לימוד תו"א ולקו"ת "כל חלקיהם עד סיומם"

בד"מ השבועי (סט"ו) מזכיר כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א ע"ד "ההחלטה הטובה ללמוד את כל ספר תורה אור ולקוטי תורה כל חלקיהם עד סיומם". ויש שלמדו מקטע זה שצריך ללמוד אותם עד גמירא פעם אחת במשך החיים, ותו לא.

אך ברור שסברא זו אינה שייכת, ומכמה טעמים: א) בריבוי שיחות בשנים שלפנ"ז הורה כ"ק אד"ש מה"מ ללמוד את התו"א ולקו"ת בכל שבוע, ולסיימם בכל שנה⁵; ולא יתכן שכאן מורה שניתן "להסתפק" בלימוד פעם אחת בחיים.

ב) ועיקר - בשיחה זו עצמה (בלתי מוגה) הורה ללמוד זאת מידי שנה, וזלה"ק⁶: "בדוגמת תקנת לימוד כל ספר משנה תורה להרמב"ם (לימוד הנגלה) על מנת לסיימו במשך השנה - כדאי ונכון ללמוד במשך השנה גם (בתורת החסידות) את כל ספר תורה אור ולקוטי תורה, עד לסיומו בדרושי שיר השירים".

[וחשוב להדגיש שכן הבינו גם כולם בשעתו, כפי שניתן לראות ביומנים דאז: "מאז הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א בש"פ חיי שרה שכאו"א ילמד את כל ה"תורה אור" וה"לקוטי תורה" בדוגמת הלימוד בספר הרמב"ם, ניתן לראות רבים הלומדים בקביעות, בחברותא או ביחידות, את הפרשה החסידית - בעיקר בשבת בבוקר, אז ריק מדף ה"תורה אור" לחלוטין וכמות הטפסים שהודפסו לאחרונה מחדש באותיות מרובעות מנוצלת עד תומה"⁷.]

ולכן, נראה בפשטות לבאר את הלשון ב"דבר מלכות" כך: שנוסף על הלימוד בתו"א ולקו"ת בפרשת השבוע מידי שבת בשבתו, יש לקחת החלטה להוסיף וללמוד (לא רק הדרושים לפרשת השבוע, אלא גם) כל חלקיהם עד סיומם - גם הדרושים לשיר השירים (שאינם שייכים לפרשה מסויימת⁸; וכפי שהורה גם בשיחות אחרות⁹ ללמוד זאת במשך השנה), המוזכרים מיד לפנ"ז.

הרה"ת ישראל שי' גרנובטר מאנ"ש קראון הייטס, "כאן ציוה ה' את הברכה"

מוחין בעצם - עבודה שמעין הגאולה

בגליון לפר' לך לך הסביר הרב חיים ניסילביץ' לגבי חידושו של הרבי בד"מ לך לך על המבואר בזה בחסידות בכלל, שהדרישה החדשה בד"מ של "מוחין בעצם" היא 'יחוד' שכלו של האדם עם אלוקות, לעומת 'ביטול'. עיין בדבריו שם.

וראיתי להעיר, שלכאורה צ"ע כיצד לתווך זאת עם דברי הרבי ביחידות כללית לתמימים - אדר"ח מרחשון תשנ"ב: "שאופן לימוד התורה "כמים לים מכסים" הוא נעלה יותר מהאופן ד"יחוד נפלא" שמבאר רבינו הזקן בהתחלת ספר התניא - כי, הלימוד הוא לא רק באופן שנעשה מיוחד עם התורה ביחוד נפלא, אלא יתירה מזה, שמציאותו נעשית מכוסה ובטלה לגמרי בתורה".

ועפ"ז - שדרגת לימוד התורה לע"ל נעלית יותר מ'יחוד' - צ"ע איך לתווך זאת עם ההסבר בד"מ לך לך (לפי ביאורו של הרב ניסלביץ'), שמדבר על 'יחוד'.

וכן יש להעיר, לגבי מה שכתב הרב מיכאל חנוך גאלאמב - שגם לפני השיחה של לך לך תשנ"ב דיבר הרבי על מהות העבודה של 'מוחין בעצם', והחידוש כעת הוא שזוהי הוראה ברורה לכל אחד.

