מקור דין סיכוך בדבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ

לר"ל לומדים מדכתיב "ואד יעלה מן הארץ" ומבואר מזה שענן גידולו מן הארץ, וכיון שסוכה היא זכר לענני כבוד דכתיב "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ומתרגמינן "ארי במטלות ענני", וכדעת ר"א שהכונה לענני כבוד, א"כ צריך לעשות סוכה מדבר שגידולו מן הארץ כמו עננים, וכן מדבר שאינו מקבל טומאה, כמו עננים שאינם מקבלים טומאה, שהרי לא נאמר טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם. אמנם לדעת ר"ע דס"ל שהיו סוכות ממש שהיו עושים בשעת חנייתם להגנה מפני החמה, ליכא למילף מהתם, די"ל שהיו מסככים בכלים או בגדים או עורות.

לרב דימי לומדים מדכתיב "חג הסוכות תעשה לך", מקיש סוכה לחגיגה דבעינן דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ, ובהמה היא גידולי קרקע לפי שניזונת מן הקרקע, כדאמרינן גבי מעשר דכתיב "בבקר ובצאן" מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע, אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות אינם גידולי קרקע, ולפי זה היה אפשר לסכך בעורות, אך כיון שהגמ' דוחה לימוד זה ולומדת מ"מגרנך ומיקבך" אין לסכך בעורות, דלא חשיב גידולו מן הארץ אלא דבר הצומח, כדמבואר שאין פועלים אוכלים אלא בדבר שגידולו מן הארץ, וממעטים חולב ומחבץ ומגבן. והגמ' שואלת דא"כ נלמד שהסיכוך יהיה בבעלי חיים.