הטעם שבזיווג יצחק אבינו עסק אביו אברהם ולא הוא בעצמו.
ויצחק בא מבוא כו' ויצא יצחק לשוח כו' וירא והנה כו' (כ"ד ס"ב) היינו כי יצחק הי' שורש לכל היראות שבעולם
שנזכר לעיל שעניני האבות כוללים כל התורה, וכמ"ש בזה"ק (מהנ"ע חיי קכ"ז) שמרומז בזה הפרשה ענין ירידת הנשמה להגוף, שהנשמה קודם ירידתה להגוף מצדה לא תחפוץ לכנוס לאחריות וסכנה בעוה"ז ששם הוא בלא בחירה ואי אפשר להפסיד, אך השי"ת חפץ להיטיב ולהגדיל טובה להבריאה במה שתעבוד אותו מתוך ההסתר ועי"ז תגיע למעלה היותר גדולה שתקנה בעוה"ז, וכדאיתא בפסיקתא רבתי (בפרשת החודש) רבות עשית אתה ה' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו (תהילים מ') כל הנפלאות ומחשבות שחשבת כדי שיהא אדם נזקק לביתו (וכמ"ש הענין במקומו): זה ההסתר שהציב השי"ת בזה העולם שהוא אלוקי השמים ולא אלוקי הארץ, שהוא נמצא במקום האור ולא במקום החושך ושהכל תלוי בעבודת האדם, זהו לתועלת ולטובת האדם כדי שיוסיף חיל וקנין מדיליה, שזה העולם הוא מקום שהאדם קונה קנינים של קדושה והתבררות בנפשו מבחוץ ע"י עבודתו בבחירתו, וזה אי אפשר רק במקום שהאור נעדר משם שנראה שם חלל פנוי ומקום הניתן לבחירת האדם כמ"ש והארץ נתן לבני אדם, ואך במקום זה שם אפשרות עבודת האדם והוספת אור וזכות מדיליה, שאמנם מאותה סיבה עצמה הרי העולם הוא מקום סכנה ועלול האדם להתקלקל ולהפסיד כל מציאותו והויתו בהיותו במקום שאפשר לאבד את הכל ולהתקלקל לגמרי, וא"כ הרי לכאורה יותר טוב אל האדם שלא יברא וישאר במקום הוַדָאּות בעולם הנשמות שכולו טוב ומלא אורה ששם אין אפשרות הפסד (אף שגם לא ריוח), זהו כונת דברי חז"ל נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, אבל אמנם לא אמרו טוב לו רק נוח לו, כי אף שאכן נח ונעים לו לאדם מצד תפיסתו ושיקול דעתו משלו ושלות רוחו שלא יכניס עצמו לבית הספק ולמקומות חושך וסכנה של איבוד כל חלקו שהרי מי חפץ ורוצה מיחושים וכאבי לב ונפש מפחידים ומכאיבים כאלו, אבל אמנם רצון השי"ת בורא הכל היודע יצר כל יצורים אינו כן כי אמנם הוא י"ת חפץ בטוב האדם באמת, וטובת האדם האמיתית הוא בעבודתו בזה העולם דייקא להוסיף חיל ואור בנפשו ולתקן את העולם מכח עצמו במקום ההסתר והספק, כי אמנם מצידו ית' ליכא ספיקא, כי הכל מבוטח באשר שהוא ית' יגמור את הכל בשלימות ולא יפול צרור ארצה.
אף בשב ואל תעשה כמ"ש והוא יושב בארץ הנגב והיינו מנוגב מכל חמדה, לזאת אברהם אבינו שהכיר את נפש יצחק בזה וידע כי מאד נמצא בו יראה לעשות איזה מעשה בקום ועשה שלח הוא את עבדו לזווג לו זיווג, אך באמת מאת ה' היתה זאת כי בא העת שישא יצחק אבינו אשה וגם יצחק התחיל להתעורר בלבו לא תוהו בראה כו', אך ביען שהי' ירא לעשות איזה מעשה בפועל לזאת יצא לשוח בשדה ולהתפלל להש"י שיעזרו בזה ויזמין לו זווגו כי יש שזיווגו בא אצלו ומיד נענה בתפלתו וישא עיניו כו' כי טרם יקראו ואני אענה.
(מי השילוח ח"א חיי שרה)