מאל״ף ועד תי״ו — קבלה מעשית: סיפור בריאתו של יוסל׳ה גולם בידי המהר״ל מפראג

סיפור בריאתו של יוסל׳ה גולם בידי המהר״ל מפראג, וסוד אותיות לשון הקודש

כאשר חיפש המהר"ל את הדרך להגן על יהודי פראג, הוא עשה שאלת חלום לדעת באיזה כוח יוכל להילחם על הגנת הקהילה. בחלומו באה לו התשובה משמיים באותיות ה-א'־ב': "אתה, ברא, גולם, דבק, החמר, ותגזר, זדים, חבל, טורפי, ישראל״.

המהר״ל קרא בסתר לחתנו רבי יצחק בן שמשון הכהן ולתלמידו רבי יעקב בן חיים ששון הלוי, סיפר להם את שראה וצירפם לעסק הבריאה, מאחר ולבריאה שכזו צריך ארבע כוחות שייצגו את ארבעת היסודות: אש, רוח, מים ועפר.

על עצמו אמר המהר״ל, שהוא נולד עם כוח יסוד הרוח. על חתנו אמר שנולד עם כוח יסוד האש, על תלמידו אמר שנולד עם כוח יסוד המים והגולם בא מעפר. ולכן על ידי שלושתם תצליח הבריאה.

ביום כ' באדר, שנת ה׳שמ"ב, בשעה 4:00 לפנות בוקר, הלכו שלושתם אל נהר המולדווה ושם חיפשו אדמת טיט. מהטיט יצרו צורת אדם שאורכו 3 אמות ועשו לו פנים, ידיים ורגליים, כאדם המונח פרקדן.

לאחר מכן עמדו שלושתם לרגלי הגולם מביטים לעבר ראשו. המהר״ל ציווה על חתנו להקיף את הגולם 7 פעמים מכיוון ימין ובמהלך ההקפה לומר צירופי אותיות שונים. לאחר שסיים, נתאדם גוף הגולם כגחלת אש וניתן בו יסוד האש.

לאחר מכן ציווה המהר״ל על תלמידו לעשות את 7 ההקפות אולם מסר לו צירופי אותיות אחרים וכאשר סיים את ההקפות כבתה האש והגוף התמלא במים. אדים יצאו מגופו והוא צימח שערות וציפורניים.

אז עשה גם המהר״ל שבע הקפות שלאחריהם קראו שלושתם את הפסוק: ״וַיִּיצֶר ה׳ אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה״.

אז פתח הגולם את עיניו, והביט בפניהם בהשתאות. המהר״ל ציווה עליו: ״עמוד על רגליך!״ והגולם נעמד.

המהר"ל ועוזריו הלבישו אותו בבגדים, נעלו נעליים לרגליו עד כי נראה כאחד האדם. הגולם ראה, שמע והבין, אבל לא יכל היה לדבר.

בשעה 6:00 בבוקר, בטרם האיר היום הלכו ארבעתם הביתה. בדרכם אמר המהר״ל לגולם: ״דע שאנחנו בראנו אותך עפר מן האדמה, למען תשמור את היהודים מכל הרעות ומכל הצרות ועלילות הדם שסובלים מאת שונאיהם, ויקרא שמך יוסף. אצלי תשב ותדור בחדר בית הדין שלי. עבודתך תהיה עבודת שמש של בית דין, ועליך לשמוע בקולי לכל אשר אצווך. אפילו ללכת באש, ולטבוע במים אדירים, ולקפוץ מן המגדל עד אשר תמלא פקודתי בשלמות לכל אשר אשלח אותך״.

הגולם נענע בראשו לדברי המהר״ל כאדם המסכים לדברי חברו. לשותפיו אמר המהר״ל כי קרא את שמו יוסף, כי המשיך בקרבו את רוחו של "יוסף שידא" הנזכר בתלמוד, שהיה חצי איש וחצי שד, ושימש את חכמי התלמוד, והצילם כמה פעמים מצרות גדולות. עוד אמר המהר"ל כי "אף אם ילך באש לא ייכווה, ונהרות לא ישטפוהו, וגם חרב לא יהרגהו".

לבני ביתו אמר המהר״ל כי כאשר הלך מוקדם בבוקר אל המקווה פגש ברחוב איש עני ואילם, ריחם עליו והביאו לביתו להיות עוזר לשמשים של בית הדין. המהר"ל גם ציווה על בני ביתו שלא ישתמשו בו לצורכי שירות הבית. לפיכך, רוב הזמן ישב הגולם בחדר בית הדין בפינה בקצה השולחן, משעין את ראשו על שתי ידיו, כמו גולם, חסר חכמה ותבונה, וללא כל דאגות. על כן קראוהו האנשים בשם ״יוסל׳ה גולם״.

לאחר, שהמלך רודולף אסר על משפטי עלילות דם כנגד היהודים, ראה המהר"ל כי שקטה הארץ. בליל ל״ג בעומר שנת ה'ש״ן, קרא המהר״ל לחתנו ולתלמידו שהיו שותפים לבריאת הגולם, ואמר להם כי מאחר שאין עוד צורך בגולם, יטלו ממנו את רוחו.

באותו היום, הורה המהר"ל ליוסל׳ה גולם, כי לא ילך לישון בבית הדין, אלא יעלה אל עלית הגג של בית הכנסת הגדול ושם יישן. הגולם עשה כפקודתו ובחצות הליל הלך לישון. בשעה 2:00 אחרי חצות, עלו שלושתם אל עליית הגג ואליהם הצטרף השמש הזקן רבי אברהם חיים, שהחזיק בידיו 2 נרות.

השמש הזקן נצטווה לעמוד במרחק, והשלושה ניגשו למקום משכבו של הגולם, וכל מה שעשו בכדי להמיתו היה היפוך של סיפור בריאתו. הם נעמדו לראשו מבטם כלפי רגליו והקיפו אותו 7 פעמים, אלא שהפעם משמאל. אז נעמדו ואמרו את צירופי האותיות, כפי שציוום המהר״ל וגם צירופי האותיות היו אותם הצירופים רק בסדר הפוך. לאחר שבע ההקפות נשאר הגולם מונח על משכבו כמו חתיכת חמר קשה בדמות אדם, ויצאה רוחו ושב לאדמתו.