לעומקו של מקרא - חיי שרה

וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָׂ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽׂה: (כג,א')

יש להבין מה הוא שהוסיף הכתוב ואמר שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽׂה, והרי כבר נאמר מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים. וכן מדוע תוטעם התיבה שְׁנֵ֖י בטפחא, שהוא כעין הפסקה קלה, והרי לפניה מוטעמת התיבה שָׁנִ֑ים באתנחתא, שהיא הפסקה גדולה. והרי כאן הפסקה לאחר הפסקה, שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י.

ולפשוטו של מקרא פירש"י כלן שוין לטובה.

ולעומקו של מקרא יש לומר, על דרך אין המקרא יוצא מידי פשוטו, שהתיבה שְׁנֵ֖י היא בהוראה של שְׁנַיִּם. ללמד שחיי שרה נחלקו לשְׁנַיִּם. חלק אחד של חייה עד שנולד יצחק וחלק שני של חייה מהולדת יצחק, לראותו ממשיך דרך ה'. שהרי לשם כך היו שני חייה. ולכן מששמעה שמסר עצמו לעקידה פרחה נשמתה, שבזה הגיעה לתכלית חייה. ועי' עוד לקמן עה''פ שני חיי אברהם [כה,כז'].

ועוד על דרך הדרש כמובא במדרש רבה [מה] פר' לך לך, שמסרה ל"ח שנים מחייה בעבור הולדת יצחק, באמרה חמסי עליך וגו' (כמובא בלעומקו של מקרא פרשת לך לך טז, ה' עי''ש). ואשר על כן שמסרה חייה על יצחק, נאמר שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽׂה, עד שנולד יצחק, ומשעה שנולד עד העקידה.

ועוד על דרך הדרש והרמז, יֵאָמַר כפי שמובא במדרש אסתר רבה, כי אסתר היא בתה של שרה, תָּבוֹא אֶסְתֵּר בִּתָּהּ שֶׁל שָׂרָה [שֶׁחָיְתָה שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה שָׁנָה, וְתִמְלֹךְ עַל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה], ובאסתר נאמר וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד. וכן יֵאָמַר לגבי שרה וַתִּתְחַלְחַל. חלקהו לשתי מלים. וַתִּתְחַל - חַל. שבעקידה התחילה את חסרון ל"ח חייה, בעבור יצחק.

וכשם שמסר יצחק עצמו לעקידה בעבור אברהם, כן מסרה שרה עצמה בעבור יצחק, וכן מסרה עצמה אסתר בעבור העם.

ועל דרך הצח, זה שאמרה אסתר פַּעֲמַיִם וכאשר אבדתי אבדתי, (אסתר ד, טז') פעם אחת בעבור שרה, ופעם אחת בעבורה. ולכן נאמר וַתִּתְחַלְחַל, פַּעֲמַיִם ל"ח. והוא ר"ת למסור חייה.

ובשרה פעלו שני כוחות, הרגש והשכל. ומכיון שהרגש הוא הכח השולט בה, [כמבואר בפרשת לך לך] מכח הרגש של שרה כמעט שפרחה נשמתה בשמעה כי נלקח יצחק לעקידה. ובכח השכל הבא מאברהם, שמחה כי אברהם עושה מצות השם נאמנה. ולא תעמוד בדרכו למנעו.

וזה שהתנבא ירמיהו שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס (איכה א,א'). ועל דרך הדרש, מאי למס, כפי שדרשו בגמרא כתובות (צו.) לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד (איוב ו,יד') ופירש רש"י בכתובות שם, הממיס [המונע] עצמו מרעהו, ממיס ממנו חסדים.

ולכן, על דרך זו, לא מנעה שרה מלמסור עצמה למיתה בעבור יצחק. כדי לא למנוע עקידתו, וכדי לא למנוע מאברהם חסדיו לפני המקום. כי אברהם הוא עמוד החסד. וכל אשר עושה, חסד הוא עושה עם קונו ועם דורותיו אחריו.

ואכן, בסדר הדורות מובא שמרוב צערה הצדיקה עליה שרה את הדין, כי אברהם כל מה שעושה על פי ה' הוא עושה. ורק כשנודע לה, שאכן לא נשחט יצחק רק אז פרחה נשמתה מרב שמחה.

וכשם שגמלה שרה חסד עם אברהם ויצחק, כן גמלה אסתר חסד עם עַמָּהּ. ובזה השלימה רצון זְקֵנְתָּהּ, שהיתה מוכנה להמיס [למנוע, כדברי המדרש] עצמה על בנה.

^^^^

וַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֧ה וְהַמְּעָרָ֛ה אֲשֶׁר־בּוֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת. [כג,כ']

לַאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר היינו דכתיב וְאַחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֨זֶתּ֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וגו', שכבר מלידה טען יעקב על זכותו במערת המכפלה, כפי שהוריש לו אביו מאברהם.

