פסקי תשובות אורח חיים סימן יד אות ה

ה. טלית וט"ק שאולים - ברכה עליהם

סעיף ג', שו"ע: השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת פטור מלהטיל בה ציצית כל שלושים יום וכו', שאלה כשהיא מצוייצת מברך עליה מיד. ועיין היטב במשנ"ב וביה"ל. והכרעת ההלכה בענין זה כפי שנתפשט המנהג לענין השואל טלית מחבירו, בין אם שאל טלית והוא³⁰ מטיל בו ציציות שלו ובין אם שואל טלית מצוייצת, שאם מטרת השאילה כדי לקיים מצות ציצית ולא לכבוד בעלמא, וכגון השואל טלית כדי להתפלל תפילות שנוהגים להתעטף בהם בטלית, או טלית קטן כשאירע ואין לו ט"ק משלו ושואל מחבירו כדי לקיים בו מצות ציצית, אזי מברך עובר ללבישתו, ואף שלא³¹ התנה בהדיא עם המשאיל שיהיה במתנה על מנת להחזיר, אולם נכון שהמשאיל³² ידע שכוונת השואל הוא כדי לקיים בו מצות ציצית, וגם טוב³³ שיאמר השואל למשאיל בלשון 'תן לי' ולא 'השאילני', והמהדר לבקש מהמשאיל בהדיא שיתן לו במתנה על מנת להחזיר שפיר עבד³⁴ לצאת ידי כל הדיעות, אך כאמור אינו לעיכובא, והמנהג לברך אף בלא אמירה מפורשת של המשאיל שנותנו במתנה ע"מ להחזיר.

אבל השואל טלית מחבירו כשמטרתו כבוד הציבור גרידא, כגון לעלות לתורה או כהן לישא כפים או בכיבודים בעת ברית מילה שנוהגים להתעטף בהם בטלית, ואף ש"ץ³⁵ שמתעטף בטלית בתפילתו לפני העמוד, שלולא היה משמש כש"ץ לא היה מתעטף בטלית, המנהג³⁶ שאין מברכים על עטיפה זו, ואם כי כאשר יבקש את הטלית במתנה על מנת להחזיר יוכל לברך עליה, מכל מקום מהנכון³⁷ שלא לעשות כן, אלא אדרבה טוב שיכוין שאינו רוצה לזכות בטלית בתורת מתנה אלא בתורת שאילה ואז לדברי הכל יהיה פטור מלברך עליה.

ודע, כי השואל טלית חבירו על מנת לצאת בו ידי חובת המצוה, צריך³⁸ ליזהר מאד שלא לקלקל ולהפסיד³⁹ הטלית, ולהחזירה לחבירו שלימה ונקיה כפי שלקחה, ואם אירע איזה קלקול בטלית, ואפילו⁴⁰ באופן שלא נפסל כלל, ואפילו⁴¹ היה באונס גמור, אינו יוצא ידי חובת המצוה וברכתו שבירך למפרע לבטלה היא, ולרוב הפוסקים⁴² לא יועיל אף אם יפצה את חבירו במלוא סכום שווי הטלית, אלא צריך לקנות לו טלית כעין זו שקיבל או יבקש⁴³ ממנו שימחל לו ויאמר הריני כאילו נתקבלתי.

וכן צריך⁴⁴ להקפיד להחזירו בזמנו, דהיינו שיהיה ברשות בעליו כשצריך לקיים בה מצות ציצית, ואם לא החזירה בזמנו ואין לבעלים טלית אחרת לקיים המצוה בטלה מצוותו למפרע, וכמו"כ נכון בשעה שמחזיר הטלית לבעליה שיאמר⁴⁵ שנותנו לו בחזרה במתנה, אך אין זה מעכב, ואף אם החזירה בלא לומר כלום שפיר דמי.

ויש לציין כי מצינו אנשי מעשה⁴⁶ שהיו משתדלים לימנע מלהשתמש בטלית שאולה, ואפילו בעיטוף לצורך כבוד גרידא, עקב החששות לענין הברכה עליה, ולכן אם נמצא אצלו טליתו שלו, עדיף⁴⁷ שיקיים המצוה בו ולא בשל חבירו אף אם של חבירו מהודר יותר ורוצה ליתנו לו במתנה על מנת להחזיר.

. דאם כי בשו"ע איתא דכל ל' יום פטור מציצית, כבר כתב בערוה"ש סעי' ט' דבזמננו שנושאים רק טליתות של מצוה (לאפוקי מזמניהם שהמלבושים שהיו הולכים כל היום היה עכ"פ בחלקם של ד' כנפות), בין טלית גדול ובין ט"ק, אם שאל אחד מחבירו טלית או ט"ק מחויב להטיל בה ציצית מיד, דאנן סהדי שהשאילו כדי לקיים בו מצות ציצית ונתנו לו במתנה ע"מ להחזיר, דאל"כ למאי השאילו וכו' עיין שם.

³¹ . כדפסק בשו"ע וכדברי המשנ"ב סקי"א שכן הכרעת רוב האחרונים, דאמרינן אדעתא דהכי השאילה לו שיברך עליה וכאילו נתנה לו במתנה ע"מ להחזיר. . בשו"ע הרב סעי' ח' שאם בדעת המשאיל שהשואל לובשו רק לשם כבוד, אין עלינו לומר דהוי כאילו נתן במתנה ע"מ להחזיר, ועיין בס' ברכת הבית שער ל"ז סעי' י"ד שתמה על דבריו, וע"ע להלן אות ט' בשם עוד פוסקים דס"ל דלא בענין דעת מקנה, אלא גם בסתמא שפיר דמי, ולכן כתבנו בלשון 'ונכון', וגם לדברי השועה"ר אם ירצה הרשות בידו לברך אף על פי שאינו מחייב כשם שאשה מותרת לברך על מ"ע שהזמן גרמא, ואם כי יש חולקים בזה, כדלהלן, בצירוף הפוסקים דלא בעינן דעת מקנה שפיר דמי לברך, ולפי"ז גם אם יודע בבעליו של הטלית שלא גמר וסביר ואינו יודע שיש להקנות הטלית במתנה ע"מ להחזיר, נמי שפיר דמי לברך, דאנן סהדי שרוצה לעשות כתיקון חז"ל וכדי שהלה יוכל לברך. ³³ . ברכת הבית שם. ³⁴ . סידור הרב, וש"א, וכדכתב במשנ"ב סקי"א לצאת בזה גם דעת המהרש"ל והט"ז (והמור וקציעה והחסד לאלפים סק"ב) דבלא זה לא יברך. . כמ"ש במשנ"ב שם, וכ"ה בברכת הבית שם ושאר אחרונים, דלא כערוה"ש סעי' י', ובכלל זה גם בחור המתעטף בטלית לשמש כש"ץ בתפילת שחרית או מוסף (עיין סי' נ"ג אות ט"ו), ואף שהציבור מעוטפים בטליתות בתפילות אלו, מ"מ כיון שבחור אינו נוהג להתעטף בטלית בתפילה, הרי זה בכלל עטיפה לצורך כבוד הציבור גרידא ולא לשם מצות ציצית. ³⁶ . כמ"ש במשנ"ב שם, וכ"ה בבן איש חי פ' לך אות ה' וכה"ח סקי"ד, ברכת הבית שער ל"ז אות י"ד, וכן מובא בשע"ת לעיל סי' ח' סקט"ז בשם שבות יעקב. . ויש לבאר מעט הדברים, דהנה מצינו לכמה מגדולי הפוסקים דס"ל שאף הלובש טלית שאולה מפני הכבוד יש לו לברך עליה, אף על פי שלא התנו בהדיא שיהיה במתנה ע"מ להחזיר, וביניהם המג"א סק"ו בשם הרא"ש, פמ"ג א"א סק"ו בשם 30 32 35 37 א"ר, וכן הכריע המלבי"ם בארצה"ח סעי' ג', וא"כ היה עדיף לכאו' לכוין ולהתנות בהדיא עם המשאיל שברצונו לקחתו במתנה על מנת להחזיר, ובזה יוכל לברך לדברי הכל, ומדוע בדרך החיים ובמשנ"ב כתבו להפך שיכוין שלא לקנות כדי שלא יצטרך לברך לכו"ע, והנראה דכיון דמתעטף רק לשם כבוד גרידא יש לחשוש לדעת הבאר היטב (דלקמן סי' י"ח סק"ד) בשם הלחם חמודות והשערי אפרים המובא במשנ"ב (סי' י"ח סק"ה, ובביה"ל הכא ד"ה שאלה) והגאון בעל שואל ומשיב (המובא להלן אות ח') דגם בטלית שלו אין לו לברך, ואם כי באחרונים דנו בדבריהם (וכדכתבינן להלן אות ח'), בנידון דידן דשואל טלית מחבירו איכא למיחש טפי, ולכן מהנכון לקיים דברי הדה"ח והמשנ"ב כפשוטם ולכוין שלא לקנות הטלית ועדיף כך מאשר יבקש מהמשאיל ליתנו במתנה על מנת להחזיר ולברך עליה, אם כי גם העושה כך לא משתבש וכדמסיק בכה"ח שם, אך נכון שעכ"פ יעטוף גם ראשו בטלית וגם ישאירנו עליו מעט בגמר קיום המצוה, וכדלקמיה. ³⁸ . כמבואר במשנ"ב סקי"ב עפ"י המבואר בשו"ע סי' תרנ"ח סעי' ד' לענין אתרוג. ³⁹ . והיינו לשמרה בנקיונה ולא ללכלכה ולטנפה, ואם נתלכלכה כתב בשו"ת האלף לך שלמה סי' ח' "אפשר ע"י כביסה, וחוזר לקדמותו, ואין בזה הפסד לבעלים מה שיחזור ויכבסנו", עכ"ד, אך בטליתות וט"ק שלנו אין הדבר פשוט, ובפרט העשויים מצמר, דהכביסה גורם לקיווץ ולציהוב הבד ובפרט בחדשים שעדיין לא עברו כביסה, ויש לדון לגופו של ענין. ⁴⁰ . וכדכתב במשנ"ב נתקלקל אחת מציציותיה, וכ"כ בלקט הקמח החדש סקכ"ז. ⁴¹ . וכדכתוב במשנ"ב. וישל"ע אם מצד דין שומרים פטור מלשלם כגון מדין מתה מחמת מלאכה או שואל בבעלים וכדו', וכן מצד שקיבלו במתנה ע"מ להחזיר, ולכאו' אין עליו דין שואל, אם ידי חובת המצוה יצא, ועיין הג' רעק"א על המג"א סקי"ב (בהוספה שבמהדורות החדשות) ומה דכתבינן בסי' תרנ"ח אות ז'. ⁴² . כדאיתא בשו"ע סי' תרנ"ח סעי' ד' ומשנ"ב שם. ⁴³ . משנ"ב שם סקט"ו. ⁴⁴ . כדכ' במשנ"ב הכא סקי"ב. . כדציין במשנ"ב הכא עפ"י המבואר בסי' תרנ"ח, ומש"כ דאינו לעיכובא הוא עפ"י השעה"צ שם סקכ"ה, וע"ע בהערה דלהלן. . עיין ס' י"ג אורות מערכת רבי אלעזר מרישא בשם מוהר"י מבעלזא זי"ע, ובאורחות רבנו ח"א שהגריי"ק זצ"ל חשש מלהשתמש בטליתו שנתנה פעם לאחר במתנה ע"מ להחזיר מחשש שהלה לא ידע שצריך לתת בחזרה במתנה. . וכ"כ בהדיא בשע"ת סי' תרע"ג סק"א, ואם לבשו לכבוד הציבור גרידא יראה שיהיה לבוש בו אח"כ עוד איזה זמן מעט וכדלקמיה אות ח'. 45 46 47