ולכאורה יש להוסיף, שהדרישה בתשנ"ב לעסוק במוחין בעצם, אינה רק הוראה מיוחדת להגיע לדרגא זו, אלא יתירה מזו: הוראה שעבודה זו צריכה להעשות כדי לחיות עם משיח. ולכן, אף אם חסיד בדורות קודמים התייגע והגיע לדרגא זו, אין לומר שכיוון להוראתו של הרבי כעת.

בזהירות המתבקשת ניתן לומר: בתשנ"ב ההדגשה היא לא רק על לימוד העניינים העמוקים, אלא בעיקר על אופן לימוד עניינים אלו - מתוך מטרה לחיות ו'להכנס' לימות המשיח. ודברים בסגנון זה לא שמענו קודם לכן.

הרה"ח אשר שי' פרקש משפיע בישיבת תות"ל בואנוס איירס, ארגנטינה

הודעת אד"ש - "נסתיימה העבודה"

בגליון ש"פ לך לך הובאה הסתירה שבד"מ נח אומר שנסתיימה העבודה, משא"כ בד"מ לך לך (סוס"ד) אומר שלא נסתיימה - "והראי' שמשיח עדיין לא בא". ובגליון ש"פ וירא תירץ הת' ב. ש. ו. שבלך לך, כשאומר שלא סיימנו את העבודה, מתייחס לכללות העבודה - כולל העבודה החדשה הנדרשת להבאת הגאולה.

אמנם, גם ע"פ דבריו צריך ביאור, שאם "נסתיימה העבודה" בד"מ נח היינו שהחלה עבודה חדשה, א"כ, הרי השלמת עבודה זו מעכבת את הגאולה (וכפי שאכן אומר בלך לך "והראי' שמשיח עדיין לא בא"). ולפי זה אין מובן, מדוע "אין הדבר תלוי אלא במשיח" ומוכרחת לבוא הגאולה, והרי יש עוד ענין שמעכב?

ונראה לתרץ בפשטות, שכל עוד משיח בפועל לא בא, מובן ופשוט שעלינו להמשיך בעבודה לזרז ולמהר ביאת המשיח; ומכל מקום, אין (חוסר) עבודה זו מעכבת את הגאולה ח"ו.

ועפ"ז מובן, שזה שעיכוב ביאת המשיח הוא ראייה שלא סיימנו את העבודה, הכוונה בזה היא - שמכאן ראיה שעד בוא הגאולה עלינו להמשיך לעבוד במיוחד בעבודה ד"עשה כאן א"י". כלומר, בביאת הגאולה יפעל הענין של "עשה כאן א"י" מאליו¹⁰; וכל עוד לא באה, נשאר לנו מה לפעול בזה (אף שאין זה מעכב).

ובנוסף לכך, בתקופה זו נעשה הענין של "עשה כאן א"י" באופן אחר לגמרי, מכיון שעומדים "לאחרי ריבוי העבודה של "עשה כאן א"י" במשך כל הדורות" (ד"מ לך לך שם). ולכן, ה"עשה כאן א"י" אין ענינו רק הכנה לגאולה (שענין זה כבר הושלם), אלא בעיקר לחיות מעין הגאולה, וכפי שמבאר בד"מ ש"פ פנחס תנש"א את העבודה ד"עשה כאן א"י": "בעמדנו קרוב ממש לפני הגאולה - צריך צריך כאו"א להתרגל לגאולה ולהציב את עצמו במצב ורגש של גאולה ע"י הפיכת יומו הפרטי ל"יום גאולה (פרטית)" (ההדגשה אינה במקור). וכן מודגש כמ"פ בשיחה שם, שענין זה ב"עשה כאן א"י" מודגש דוקא בתקופה זו.

וכל זה הוא לפענ"ד בדא"פ.

הת' יששכר מאיר שמואל הכהן שי' רייכמן ישי"ק חח"ל צפת

בכיית אדנ"ע - פשט ועומק

בגליון הקודם הובאה סתירה לכאורה בשיחות אד"ש לגבי סיבת בכייתו של אדנ"ע: בח"כ מבאר שבכה כי ה"וירא" הוא גמ"ח מהקב"ה, ובדבר מלכות מבאר שזהו מצד מצוות מילה שקיים. ונתבאר (ע"י הת' ש.ט.) דבח"כ מבאר ע"פ פשוטו של מקרא, שבזה קאי שם; משא"כ בשיחה בתשנ"ב שמבאר הסיבה ע"פ פנימיות העניינים, ולכך מציג סיבה אחרת. ובהערת המערכת הוקשה על כך, שסוף סוף לא שייך לחלק בסיבת הבכי של ילד בן ד' או ה', וא"כ - מפני מה בכה אדנ"ע?

ונראה לי לתרץ בפשטות: דאכן בח"כ, שקאי בפשש"מ, מבאר את פשט הסיפור דאדנ"ע וסיבת בכייתו בפועל (כדמשמע ממהלך הענינים שם);

אמנם, בשיחה דתשנ"ב י"ל שאין מטרתו לבאר הסיפור (ובמילא, מה הייתה סיבת בכייתו דאדנ"ע), אלא רוצה ללמוד מתוכן השקו"ט בסיפור את המובן מזה כהוראה אלינו, כיון שבתוכן זה ניתן למצוא דרגות נעלות יותר מאשר כוונת הדברים בפשטות בשיחת אדנ"ע והצ"צ (כפי שמבין בן חמש למקרא).

ולכן, מה שאומר "שהשקו"ט אינה על המציאות דוירא כי אם על ההתגלות, וכו'" - אינו ביאור על מה חשב אדנ"ע בבכייתו, אלא מהו תוכן ענין ההשתוקקות ל"וירא" שניתן ללמוד מבכייה זו (אשר אצל אדנ"ע עצמו היה זה רק ברמז)¹¹.

וכל זה פשוט לענ"ד.

הת' חיים דוד נטע שי' רחמים קבוצה, 770 בית משיח

עבודה שמעין הגאולה חדורה ברגש של ציפיה

בגליון הקודם הוקשה בקשר לדברי אד"ש "שכל הענינים וכל הפעולות חדורים בעניני משיח וגאולה, כולל גם באכילתו ושתייתו, שמשתוקק לסעודה דלוויתן ושור הבר". שבכ"מ משמע ש"חדורים בעניני משיח וגאולה" היינו שהפעולות נעשות ע"ד ומעין כבגאולה (כמבואר בד"מ פנחס תנש"א, שמח"ת תשנ"ב, ועוד), ואילו כאן משמע שצריכה להיות מורגשת הציפיה וההשתוקות לגאולה עצמה - ולא רק מעין הגאולה.

וי"ל, שאכן ב' דברים אלו לא רק שאינם סותרים אלא מהווים השלמה זה לזה.

ובהקדים, אשר מכו"כ שיחות באותה תקופה משמע שהעבודה כדי להביא את הגאולה, היא - ע"י לימוד עניני גאומ"ש. ובזה גופא ניתן לראות חילוק מסויים, שלפעמים מודגש שמטרתו בכדי לחזק את הציפיה לביאת המשיח¹², ולפעמים מבואר שמטרת הלימוד להביא את האדם לחיות משיח - לעבוד מעין הגאולה¹³.

אמנם לאחר העיון, ניתן להבחין שישנם שיחות שתוצאת הדרישה שלהם הינה לחבר את ב' הקווים הנ"ל ביחד, היינו, ללמוד כדי לחיות משיח (שהפעולות יעשו מעין הגאולה), ומצד שני להדגיש בזה את רגש הציפיה לביאת המשיח¹⁴.

וב' קווים אלו משלימים זא"ז: שכאשר אדם חדור ברגש של ציפיה אמיתית לביאת משיח, ממילא כל פעולותיו יתאימו למעמד והמצב אליו הוא מצפה ומייחל; וכן לאידך - כאשר האדם יחיה משיח ופעולותיו יעשו ע"ד כבגאולה, ממילא כל עוד לא באה הגאולה יתגבר אצלו רגש הציפיה לביאת המשיח, כיון שחפץ להגיע לשלימות המצב שהתחיל עוד בזמן הגלות.

ועפ"ז י"ל בנדו"ד, ש"חדורים בעניני משיח וגאולה, כולל גם באכילתו ושתייתו, שמשתוקק לסעודה דלוויתן ושור הבר", אינם סותרים, אלא אדרבה משלימים זא"ז, מכיוון שהעבודה דלחיות משיח מתחברת עם רגש הציפיה, כנ"ל.

וניתן לראות היסוד לדברים אלו בלקו"ש חכ"ט ע' 275, וזלה"ק: "ומובן, שהעבודה באופן של גאולה אינה בסתירה כלל לצפי', בקשה ותביעה, מקרב ולב עמוק כו', לגאולה האמיתית והשלימה - שהרי פשיטא שמצב ה"גאולה" ביחס לשלימות העבודה האפשרית בזמן הזה אינו בערך כלל וכלל לשלימות העבודה שתהיה בגאולה האמיתית והשלימה, ולכן, ביחד עם שלימות עבודתו באופן של גאולה מכל ענינים המבלבלים מצפה ומבקש ותובע כו' שתבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תיכף ומיד".

הת' מנחם מענדל שי' ששון ישי"ג חח"ל צפת

4) יבמות סב, א. כתובות קיא, א. ברש"י דברים כג, יח. ובכ"מ.

5) ראה לקו"ש ח"כ ע' 598 (וח"ל ע' 291-2). אג"ק ח"י ע' שא. שיחות קודש תשל"ב ח"א ע'

76. סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 41 הערה 21 (ובהשלמות). ובאריכות - שיחות קודש תשכ"ה ח"א ע' 414 ואילך (ושם (ס"ע 415) שזהו חיוב על אלה שמבני עשרים ומעלה). ועוד.

6) דברי משיח תשנ"ב ח"א ע' 344.

7) דברי משיח תשנ"ב ח"ב ע' 432 (ע"פ "בית חיינו" גיליון 119 ע' 7.)

8) וראה לעיל בשיחה (סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 106) שבעצם סוף הלקו"ת הוא בפ' ברכה, ואח"כ מגיעים דרושי שה"ש כענין בפ"ע (ושם גם שהתחלתו כספר שלם הוא מפ' ויקרא, משא"כ דרושי פרשיות בשלח ופקודי הם רק על ב' פרשיות מחומש שמות). ואוי"ל שלכן יש צורך להדגיש שוב בסיום השיחה שיש ללמוד את כל החלקים (אף שכבר הורה כן בשנים שלפנ"ז כדלקמן הערה הבאה) - כדי שלא יטעו לחשוב שמספיק הלימוד בפרשת השבוע.

9) ראה שיחות קודש תשכ"ה שם (ס"ע 414): "און אזוי ווי ס'איז דאך פאראן אין לקו"ת אויך דרושים אויף שיר השירים, זאל מען אויך די דרושים פאנאנדערטיילן במשך ימי השנה, באופן אז ביז פרשת ברכה זאל מען מסיים זיין דעם גאנצן לקו"ת, כולל אויך די דרושים פון שיר השירים".

10) "שיהי' כל העולם כולו אז במדרגת ארץ ישראל דעכשיו" (לקו"ת מסעי פט, ד. וראה קונטרס בית רבינו שבבבל ס"ה).

11) וכהנה ניתן למצוא רבות בתורת אד"ש; ולדוגמא: כשמבאר תוכן מאמר רבי אלעזר בן עזרי' "מזכירין יציאת מצרים בלילות . . כל ימי חייך להביא לימות המשיח" (משנה ספ"א דברכות), ע"ד הקשר של "ימי חייך" של יהודי עם יציאת מצרים וימות המשיח (ראה ד"מ ש"פ שמות תשנ"ב באריכות נפלאה) - הרי פשוט שלא זהו פשט מאמר ראב"ע, וייתכן אף שבפועל, בשעת מעשה, אף אחד מהשומעים (ואפילו ראב"ע עצמו) לא חשב על תוכן פנימי זה. לעומת זאת, כשמבאר הסוגיא ד"רבי עקיבא משחק" כשראה שועל יוצא מבית ק"ק, ומענה חכמים ש"אמרו לו עקיבא ניחמתנו" (סיום מס' מכות), שזהו לפי שר"ע ראה בהווה את העתיד (לקו"ש חי"ט שיחת שבת נחמו) - הרי זהו פשט המעשה בפועל, שעליו דנו ר"ע וחכמים בשעת מעשה.

12) ראה שיחת ש"פ חו"ב תשמ"ט. לקו"ש חח"י ע' 271. התוועדויות תש"נ ח"ג ע' 229.

13) ראה דבר מלכות אחו"ק סי"ד. דבר מלכות כי תצא סט"ו. דבר מלכות שמח"ת ס"ב. דבר מלכות לך לך סי"ד. דבר מלכות חיי שרה סי"ד. דבר מלכות ויצא סי"ח.

14) ראה דבר מלכות ואתחנן סי"ב. דבר מלכות ראה סי"א. דבר מלכות בלק ס"ט.