פרשת חיי שרה

ויהיו חיי שרה וגו' ועפרון ישב בתוך בני חת וגו' ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר (כ"ג, י', ט"ז) נאמר במשלי (כ''ח, כ''ב) נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו – כלומר אדם הנחפז להרבות את עושרו, ועינו צרה ואינו מסתפק במה שיש לו, אינו מבין כי רדיפתו אחר הממון עלולה להביאו לבסוף לידי הפסד וחסרון - הנה הילקוט שמעוני (משלי רמז תתקס''ב) דרש פסוק זה על עפרון - נבהל להון איש רע עין - זה עפרון, שהכניס עין הרע בממונו של אברהם, שאמר לו - ארץ ארבע מאות שקל כסף. ולא ידע כי חסר יבואנו – שחסרו התורה וא״ו, הה''ד - וישקל אברהם לעפרן, חסר וא״ו - צ''ע מה הי' חסרונו של עפרון בכך שדרש מאברהם ארבע מאות שקל כסף, הלא לכאורה אין בכך חסרון ופסול, שהרי דרך העולם היא שהאדם העוסק במסחר מבקש להרויח ככל יכולתו, ולמה נחשב הדבר לעין רעה ולבהלה להון, עד שדרשו עליו את הפסוק - נבהל להון איש רע עין.

וי''ל הנה עפרון ביקש להרויח את הרווח הגדול ביותר ממכירת השדה לאברהם אבינו, ולפיכך דרש ממנו ארבע מאות שקל כסף - סכום עצום בפני עצמו, ואף הקפיד שיהיו המטבעות עובר לסוחר, וכמו שאמרו חז''ל (ב"מ פ"ז) שעפרון קצב את הדמים ביוקר גדול, אבל למעשה עפרון טעה טעות גדולה בחשבונו, שהרי אילו הי' נותן את השדה לאברהם במתנה, הי' זוכה לרווח גדול לאין שיעור יותר מארבע מאות שקל כסף, שכן בזכות מעשה זה היתה התורה מזכירה אותו לשבח, וכל הדורות עד סוף כל הדורות היו מזכירים את עפרון לטובה, וזכות זה שוה הרבה יותר מכל ממון שבעולם, ולא עוד אלא שגם עפרון עצמו הי' יכול להבין זאת, אלא שכל מחשבתו היתה נתונה על רווח שעה, ולא נתן דעתו על הרווח הגדול והנצחי שהי' עשוי לצמוח לו ממעשה טובה של נתינה וחסד, וזהו עומק דברי הפסוק - נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו – עפרון שהי' להוט אחר הממון ולא ראה אלא את הרווח שלפניו, ולא השכיל להבין שבמרדפו אחר ארבע מאות שקל כסף הפסיד את הזכות הגדולה שהיתה יכולה להיות חלקו לדורי דורות - וזהו מוסר השכל, שלא לחשוב אדם את מעשיו רק לפי הרווח של עכשיו, אלא צריך להתבונן גם על הרווח העתידי והנצחי הטמון במעשיו.

הבעל הטורים פי' שעפרן חסר כתיב, ובגימטרי' הוא עולה - רע עין. ולדברינו י"ל בדרך רמז, שהטעם שנכתב עפר''ן חסר, הוא לרמז שחסרו לו עין, דהיינו עינו של עפרון גרמה לו את חסרונו, שהרי הוא הסתכל רק על הרווח שהי' יכול להשיג מיד, ולא על הרווח הגדול שיהי' מזומן לו לעתיד לבוא.

וי''ל באופן אחר, עפ''י דברי הסטייפלער זצ''ל (ברכת פרץ) שבאמת זה הי' טובה גדולה לאברהם אבינו שעפרון נטל ממנו מחיר גדול עבור מערת המכפלה, שהרי אברהם אבינו הי' דאג שמא לאחר זמן יבוא עפרון ויחפש תואנות לבטל את המכירה, וכדרך שעשה לבן ליעקב, שהחליף את משכורתו עשרת מונים, אבל מאחר שעפרון נטל ממנו סכום גדול כ''כ, ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, שוב לא הי' כדאי לו לערער על המכירה, שהרי אם יבטל את המקח, יצטרך להחזיר הכסף שקיבל, ולא ירויח כלום מרמאותו. ולפ''ז י''ל שדוקא המחיר גבוה כ''כ שדרש עפרון מאברהם, הי' בסופו לטובתו של אברהם אבינו, שתשלום זה הבטיח את קיומו של המקח באופן שלא יהי' לעפרון שום פתחון פה לערער עליו.

וי''ל עוד עפ''י דברי הרמב''ן (כ''ג, י''ט) שפירש עפ''י הגמ' בב''ב (ט''ו) שגם קניית מערת המכפלה היתה מן הנסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו, שהרי לאחר פטירת שרה אמנו ביקש אברהם למצוא מקום לקבורתה, ולא מצא עד ששילם לעפרון ארבע מאות שקל כסף, ואעפ''כ לא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה, וכן מבואר ברבינו יונה (אבות ה', ג') שנסיון התשיעי הוא העקידה, והעשירי הוא קבורת שרה - הנה זקני התוס' יו''ט מפרש (אבות ה', ג') המשנה - עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם – שהטעם שנקרא כאן אברהם "אבינו" הוא משום שאנו זוכים ומקבלים טובה בזכות עמידתו בכל עשרת הנסיונות. ולפ''ז י''ל שאף מה שעפרון נטל מאברהם ארבע מאות שקל כסף הי' לטובתנו, שהרי דוקא ע''י עמידתו של אברהם אבינו בניסיון זה, אנו זכינו לקבל טובה וברכה בזכותו עד היום הזה, נמצא שמה שנראה בשעתו כהפסד לאברהם אבינו, נעשה לזכות ולתועלת עבור כל הדורות הבאים אחריו.

וי''ל עוד עפ''י הפסוק (כ''ג, ט''ז) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון את הכסף – צ''ע למה הוצרכה התורה לומר – וישמע אברהם אל עפרון, הלא פשוט הוא שאברהם שמע אל עפרון, שהרי עפרון ביקש ממנו ארבע מאות שקל כסף, ואברהם נתן לו את הסכום שביקש, וא''כ די לומר – וישמע אברהם וישקול לעפרון. וי''ל שהנה מבואר בחז''ל שעפרון ביקש מאברהם סכום גדול מאד, ומסתמא היו שם אנשים מבני חת שאמרו לאברהם שלא יסכים לשלם מחיר גדול כזה, ואולי כדאי לדבר עם עפרון לפייסו שיסכים לקבל מחיר פחות מזה, ובפרט שאברהם ביקש לקנות רק את המערה, ואילו עפרון הוסיף מדעתו שהמכירה תהי' גם על השדה, וע''ז נאמר – וישמע אברהם אל עפרון, דהיינו שאברהם הסכים מיד לדברי עפרון, ולא שמע לעצת האנשים האחרים לדבר עם עפרון כדי שיוריד את המחיר, אלא וישקול לו את הכסף מיד, בלי שום פקפוק וערעור על המחיר שביקש עפרון.

ואולי י''ל בדרך חידוש, דזה שעפרון ביקש מאברהם ארבע מאות שקל כסף, הי' בצנעה רק בינו לבין אברהם, אבל בפני בני חת הי' עפרון מתבייש לבקש מאברהם כ''כ הרבה כסף, ולפניהם הי' אומר מחיר בזול. ולפ''ז י''ל כוונת הפסוק - וישמע אברהם אל עפרון, דהיינו שאברהם שמע שעפרון ביקש ממנו יותר ממה שאמר בפהרסיא לפני בני חת, ולכן מתחלה – וישקול אברהם את הכסף אשר דבר באזני בני חת, דהיינו המחיר בזול שאמר עפרון בפני בני חת, ואח''כ נתן לעפרון – ארבע מאות שקל כסף אשר עפרון ביקש ממנו בצנעה.

וי"ל עוד עפ"י דברי הגאון ר' דוב בער זצ"ל מיקאבשטאט (מובא בתורת גבריאל) שאמר שיש ראי' מפסוק זה על דמי סרסורות, שהוא סך א' פראצענט מכל מאה, כי הנה לדעת רש"י (בכורות נ') השקל קנטר הוא מאה פעמים שקל פשוט, וא"כ קשה למה נתן לו אברהם קנטרין, אחרי שעפרון לא ביקש ממנו כי אם שקלים סתם. ותי' שעפרון הי' איש רע עין, והי' עינו צרה מליתן דמי סרסורות בעסק זה, ואברהם הלא שלח את בני חת לדבר עם עפרון, וכשראה עפרון שבני חת נכנסים כסרסורים בקנין זו, פנה אל אברהם ואמר לו אדוני שמעני, ארץ אשר – לסך ארבע מאות שקל כסף יעלו דמי הסרסור, ביני ובינך מה היא, האם לא נוכל להתפשר בינינו מבלי סרסורים, ולמה לנו הוצאות הסרסור, ומסכום דמי הסרסור שהזכיר עפרון הבין אברהם את סכום הכסף שרוצה עפרון במחיר השדה, ולכן נתן לו ארבע מאות שקל כסף של קנטרין. ולפ''ז י''ל כוונת הפסוק - וישמע אברהם אל עפרון, דהיינו שאברהם שמע והבין מדברי עפרון שהוא רוצה דוקא שקלים קנטרין.

ואולי י''ל בדרך חידוש, שמטעם זה הוסיף עפרון במכירה גם את השדה, דהיינו שאברהם ביקש לקנות רק את המערה, אלא שעפרון הוסיף גם את השדה, ואדרבה נראה מהפסוקים שעיקר המכירה היתה על השדה, ודמי המערה היו נבלעים בדמי השדה, והטעם שעפרון עשה כן, כדי שלא יצטרך לשלם דמי סרסרות לבני חת, שהרי הבני חת היו סרסורים רק על המערה ולא על השדה.

וי''ל עוד שעפרון אמר לאברהם, שאע''פ שבעלמא המוכר משלם את דמי הסרסרות, כאן רוצה עפרון שאברהם שהוא הלוקח ישלם לבני חת את דמי הסרסרות. ולפ''ז י''ל כוונת הפסוק - וישקול אברהם את הכסף אשר דיבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, דהיינו שאברהם שילם תחילה דמי הסרסרות לבני חת, ואח''כ שילם לעפרון את דמי השדה.

וי"ל באופן אחר, שטעותו של עפרון היתה בכך ששכח שכל גדולתו ומעמדו באו לו בזכות אברהם אבינו, ולכן אמר לאברהם - ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה היא, דהיינו בין אנשים חשובים כמונו אין סכום כזה נחשב לכלום, אבל אילו הי' עפרון זוכר את ערכו האמיתי, שבעצם לא הי' אדם חשוב כ''כ, וכל גדולתו באה לו בזכותו של אברהם אבינו, לא הי' מבקש סכום גדול כזה, שהרי לאדם קטן כמותו הי' די לו במעט כסף – ואדרבה הוא כבר קיבל את שכרו בזה שבני חת עשו אותו לנשיא עליהם בעבור מקח הזה - נמצא שטעותו של עפרון היתה שלא הכיר בטובה שהגיעה לו בזכות אברהם, ומתוך כך החשיב את עצמו כאדם חשוב העומד במדרגת אברהם אבינו, עד שהעז לדרוש ממנו סכום עצום כל כך.

וי״ל באופן אחר, עפ״י דברי האמרי אמת זצ״ל, שטעותו של עפרון היתה בכך שידע את דברי חז''ל (ב״ב ט״ו) שהלוקח פרוטה מאיוב מתברך, וכ''ש הלוקח מאברהם אבינו, וכמו שביאר המהרש''א שם, וסבר עפרון שמכיון שהלוקח פרוטה מאברהם אבינו זוכה לברכה, כל שכן מי שנוטל ממנו ממון הרבה שיתברך ביותר, אלא שלא ידע עפרון שעיקר הברכה נאמרה דוקא על הלוקח פרוטה, ולא על הלוקח סכום גדול - נמצא שדוקא מחמת טעות זו, שחשב שכל שירבה ליטול מאברהם כן תרבה ברכתו, דרש ממנו סכום עצום כל כך, ולא ידע שבכך הוא מאבד את הברכה המיוחדת למי שנוטל פרוטה בלבד.

וי"ל עוד עפ"י דברי העין יעקב, שהטעם שמי שנוטל מממונו של אברהם אבינו מתברך, הוא משום שנאמר - טוב עין הוא יבורך, והיינו שאברהם אבינו הי' נתן בעין טובה, ולא היתה עינו צרה בנתינתו, ולכן המקבל ממנו מתברך. ולפ"ז י"ל שאף שאברהם אבינו לא הקפיד לשלם לעפרון סכום גדול כל כך עבור מערת המכפלה, מ"מ זה שעפרון הקפיד ליטול שקלים גדולים כ''כ, הי' רע בעיני אברהם, שהרי אין זה מכבוד המת להשהות את קבורתו עד שישקול עבורו שקלים גדולים, ולכן כסף זה שאברהם נתן לעפרון מתוך הקפדה על התנהגותו, ולא מתוך עין טובה, שוב לא נתקיים בכסף זה המעלה של "טוב עין הוא יבורך" ולא זכה עפרון לברכה מכסף זה.

ולפ''ז יש לבאר את לשון סוף הפסוק – ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר – פירש רש''י – עובר לסוחר – שמתקבלים בשקל מכל מקום - משמע מזה שלאחר שעפרון קיבל את הכסף מאברהם אבינו, לא נשארה לו ממנו שום מעלה חוץ מזאת שהי' כסף עובר לסוחר – צ''ע הרי מלבד המעלה שהכסף הי' עובר לסוחר, הי' ראוי שתשאר לעפרון עוד מעלה גדולה מהכסף, והוא הברכה שכל הנוטל ממון מאברהם אבינו מתברך. ולדברינו י''ל שכיון שאברהם אבינו הקפיד על נתינה זו, שהרי עפרון דרש ממנו סכום גדול כל כך עבור קבורת שרה אמנו, ולא היתה זו נתינה מתוך עין טובה, שוב לא נתקיים בכסף זה הכלל של "טוב עין הוא יבורך" ולא זכה עפרון לברכה מכסף זה, ולא הי' לו מכסף זה רק מעלה אחד, דהיינו שהוא עובר לסוחר.

וי''ל עוד בדרך זה (בדרך צחות) שעפרון הי' מתבייש לומר לאברהם אבינו שרצונו במטבעות יפות, שהרי מתחלה אמר לו שיתן את השדה במתנה, וע''כ אמר לאברהם שאינו צריך את הכסף לצורך עצמו, אלא כדי לשלם לסוחר אחר, אשר חפץ דוקא במטבעות כאלו. ולפ''ז י''ל שכיון שלמעשה עפרון לא קיבל את המטבעות מאברהם לצורך עצמו, אלא רק כדי להעבירן לאחר, שוב לא שייך אצלו הכלל שכל שמקבל ממון מאברהם מתברך. ולפ''ז י''ל כוונת הפסוק – עובר לסוחר, דהיינו שהמטבעות אינן מיועדות לעפרון עצמו, אלא להעבירן לסוחר אחר.

וי''ל עוד עפ''י פירש רש''י (כ''ג, י') ועפרון ישב בתוך בני חת – כתב חסר, אותו היום מינוהו שוטר עליהם, מפני חשיבותו של אברהם שהי' צריך לו עלה לגדולה. ולפ''ז י''ל שגם עפרון ידע שהוא עלה לגדולה רק לזמן קצר, עד שיגמר המקח עם אברהם אבינו, ואפשר שמטעם זה נרמז בסוף הענין (כ''ג, ט''ז) וישקול אברהם לעפרן – פירש רש''י – חסר וי''ו, לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה. ולדברינו י''ל דזה שחסר וי''ו בא לרמז שעכשיו לאחר המקח איבד עפרון את גדולתו וחזר להיות סוחר בעלמא, ולכך מסיים הפסוק - ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, דהיינו שחזר להיות סוחר בעלמא ולא יותר.

וי''ל עוד עפ''י דברי המהרי''ל דיסקין על הפסוק (כ''ג, ט') בכסף מלא יתננה לי – דהיינו שאע''פ שאברהם משלם לעפרון כסף מלא, מ''מ בעיני עפרון הי' הדבר כאילו הוא נתן את המערה לאברהם במתנה – ביתר ביאור - אע''פ שעפרון קיבל מאברהם סכום גדול של ארבע מאות שקל כסף עבור המערה, מ''מ לא ראה בכך עפרון רווח כלל, אלא בעיניו הי' כאילו לא קיבל מאברהם כלום, ואדרבה החשיב את עצמו כאילו הוא נותן את המערה לאברהם במתנה. ולפ''ז י''ל הטעם שעפרון לא זכה לברכה שכל מי שנוטל מממונו של אברהם מתברך, שהרי מאחר שבעיני עצמו הוא לא קיבל מאברהם כלום, אלא אדרבה החשיב את עצמו כנותן המערה לאברהם במתנה, לא נתקיימה בו אותה ברכה של מי שנטל מממונו של אברהם - נמצא שעפרון שביקש להרבות את ממונו ע''י מכירת המערה, לא זו בלבד שהפסיד את הזכות הגדולה שהיתה יכולה להיות לו אילו הי' נתן את המערה לאברהם במתנה, אלא אף לא זכה לברכה שהיתה ראוי לו מכח קבלת ממונו של אברהם.

ולפ''ז י''ל כוונת רש''י – אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבור – בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום, אלא הנח את המכר ואת מתך קבור – צ''ע למה נקט רש''י בלשון - שני אוהבים, ולא כתב בפשטות – שני אנשים חשובים, שהרי עפרון הי' נשיא על בני חת, ואברהם הי' אב המון גוים.

וי''ל עפ''י דברי הצדה לדרך (ממפרשי רש''י) שמדרך המוסר הי' לו לעפרון לומר - בינך וביני, ולהזכיר את אברהם תחלה, אלא שלפי שדיבר על האהבה, לכך הזכיר את עצמו ראשונה, כי האהבה היא כמים פנים אל פנים, ואת אהבתו לאברהם ידע בעצמו באמת, ולכך אמר – ביני ובינך, שבודאי גם אתה אוהב אותי כמו שאני אוהב אותך, וזהו שהכריח רש''י לפרש - בין אוהבים כמונו, ולא מצד העושר או החשיבות. ולדברינו י''ל שעפרון ידע שמי שמקבל כסף מאברהם אבינו מתברך, כמאמר הכתוב - טוב עין הוא יבורך, ולכן אמר – אוהבים, לרמז דאע''פ שהוא נוטל מאברהם סכום גדול, אין הדבר פוגם האהבה השוררת ביניהם, ואדרבה הוא סומך על כך שאברהם יתן לו הכסף בעין טובה, מתוך נדיבות לב ובחפץ לב.

ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת (כ''ד, מ''ט) דו''ז המנחת חינוך זצ''ל הי' לו חיבור על כל הש''ס, אולם לדאבון לבו נשרף החיבור בשריפה שפרצה בביתו, ומרוב עגמת נפש נפל למשכב, ובא לבקרו גיסו, הרה''ק הדברי חיים מצאנז זצ''ל (שהי' נשא לאחותו) ושאל לו אם נשארו בידו עוד חידושי תורה, הראה לו את חיבורו מנחת חינוך על התרי''ג מצוות, אך אמר שאינו רוצה להדפיסו, וצוה לו הדברי חיים להדפיס את חיבורו, וכך זכינו לספר הקדוש מנחת חינוך.

ויתן לו את כל אשר לו (כ''ד, ל''ו) בעת התקשרות השידוכין של הגאון הצדיק ר' העניך מקעירצקי זצ''ל, שנעשה חתנו של הקדושת יו''ט זצ''ל, בא הרה''ק ר' שלמה מסאסיב (זקנו של החתן) להשתתף בהתנאים, וביקש מהקדושת יו''ט שיבטיח להזוג פרנסה עולמית, אולם הקדושת יו''ט לא הסכים לכך, באומרו - איך יכול בשר ודם להבטיח פרנסה לעולם, אמר לו הרה''ק מסאסיב, א''כ תבטיחו כפי רצונכם, השיב הקדושת יו''ט שיתן פרנסה למשך שמונה שנים, ישב אחד לכתוב את התנאים, וכאשר התכוון לכתוב ח' שנים, אחז הקדושת יו''ט את ידו וצוה לכתוב רק ד' שנים בלבד, נצטער הרה''ק מסאסוב על שהפחית הקדושת יו''ט את הדבר למחצית, אבל לא אמר לו כלום, ולבסוף הוברר טעם הדבר למפרע, כי תיכף בגמר הד' שנים נסתלק הקדושת יו''ט זצ''ל.