פרשת חיי שרה – גלגול נשמת חוה בשרה ורבקה

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַב דֹו זְקַן בֵּית ו הַּמשֵּל בְכָל אֲשֶר ל ו שִׂים נָא יָד ך תַחַת יְרֵּכִׂי: ךוְאַשְבִׂיע וָ בַיה"ה אֱֹלֵּ ק י הַשָמַיִׂם וֵּאֹלֵּ ק י הָאָרֶץ אֲשֶר לֹּא תִׂקַח אִׂשָה לִׂבְנִׂי מִׂבְנֹות הַכְנַעֲנִׂי אֲשֶר אָנֹּכִׂי יֹושֵּב בְקִׂרְבֹו: כִׂי אֶל אַרְצִׂי וְאֶל מֹולַדְתִׂי תֵּל ך וְלָקַחְתָ אִׂשָה לִׂבְנִׂי לְיִׂצְחָק" (בראשית כד, ב-ד). אליעזר קיים את שליחותו וחזר עם רבקה. יצחק אבינו הביא אותה אל האוהל שהיתה גרה בו אמו, ובאותה השעה חזרו להיות שלושה ניסים שהיו בזמן שרה, נר שבת דלק מערב שבת לערב שבת, הברכה היתה מצויה בעיסה, וענן השכינה היה קשור לאוהל. ובדבר הזה נעשתה רבקה דוגמת שרה שנאמר "

אברהם אבינו שלח את אליעזר להביא אשה לבנו יצחק, שנאמר "

וַיְבִׂאֶהָ יִׂצְחָק הָאֹּהֱלָה שָרָה א מֹו וַיִׂקַח אֶת רִׂבְקָה וַתְהִׂי ל ו לְאִׂשָה וַיֶאֱהָבֶהָ וַי נָחֵּם יִׂצְחָק אַחֲרֵּי אִּׂמֹו" (בראשית כד, סז) (רש"י בראשית כד, סז).

ויש להתבונן, מדוע דווקא שלושת הניסים הללו של הנר, העיסה והענן היו אצל שרה? ומדוע חזרו כולם עם בואה של רבקה לאוהל שרה?

הנחש הקדמון החטיא והכשיל את חוה והטיל בה זוהמא

כאשר הקב"ה יצר את חוה הוא עשה שיופיה יהיה יותר מכל הנבראים, והביאה לפני אדם הראשון שנאמר "וַיִׂבֶן וָיְה"ה אֱֹלֵּ קָ ים אֶת הַצֵּלע אֲשֶר לָקַח מִׂן האָדָם לְאִׂשָה וַיְבִׂאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב, כב)(זוהר פרשת בשלח דף נה ע"א ד"ה רבי יצחק אמר). יופיה של חוה היה רב כל כך, עד שהבריות לא היו יכולים להסתכל בה, ואפילו לא אדם הראשון (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב ד"ה 'ותנינן שפירו דאדם' רעיא מהימנא). באותה העת הלך הס"מ ו'רכב' על גבי הנחש הקדמון ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה 'ויקח העבד עשרה גמלים' מפרקי דרבי אליעזר) שהיה נראה כדמותו של הגמל ('בראשית רבה' יט, א, זוהר פרשת בראשית דף לה ע"ב מהשמטות הזוהר סימן לד, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק יג ד"ה הקנאה והתאוה והכבוד,'ספר הבהיר' לר' נחוניה בן הקנה בסוף הספר אות ר' ד"ה שאלו תלמידיו, 'שפתי כהן על התורה'לר' מרדכי הכהן פרשת חיי שרה ד"ה 'ויקח העבד עשרה גמלים' מפרקי דרבי אליעזר), היות שצוארו היה ארוך וכאשר הוא הילך על רגליו היה גופו מתקמט עולה ויורד כמו חטוטרת של גמלים, מתוך רכיכותו הרבה (הרד"ל בפירושו על'פרקי דרבי אליעזר' פרק יג ד"ה והיה דמותו כמין גמל). וכשראה הנחש הקדמון את חוה, הוא חשק בה ('מגלה צפונות'לר' אליהוהכהןחלק אפרשת לך לך דף לז ע"א ד"ה אמנם נראה בהיות), וביקש להרוג את אדם הראשון על מנת לקחתה לעצמו ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת א אות ז).

