מה יעשה ואברהם אבינו חושב אחרת.
לעומת זאת, אליעזר כשליח הוא "עבד אברהם", מדייק הוא בשליחות עד השערה, נאמן לרבו עד כדי כך שאברהם אינו חושש להפקיד בידו את כל אשר לו.
בטרם נעמוד על מהות שליחותו של אליעזר ניתן לשאול את עצמנו כשלוחיו של מלך המשיח – האם בשליחותנו אנו כשדכנים או כשלוחים? האם יש מקום לערב רעיונות ומניעים אישיים בעבודת השליחות, האם ביכולתי להחליט מה מתאים ומה לא? האם אני צריך לפעול כעצמאי או שעבודת השליחות צריכה להיעשות בביטול מוחלט למשלח, לשאול אודות כל פעולה, לבצע אך ורק מה שהתבקשתי כך שיירגש בכל כי "עבד מלך – מלך"?
הרבי לא מותיר אותנו עם השאלה. בהמשכה של שיחה זו מורה לנו הרבי צעד אחר צעד מהי מהותה של שליחות ומהי העבודה הנדרשת מאיתנו.
סוד הנישואין
אם עבודת השליחות הראשונה באה ללמדנו פרק מרכזי בהלכות שליחות, מובן שתוכנה של השליחות מלמדנו מטרתה של שליחות מהי.
נישואיהם של יצחק ורבקה לא היו נישואים פרטיים של עוד זוג יהודים. אלו היו הנישואים הראשונים בתולדות עם ישראל ומובן שמשמעותם גורלית לעבודת ישראל במשך הדורות כולם. עד כדי כך שלשם כך מוכן היה אברהם אבינו להעמיד את כל כספו ורכושו. כאשר הדבר נוגע לבניו עד סוף כל הדורות נותן אברהם אבינו את כל כולו עד לפרט האחרון – "כל אשר לו".
בכדי להבין את משמעותם של נישואין אלו מביא לפנינו הרבי את הרעיון הפנימי שבנישואי יצחק ורבקה. יחוד מ"ה וב"ן. במילים פשוטות הכוונה היא חיבור הגוף עם הנשמה, חיבור הגשמיות עם האלוקות, שלימות הייחוד בין כנסת ישראל והקב"ה עד לשלמות החיבור בגאולה האמיתית והשלמה.
מנישואי יצחק ורבקה ניתן הכוח לכל יהודי לקיים את התורה והמצוות בעולמנו הגשמי והמוגבל. כלומר, שליחותו של אליעזר נתנה את הכוח לכל יהודי לחבר את העליונים עם התחתונים; לפעול יחוד מ"ה וב"ן עד לשלימות הייחוד בביאת משיח.
לאור דברים אלו היינו מצפים שהתורה תרחיב בסיפור נישואיהם של יצחק ורבקה, אולם התורה בחרה להרחיב ולהכפיל את סיפורה של השליחות מה שמביא אל המסקנה המתבקשת – בשליחות עצמה קיים עניין מהותי לקיומנו ולפעולתנו בעולם.
למעשה, אומר הרבי, מטרת השליחות והשליחות עצמה מבטאות את אותו הרעיון. בכל שליח באה לידי ביטוי מטרת השליחות – חיבור העליון עם התחתון. השליח עצמו מאחד בתוכו את הגשמיות, המציאות, הנפרדות עם ביטול מוחלט למשלח, לאלוקות.
במילים אחרות – שליח צריך להיות בר דעת, עצמאי, מציאות נפרדת מהמשלח, לחשוב כיצד לפעול, היכן להתעקש, עם מי לדבר על מנת שענייני השליחות יתקדמו. יחד עם זאת עליו להיות בטול למשלח, לזכור שלוחו של מיהו, להעמיד מול עיניו בכל רגע את רצון ודעת המשלח ולפעול לפיהם ללא שינוי – או אז זוכה הוא להיות "כמותו ממש".
כאן מכריע הרבי בשאלת מהותו של אדם כשליח או שדכן – אליעזר היה שליח. שליח שמאחד בתוכו את השדכן והשליח, בטל למשלח בכל עצמותו וכל מציאותו היא מציאותו של המשלח.
לאחר שהבנו את מהותה של השליחות בא הרבי ועומד על מהותו של המשלח – משיח. במלך המשיח קיימות שתי הבחינות שהזכרנו – מצד אחד הוא מציאות לעצמו, חי בעולם ופועל בו, אך יחד עם זאת הוא שלוחו של הקב"ה. מהות זו מאפשרת לו לקיים את העבודה לשמה נשלח ע"י הקב"ה – גילוי כוחו של הגוף הגשמי לקבל את אור אין סוף, חיבור העליון עם התחתון כפי שיהיה בגאולה האמיתית והשלמה.
עבודה יחידה
למעשה כל אחד מאיתנו הוא שליח של הקב"ה. בכל אחד מאיתנו קיימת האפשרות להאיר את העולם המוגבל באור הקדושה, תוך שימת דגש על שתי תכונותיו של שליח אמיתי – ביטול מוחלט למשלח אך יחד עם זאת להיות בר דעת, להבין באמצעות השכל האישי מה נכון ומה לא נכון על מנת ששליחותו תתבצע על הצד הטוב ביותר.
חשוב לזכור שכשם שבשליחות הראשונה שבפרשתנו, קיבל השליח "כל טוב אדוניו בידו" הרי כאז גם עתה – הקב"ה מעניק לכל אחד מאיתנו את "כל אשר לו" על מנת שנוכל לעשות את פעולתנו.
כעת מחדד הרבי את הנקודה עמה נפתחה השיחה – עבודתנו זו, של חיבור מ"ה וב"ן הנעשית כעת, בדורנו זה, חייבת להתאים לזמן בו אנו עומדים, כל הפרטים בעבודתנו חייבים להיות חדורים בתכלית אחת ויחידה – גילוי פני משיח צדקנו.
אם הדבר נכון לגבי כל יהודי, על אחת כמה וכמה שהדבר נכון לגבי שלוחיו של הרבי מלך המשיח אשר שליחותם אומנותם. יותר מכך, מכיוון שתחילת עבודת השליחות כבר תמה, אמצעה של עבודת השליחות כבר נעשה וסיומה של עבודת השליחות כבר הגיע, ברור כי יש לעשות משהו
כינוס השלוחים העולמי נועד, זה ח"י שנים, בשביל מטרה אחת ויחידה – לטכס עצה ודרך על מנת לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש על מנת שיוכל להשלים את שליחותו ולהוציא את עם ישראל מהגלות. משמעות הדברים היא שכל פרט בעבודת השליחות הידועה והמוכרת חודרת הנקודה העיקרית – כיצד הדבר מוליך לקראת משיח צדקנו, כיצד להכין את עצמנו, את היהודים שבאזורנו, להסביר בטוב דעת ושכל, באופן שיתקבל בשכלם ובהבנתם – מהי מהותו של משיח ומהי מהותה של גאולה. מתוך תפילה שפעולה אחרונה זו תביא תכף ומיד את סיומה של העבודה כולה כאשר נוכל לראות במו עינינו את קיום בקשתו של משה רבנו – "שלח נא ביד תשלח".
המעשה הוא העיקר
מה"דבר מלכות" השבועי
- לצאת בהכרזה שהעבודה היחידה שנותרה היא קבלת פני משיח צדקינו.
- לדאוג שכל פרטי השליחות יהיו חדורים בנקודה זו.
- להכין את עצמו וסביבתו לקבלת פני משיח צדקנו, בהסברה שכלית ומובנת.
- לימוד ענייני משיח וגאולה.