^^^^

דרשת לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ

וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ (כד,ב')

יש לעיין, מדוע יחלק הכתוב בין לִסְפֹּ֥ד ובין וְלִבְכֹּתָֽהּ, לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ. שהיה לו לומר לספד ולבכות לשרה.

ועוד יש ליתן טעם מדוע וְלִבְכֹּתָֽהּ נכתב ב- כ' קטנה. וְלִבְכֹּתָֽהּ.

לפשוטו של מקרא יש לומר כפי שאמר רב ששת (ברכות ו' עמ'ב') אַגְרָא דְהֶסְפֵּדָא - דְּלוּיֵי. כלומר: השכר שמקבלים עבור ההספד הוא דְּלוּיֵי וכפירוש רש"י שם להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים. ופירש דלויי מלשון להרים [קול].

ולעומקו של מקרא יש עוד לפרש בזה דְּלוּיֵי מלשון דלי, שדולה מעיני השומעים את דמעותיהם. ולפי כך יהיה פירוש וְלִבְכֹּתָֽהּ שישמעו בני חת ויבכו גם הם.

ויש ליתן טעם בזה, ניחא שיבכה אברהם, ומה ענין יש בזה שיבכו בני חת. אלא, אברהם נביא היה, וראה בעיני רוחו כי פרט לשרה עוד שתי אמהות תקברנה במערת המכפלה, רבקה ולאה. את לאה יספיד יעקב, אך לרבקה לא יהיו סופדים. שהרי יצחק יהיו עיניו כהות, יעקב עדיין לא ישוב מפדן ארם, ועשו שונא לרבקה על שאוהבת את יעקב, ובני חת הם יהיו אלו שיתעסקו בקבורתה של רבקה, ויספדו ויבכו לה. (וכן בפירוש הרמב"ן בפרשת וישלח לה,ח', שבני חת הם שהתעסקו בקבורתה).

ואשר על כן כלל אברהם גם את רבקה בהספדו ובבכיתו את שרה, שנאמר וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ. וכך יהיה ערך הדברים: לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה, וְלִבְכֹּתָה - לְרִבְקָה. שֶׁכָּלַל בהספדו ובכייתו גם את רבקה.

ועל דרך הצח: מדוע נכתבה כ' קטנה במילה וְלִבְכֹּתָֽהּ.

שהרי לִבְכֹּתָֽהּ בגימטרי' ללא הכ' הקטנה, עולה תל"ז, והמילה לרבקה בגימטרי' עולה של"ז, כ"ף בגימטריה עולה ק', [עם אות המילוי ף] והכ"ף הקטנה באה לומר לך להחסיר ק' מתל"ז והרי של"ז. כלומר: הורד את הכ"ף מ לִבְכֹּתָֽהּ ותקבל לרבקה. וכן ללא הכ''ף תקבל: ולְבִתָּהּ. שרבקה כלתה נחשבת לבתה. וכאומרו ויבא אברהם לבכות לשרה ולבתה, רבקה. והוא הרמז למה שנאמר לעיל שבא אברהם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה, וְלִבְכֹּתָה - לְרִבְקָה.

ועוד בעניין זה יובן בפרשת ויחי מדוע מילותיו האחרונות של יעקב בטרם יִגְוַע היו מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת (בראשית מט, כט-לג'):

וַיְצַ֣ו אוֹתָם וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְרוּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶל־הַ֨מְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְרוֹן הַֽחִתִּֽי: בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י וגו' מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת: וַיְכַ֪ל יַעֲקֹב לְצַוֹּ֥ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו:

ויש לשאול, וכי מה ליעקב ברגעים הקדושים של יציאת הנשמה להזכיר את בְּנֵי־חֵֽת.

אלא כאן שילם יעקב לבני חת טובה תחת טובה על אשר התעסקו בקבורת אמו רבקה. שהרי לא היה בקבורתה, כנ"ל, כי היה בדרך חזרה מפדן ארם, ויצחק אביו כָּבְדוּ עיניו, ועֵשָׂו שונא לרבקה, לכן בני חת התעסקו בקבורתה. (וכפירוש הרמב"ן כדלעיל). לכן מילותיו האחרונות [לאחר שציוה את בניו וברכם] היו: מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת.

וכל זאת ראה אברהם בעיני רוחו בנבואה ולכן נרמז בהספדו ובכייתו על שרה גם הספד ובכיה על רבקה. שנאמר וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ. לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה, וְלִבְכֹּתָֽהּ - לרבקה.

ועוד יש לומר, כנ''ל, שבהספדו לשרה גרם אברהם ל בְנ י ח ת שיבכו גם הם, וכמאמר הגמרא [ברכות ו:] אַגְרָא דְהֶסְפֵּדָא - דְּלוּיֵי. והעלה דמעותיהם למען יזכרו בבא העת להספיד גם לרבקה ולבכתה.