הנחש דיבר עם חוה ונתן לה עצה שיאכלו מעץ הדעת " כִׂי יֹּדֵּעַ אֱֹלִׂ ק שבתדףקמו ע"א ד"ה כשבא נחש על חוה). ומטרתו היתה שאדם הראשון יאכל מהעץ וימות כפי שנאמר לו " ים כִׂי בְיֹום אֲכָלְכֶם מִּׂמֶנ ו וְנִׂפְקְח ו עֵּינֵּיכֶם וִׂהְיִׂיתֶם כֵּאֹלִׂ ק ים יֹּדְעֵּי טֹוב וָרָע" (בראשית ג, ה) (רש"י גמ' כִּי בְּיֹום אֲכָל ך מִּמ נּו מֹות תָמּות" (בראשית ב, יז), ואז הוא יישא את חוה אשתו ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"א). וחוה אכן אכלה מעץ הדעת ותיכף ומיד פירסה נידה, ומזה ניתן כוח לנחש הקדמון לקלקל עמה ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה וזהו שאמר הכתוב), והוא פיתה אותה ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה 'ויקח העבד עשרה גמלים' מפרקי דרבי אליעזר) והטיל בה את זוהמתו (גמ' שבת דף קמו תחילת ע"א, רקאנטי פרשת בראשית ד"ה מדרש רות 'בההיא זימנא' בשםהזוהר,הרמ"ד וואליספרבראשיתפרקג על הפסוק 'ותקח פריו ותאכל'. ראה זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה תא חזי אתת חוה), ונכנסה בה רוח הטומאה ('ספרציוני'לר' מנחם ציוני פרשת תזריע דף סד ע"א ד"ה אשה). לכן נאמר "וַתֹּאמֶר הָאִׂשָה הַנָחָש הִׂשִׂיאַנִׂי וָאֹּכֵּל" (בראשית ג, יג), כאשר התיבה "הִּשִּיאַנִּי" היא מלשון 'נישואין' (רש"י גמ' שבתדףקמו ע"א ד"ה כשבא נחש על חוה). אחר כך כשהיה אדם הראשון עם חוה הוא נטמא באותה הזוהמא שהיתה בה, ונטמאה גם רוחו ('שפתי כהן על התורה' ספרבראשיתפרקא סוף ד"ה ובמדרש בראשון, 'מדרש תלפיות'לר' אליהוהכהןענף אדם הראשון ד"ה 'כשבא אדם על חוה' בשם השפתי כהן).

חוה נקראה לפני החטא בשם 'חיה' על "כִׂי הִׂוא הָיְתָה אֵּם כָל חָי" (בראשית ג, כ) ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית סימן ג), אבל אחרי שגרמה בחטאה מיתה לדורות ('כלי יקר'לר'שלמה אפרים מלונטשיץבראשית ג, כ), הוחלף שמה מ'חיה' ל'חוה' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית סימן ג, 'כלי יקר' בראשית ג, כ, 'פני דוד' להחיד"א פרשת וירא אות מ ד"ה כעת חיה,'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת תרומה דף קלז ע"א אות א בשם גורי האר"י), על שם הנחש הקדמוני ('באר מים חיים'לר' חייםטיררמצ'רנוביץ פרשת שמות אות יט ד"ה והנה אבינו הראשון) הנקרא בארמית בשם 'חִּוְּיָא' (ראה תרגום אונקלוס בראשית ג, א-ד), משום שפיתה אותה ('מנחה בלולה' לר' מנחם רפאפורט פרשת בראשית דף ה ע"א ד"ה שם אשתו חוה) ואחר כך נדבק בה ('תפארת שלמה'לר' שלמה מראמדסק פרשת וירא ד"ה כעת חיה ולשרה בן) והטיל בה את זוהמתו ('באר מים חיים'לר' חיים מצ'רנוביץ פרשת וירא אות יד ד"ה ולהבין אומרו כעת). וזה הטעם מדוע בפסוק " וַיִׂקְרָא הָאָדָם שֵּם אִׂשְתֹו חַּוָה כִׂי הִׂוא הָיְתָה אֵּם כָל חָי" (בראשית ג, כ) נאמר ששמה הוא " חַּוָה", אף שבאמת היא קרויה על שם "אֵּם כָל חָי" והיתה צריכה להיקרא בשם 'חיה' ('באר מים חיים'לר' חייםטיררמצ'רנוביץפרשת וירא אות יד ד"ה ולהבין אומרו כעת). ומה שהיא לא נקראה בפירוש בשם 'נחש', היה כי אדם הראשון רצה להשאיר את רושם שמה הראשון 'חיה' ולכן הוא רק החליף בשמה את האות י' באות ו' ('כלי יקר'בראשית ג, כ). ובעקבות החטא הסתלק יופיה של חוה ויופיו של אדם הראשון, והיה יכול אדם הראשון להכיר בחוה אשתו ולהסתכל עליה, שנאמר "וַיֵּדַע אָדָם עֹוד אֶת אִׂשְתֹו" (בראשית ד, כה) (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב ד"ה 'ותנינן שפירו דאדם'מרעיא מהימנא).

