מֵה' יָּצָּא הַדָּבָּר לֹא נּוכַל דַבֵר אֵלֶיָך רַע אֹו טֹוב (בראשית כ"ד, נ')
מֵה' יָּצָּא הַדָּבָּר לֹא נּוכַל דַבֵר אֵלֶיָך רַע אֹו טֹוב (בראשית כ"ד, נ)'
אם האדם היה יודע כמה הקב"ה דואג לו, ועד כמה הוא נותן עליו את דעתו כדי להביאו אל הנחלה המובטחת לו, היה יכול לשבת יותר בשקט, להניח את דעתו מכל הטרדות, ולא 'להפוך את העולם' במאמציו להסדיר את ענייניו, ביודעו שריבון כל העולמים, שכל הכוחות בידיו, עושה זאת עבורו.
האבסורד הגדול בענין זה הוא שאם היו שואלים כל אחד מאתנו 'מה לדעתך פרק-החיים שבו אפשר לראות בבירור את ההשגחה הפרטית, ובשל כך להתחזק באמונה בצורה המוחשית ביותר,' התשובה על כך תהיה, ללא ספק: פרק השידוכין. שהרי הכל יודעים והכל מרגישים שבתקופה זו אי אפשר לזוז בלי הקב"ה.
לדחוף את העגלה
ולמרות הכל, למרות שהאדם רואה זאת בעיניו-הוא, ומרגיש ממש על בשרו שבענייני השידוכין ידיו כבולות, והכל-הכל בידי שמים, למרות כל זאת – הוא אינו שָקט, והשלווה שהיתה צריכה להיות בליבו, אינה מצויה שם, והוא מנסה כל הזמן לדחוף את העגלה, הגם שמראים לו כל פעם מחדש שאין בכך כל תועלת, והמפתח של השידוכין מצוי רק בידיו של השי"ת.
בואו ונשמע מהסיפור הבא עד כמה הדברים אינם נתונים בידיו של אדם. שמעתי על שידוך ש'נסגר' בין משודכת שהיתה מצוינת במעלות, ומוכתרת בכל מידה טובה, ובין בחור שלא הוגדר בפי מכיריו כבחור הטוב ביותר של הישיבה, וזאת כמובן בלשון המעטה. אלה שהכירו את החתן והכלה, התפלאו לשמוע על השידוך, שהיה נראה בעיניהם כבלתי-מתאים, אבל הבורא חשב אחרת.
וכיצד קרה הדבר? כל פעם כשהוצעו לאבי-הבת שידוכים מהישיבה שבה למד החתן, היה מוכן האבא לסמוך רק על מה שיאמר ראש הישיבה. בין האב לראש הישיבה היו יחסים טובים מימים-ימימה, והאב, שהכירו כאיש-אמת, בָטַח בו שיאמר לו את כל האמת.
'אנחנו לא משפחה של חזנים…'
ניגש אפוא האבא גם הפעם אל ראש הישיבה, וביקש לברר את הפרטים אודות הבחור שהציעו לו. גם אליו הגיעו השמועות שלא מדובר בבחור מעולה במיוחד, וכיון שבתו היתה מצוינת ביותר, חשש האב משידוך זה, והדגיש פעם נוספת באוזניו של ראש הישיבה את העובדה שאחרי הפרטים שישמע מפיו הוא לא יברר יותר אצל אנשים אחרים.
מששמע ראש הישיבה את שמו של הבחור, חשב קמעה, ואחר כך אמר' :הכל אצלו משונה!' וחזר על כך כמה פעמים! והנה, למחרת בערב, שברו שם צלחת. השידוך נסגר בשעה טובה.
אבי הכלה מיהר לחדרו של ראש הישיבה, והודיע לו בחגיגיות מרובה שהשידוך נסגר בגללו, ובגלל הדברים ששמע אתמול מפיו. התפלא ראש הישיבה ושאל את האבא, 'מה שמעת בדבריי שהלכת וסגרת את השידוך הלזה?'
השיב האב' :הרי הייתי אצלך אתמול, ובאוזניי שמעתי שאמרת לי ש'הקול אצלו משונה,' והבנתי שיש לו בעיה כלשהי בקול, אולי הוא צרוד באופן קבוע, או שיש לו קול לא יפה. ואמרתי לעצמי שאם ראש הישיבה אומר רק שהקול של הבחור משונה, סימן שמצד ההתמדה שלו אין כל בעיה, ויראת השמים שלו עונה אף היא על המדד הגבוה ביותר, וכמו כן גם בנושא המידות והיחסים עם החברים וכו.' רק הקול שלו משונה, נו – אז מה זה כל כך גרוע!? הרי אנחנו לא משפחה של חזנים, ואם כן מה איכפת לי אם הקול שלו משונה…'
ולמרות שהאבא הבין שראש הישיבה דיבר על ה'קול,' וראש הישיבה עצמו התכוון לומר שאכן כפי שהשמועות מדברות 'הכל אצלו משונה,' יצא השידוך אל הפועל, והקב"ה עזר, ובני הזוג הללו חיו בשלום ובשלווה, והקימו בית לגאון ולתפארת .
(הגאון רבי יצחק זילברשטיין - ברכי נפשי)'