ועל דרך הרמז והסוד, וכמובא באוהב ישראל מאפטא, שרה היא כנגד עולם הבריאה ונקראת נשמת העולמות.

וַהֲוֵינָן בָּהּ, במה זכתה שרה להיות נשמת העולמות בעולם הבריאה.

ויש לומר, שהספדו של אברהם ובכייתו העלו אותה לדרגת נשמת העולמות, לדרגת עולם הבריאה. ולשרה יאה לִזְכּוֹת לעולם הבריאה על אשר ראתה בקרבה את מעשה הבריאה של הקב"ה שהפכה מעקרה לאם הבנים שמחה.

וכמובא בלעומקו של מקרא פרשת וירא וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּ֣הּ. על מה צחקה על עסקי קִרְבָּהּ.

וכתרגום אונקלוס מְעוֹהִי, על עסקי מעיה. שכל זמן שבקרב מעיה מתגלה ההתחדשות האלקית מתקיים בה מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ.

ועוד על דרך הצח, כנ''ל - ראתה שרה בקרבה גם את רבקה. שהן אותן אותיות, ותצחק בקרבה, שמחה שרבקה תהיה ליצחק.

וְעָלֶיהָ אמר שלמה המלך אשת חיל מי ימצא וגו' זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ (משלי לא טז'), ומובא במדרש תנחומא: זָמְמָה וְנָטְלָה שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה וְשָׁם נִקְבְּרָה.

שזממה ליקח את שדה מערת המכפלה ולהקבר בו, שעל ידי זה יהיה מנת חלקה עם אברהם ויצחק בנה, שנאמר בו ויצא יצחק לשוח בשדה. ועל כן זכתה לעולם הבריאה.

ועוד על דרך הצח הרמז והסוד, שֵׁם הַשֵּׁם השולט בעולם הבריאה הוא עולם הנשמות, הוא יו"ד ה"י וא"ו ה"י, הנקרא גם שם ס''ג שהוא הגימטרי'ה של שם זה. והוא נרמז במילה וְלִבְכֹּתָֽהּ. שכן הם אותו חשבון גימטרי'ה. כיצד:

יו"ד מהשם הנ"ל עם המילוי, בגימטרי'ה כ', והיא כנגד כ' שבמילה וְלִבְכֹּתָֽהּ.

ה"י, פַּעֲמַיִם מהשם הנ"ל, עם המילוי, בגימטרי'ה ל', הם כנגד ל' שבמילה לִבְכֹּתָֽהּ.

וא"ו מהשם הנ"ל, עם המילוי, בגימטרי'ה י''ג, הם כנגד אותיות ובת"ּה הנותרות מהמילה וְלִבְכֹּתָֽהּ. שכן אותיות ובת"ּה גם יעלו לחשבון י''ג, בגימטרי'ה קטנה.

כיצד: המפיק באות ּה שבמילה וְלִבְכֹּתָֽהּ. מכפיל אותה בשניים והם כנגד 10, ובגימטרי' קטנה 1.

נותרו אותיות ובת מהמילה וְלִבְכֹּתָֽהּ. והם עולים לחשבון י''ב בגימטריה קטנה (ו-6, ב-2, ת-4) יחד עם המספר 1 העולה מהמפיק ּה הנ''ל, הרי י''ג. והוא כנגד וא"ו עם המילוי שבשם השם של הבריאה.

הרי שנרמז בְּאִלֵּין מִלַּיָּא, שעל ידי וְלִבְכֹּתָֽהּ שעשה אברהם, העלה אותה לדרגת עולם הבריאה בו שולט השם הק' ס"ג שהוא גימטרי'ה של יו"ד ה"י וא"ו ה"י.

ועוד על דרך הצח: חלק את וְלִבְכֹּתָֽהּ לשתי מלים: כל-ובתה. שגם שגם בתה היתה בכלל ההספד והבכי. לפי שנאמר וה' ברך את אברהם בכל, חד אמר בן, כי בכל גימטריה בן, וחד אמר בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. [והיא בתו משרה כמוכח מתוספות בבא בתרא דף קמא. ד''ה בת]. והיא נפטרה בעת פטירת שרה. ויבא אברהם לספוד לשרה וְלִבְכֹּתָֽהּ לבתה. ולכן כתיב כ' קטנה. לומר שספד לשרה ובכה על בתה שנפטרה באותה העת, ועל רבקה לעתיד לבוא.

ולעומקו של מקרא יֵאָמַר שבהספדו לשרה רמז אברהם לרבקה, כמובא לקמן, ובהערה במקום הנרמז.

וכמובא במדרש תנחומא הספדו של אברהם לשרה:

הִתְחִיל אַבְרָהָם לִבְכּוֹת עָלֶיהָ וְלוֹמַר, אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא. בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ אֵימָתַי? בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהּ: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ.

גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ.

דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, בֵּין יִצְחָק לְיִשְׁמָעֵאל, שֶׁאָמְרָה, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ.