מערת המכפלה
יש להתבונן בענין מערת המכפלה דמאחר שהיתה ראויה ומזומנת ק"ד) תזרח השמש יאספון וגו' וכאשר נסתלק החושך ראה אברהם מה לאברהם מימות עולם, ובזוה"ק לית מלה מתגליא אלא למרה, למה לא שראה, וע"כ היתה לעפרון חושך ואפלה ולאברהם מאירה. ולפי"ז באם באה לידו בנקל כמו כל קנינו ורכושו, ומפורש במדרש (פ' מטות) בפסוק כי הי' עפרון בא למוכרה לאברהם במנהגו של עולם היו כוחות החיצונים, אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים מה הקדוש ברוך הוא עושה נוטל נכסים שאיוו למושב להם שמה, מכניסין בלב עפרון שלא ימכרנה לעולם, מזה ונותן לזה וכן חנה אומרת ה' מוריש ומעשיר וכו', וכאן הי' הדבר כ"כ באשר יודעים כאשר תבוא ליד אברהם בהכרח יסתלקו משם סילוק קשה והוצרך לאמצעות בני חת ובקשות והשתחויות, ולמה לא באה לידו עולמית, מכ"ש ממה שהסתלקו כאשר בא שמה אברהם בדרך מקרה בפשיטות כמנהגו של עולם היד ה' תקצר לעשות לעפרון עני עד שיצטרך כשעוד לא היתה ברשותו, וע"כ היו כל הכוחות החיצונים מתאמצים למכור נחלותיו ואברהם יקנה אותם כמ"ש זה ישפיל וזה ירים כנ"ל: ונראה דהנה לכאורה יש להקשות עוד יותר, איך היה מותר לאברהם בכוח החיצונים לתקוף בכח את האיש שיש להם שליטה עליו לעשות להתאוות למערה אחר שלא באה לידו מאת ה' ממילא, ולא עוד כרצונם, וכמו שהגדנו כבר בהא דאמר אדה"ר אכלתי ואוכל עוד אף אלא שהרבה רעים והפציר למוכרה לו, דזה אסור מדינא, והם לאוי שהי' חסיד גדול, אלא מחמת שהרגיש שאין בכוחו להתגבר על הכוחות דלא תחמוד ולא תתאוה כמ"ש הרמב"ם (בפ"א מה' גזילה ואבידה הלכה י') החיצונים שהשיגו שליטה עליו ונשתאבו בו מחמת חטאו ותוקפים כל המתאוה ביתו וכו' של חבירו וכן כל כיוצא בהן משאר דברים אותו בכח, ומה גם לאיש כעפרון שהי' כולו מהם, וע"כ לא באה מערת שאפשר לו לקנותן ממנו כיון שחשב בלבו היאך יקנה דבר זה ונפתה המכפלה לידי אברהם בנקל בכלל כל רכושו כמנהגו של עולם. בלבו בדבר עבר בל"ת שנאמר לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד, אך הש"י אשר לו נתכנו עלילות והוא מסיבות מהפך שהגיע לידו באופן ובהלכה ט' שם כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו זה, והיינו דהנה משנה שלימה שנינו בפרק אלו מציאות (ב"מ כ"ה א) מצא או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברעים והפציר בו בגל או בכותל ישן הרי הוא שלו, תנא מפני שיכול לומר של אמוריים עד שלקחו ממנו אעפ"י שנתן לו דמים ה"ז עובר בל"ת שנאמר לא הם, וברמב"ם (פט"ז מהל' גזילה ואבידה הלכה ח') והואיל וחצרו של אדם קונה לו תחמוד, ובספר החינוך שגם ב"נ מוזהר עלי' מפני שהוא ענף גזל. וא"כ שלא מדעתו למה לא יקנה בעל החצר זה את המטמון שבתוך הכותל מי התיר לאברהם לעשות ככה. ולא עוד אלא שהכתוב משבח את הישן וכו' מפני שאינו ידוע לו ולא לאחרים וכו' והוא אבוד ממנו ומכל שרה דבמדר"ת זממה שדה ותקחהו זממה ונטלה שדה המכפלה ושם אדם לפיכך הוא של מוצאו, ובמרדכי שם דכיון דאין דבר ההווה כשאר נקברה, והרי היתה עוברת ח"ו על לא תתאוה:
בכל כוחם לפעול על לב עפרון שלא ימכרנה לאברהם. וידוע שיש
המציאות שפעמים הווים לבוא לא זכו [הבעלים הראשונים] בו, כי ונראה דהנה בזוה"ק שעפרון לא ידע מה דבגוה ולא הוי חמי אלא חשוכא כשקנאו לא העלה על לב לקנות המטמון, ומסיק הדין באחד שקנה ועל דא זבין לה, ובודאי שלא ידע מקבורת אדה"ר שמה מה גם שיש בדיל מהנכרי ומכרו לישראל ונמצא בתוכו כסף הרי הוא של ישראל שם פתח לג"ע ושהנשמות הנכנסות לג"ע עוברות דרך שם כבזוה"ק, השני שלא קנה אותו ישראל הראשון הואיל ולא ידע בו, עיין שם. ואיתא בזוה"ק אי עפרון הוי חמי במערתא מה דהוה חמי אברהם בה והנה מערת המכפלה שהי' בה מטמון רוחני זה, היינו קבורת אדה"ר לא יזבין לה לעלמין. וכבר הגדנו שענין פתח ג"ע, היינו שהיא ממוצעת ופתח ג"ע, שלא הי' נודע לשום אדם ואינו רגיל להמצא, לא זכה בו בין כלל א"י לג"ע, שזה כל ענין פתח ממוצע בין פנים לבין החוץ, וכענין עפרון כלל, וגשמיות המערה היתה טפלה למטמון היקר הזה. ומצד אמרם ז"ל (שבת ו' א) אסקופה משמשת שתי רשויות וכו', וי"ל שעל שמה הסברא י"ל דמאחר שלא זכה בעיקר לא זכה בטפל, וכמו שמצינו לגבי נקרא כל העיר חברון מלשון חיבור המחבר את א"י לג"ע. ולפי זה הוצאת שבת דהיכי דפטור על העיקר פטור על הכלי שטפל לו. ואפי' מובן שבודאי כל הכוחות החיצונים היו מתאמצים לקבוע שם מושבם אי תימא שזכה בגשמיות המערה, מ"מ מאחר שזכה אברהם במטמון להפריע את החיבור הזה, וכענין להט החרב המתהפכת ששוכנת מקדם הרוחני שבה כבזוה"ק דלית מלה מתגליא אלא למרה, הרי שאברהם לג"ע, וכענין שכתוב לפתח חטאת רובץ, והיינו טעמא שעפרון ראה שם הי' בעלי', ושוב לא עדיף מחצר שאין בו דין חלוקה דיכולין לומר גוד רק חושך ואפלה שהוא תולדות הכוחות החיצונים, וכענין שכתוב (ישעי' או אגוד ואפי' עשיר לעני דאגוד איכא גוד ליכא, ואין זה בכלל לא ס') כי הנה החושך יכסה ארץ. אך כשנכנס אברהם שמה שהוא היה אורו תתאוה ולא תחמוד, מה גם כאן ששל אברהם הי' העיקר ולזה היתה של עולם, ובמדרש (שלהי פרשה ל') הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך כוונתו, ושל עפרון הי' הטפל ואין שייך בו חלוקה, א"כ באמת מותר החלון וכו' בוא והאיר לפני וכו' ברחו משם לשעתו, וכענין שכתוב (תהלים הי' לאברהם, ואין בזה משום לא תתאוה ולא תחמוד.
(שם משמואל)
