להחיות לב נדכאים

מסופר על הרה"ק ר' ישעי' מפראגא זי"ע שיהודי עיוור קנה לו שביתה ליד ביתו, ובכל יום היה מתיישב עם סל מלא עוגות, כשהוא רועד מקור ומפחדם של שוטרי העיר, ומוכר את סחורתו, פעם אחת תפסו שוטר וחטף את העוגות, והתחיל העני לבכות במר לבו, ר' ישעי' עבר שם וריחם עליו מאוד, והלך ושילם לו את דמי נזקו.

מני אז והלאה מדי יום ביומו, המתין ר' ישעי' לרוכל העיוור, וכאשר הגיע וסחורתו בידו, תיכף ומיד קנה ממנו את כל העוגות, שאלוהו מקורביו: אולי עדיף להקציב לעני את דמי פדיונו, ולשלם לו מדי חודש, כך יחסוך גם העני טורח רב לאפות בכל יום את העוגות ולהביאן לשוק למכירה, וגם רבינו יחסוך מעצמו טירדה מיותרת?! ענה ר' ישעי': לא: הרוכל העיוור מאמין כיום שהוא סוחר מצליח, המרויח את לחמו בכבוד, אם מאור עיניו נלקח ממנו, 'שמחת נפשו' מדוע ניקח ממנו?!