חוה נתנה לבעלה לאכול מעץ הדעת אחרי שנכשלה בו, כי פחדה שתמות ואז הקב"ה יברא אשה אחרת לאדם הראשון. וכך אמרה, שאם היא תמות – ימותו שניהם, ואם היא תחיה – יחיו שניהם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק יג ד"ה הלך הנחש ואמר). ואכן אדם הראשון שמע לקול אשתו ואכל, ובזה נכשל כפי שהוכיחו הקב"ה " ולְאָדָם אָמַר כִּי שָמַעְּתָ לְּקֹול ךאִּשְּת וַתֹּאכַל מִׂן הָעֵּץ אֲשֶר צִּׂוִׂיתִׂי ך לֵּאמֹּר לָֹּ א תֹּאכַל מִּׂמֶנ ו אֲרּורָה הָ אֲדָמֶ ה בַַּֽעֲבּור ך בְעִׂצָבֹון תֹּאכֲלֶנָה כֹּל יְמֵּי חַי ךי" (בראשית ג, יז) ('מקור חיים' לר' שמואל ויטאל דרוש ה' למשמרת ר"ח אדר שני דף עח ע"ב ד"ה והנה אם היה). חוה הביאה במעשיה עם הנחש את המיתה (זוהר פרשת חיי שרה דף קכבע"ב ד"ה תא חזי אתת חוה, 'שפתי כהן על התורה' בראשית א סוף ד"ה ובמדרש בראשון) לבעלה (זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה תא חזי אתת חוה) ולכל העולם (זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה תא חזי אתת חוה, 'שפתי כהן על התורה'פרשת בראשיתפרקא סוף ד"ה ובמדרש בראשון), וכפי שהזהיר הקב"ה את אדם הראשון "וַיְצַו וָ יְה"ה אֱֹלִׂ קָ ים עַל ה אָדָם לֵּאמֹּר מִׂכֹּל עֵּץ הַגָן אָכֹּל תֹּאכֵּל: ומֵּעֵּץ הַּדַעַת טֹוב וָרָע לֹּא תֹּאכַל מִּׂמֶנּו כִּי בְּיֹום אֲכָל ך מִּמֶּּנּו מֹות תָמּות" (בראשית ב, טז-יז). וכך גם התקלל האדם בעקבות חטא אכילת עץ הדעת " בְזֵּעַת אַפֶי ך תֹּאכַל לֶחֶם עַד שּוב ך אֶּל הָאֲדָמָה כִׂי מִּׂמֶנָה לֻקָחְת כִׂי עָפָר אַתָה וְאֶל עָפָר תָשּוב" (בראשית ג, יט) (ראה 'אור החיים הקדוש'לר' חיים בן עטרבראשית ג, יט).

נשמת חוה התגלגלה בתוך שרה אמנו כדי לתקן את חטאה

נשמת חוה התגלגלה בתוך שרה אמנו ('זוהר חדש' פרשת יתרו דף מב ע"א ד"ה מה עבד, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת תרומה דף קלז ע"א אות א, 'פני דוד'על התורה להחיד"א פרשת וירא אות מ ד"ה כעת חיה, 'מגלה צפונות'לר' אליהו הכהן מחבר ספר'שבט מוסר'חלק א פרשת לך לךדף לז ע"א ד"ה אמנם נראה בהיות,'מגלה עמוקות'לר' נתן נטע שפיראחלק א עם פרישת שלום פרשת וירא ד"ה ואל הבקר רץ, 'בגדי אהרן'על התורה לר' אהרןהדרשןפרשת לך לך דף טו ע"א ד"ה ויהי רעב בארץ, 'שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת א אות ז) לתקן את אשר עיוותה ('אלשיך הקדוש'לר' משה אלשיךתחילת פרשת חיי שרה ד"ה אך הנה ידענו מחכמי האמת). וזה היה תחילת התיקון כפי שנרמז במה שאמרה חוה "וַתֹּאמֶר הָאִׂשָה הַנָחָש הִׂשִׂיאַנִׂי וָאֹּכֵּל" (בראשית ג, יג), שסופי התיבות " וַתֹּאמר הָאִׂשהָ הַנָחש" עולים התיבה 'שרה' ללמד על תחילת תיקונה ('אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת בראשית ד"ה ותאמר האשה הנחש). וכן נאמר אצל שרה אמנו "וְשָרָה שֹּמַעַת פֶתַח הָאֹּהֶל" (בראשית יח, י) לרמוז שהיא מתקנת את 'פתח האוהל', כלומר את חוה שהיתה האשה הראשונה בעולם ('מגלה עמוקות'לר' נתן נטע שפיראעםפירוש 'פרישת שלום'חלק א'פרשת תולדות דף מח ע"ב ד"ה ולכן כשראה יצחק).

לכן קלסתר פניה של שרה היה דומה לקלסתר פניה של חוה (ראה 'בראשית רבה' מ, ה) ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א ד"ה 'ור' יצחק פליג' מהרמ"ק), כלומר מעין אותו היופי שלה, אשר לא היה כמותו בכל העולם (הרמ"ד וואליספרבראשית פרק כ על הפסוק 'ועתה השב'), אף שלא היה ממש בדרגת היופי של חוה (עפ"יגמ' בבא בתרא דף נח ע"א על יופיה של שרהמולחוה עיי"ש). וזה נרמז בפסוק " וַיְהִׂי כְבֹוא אַבְרָם מִׂצְרָיְמָה וַיִׂרְא ו הַּמִׂצְרִׂים אֶת הָאִׂשָה כִׂי יָפָה הִׂוא מְאֹּד" (בראשית יב, יד), שסופי התיבות " כי יָפה הִׂוא מְאד" (בראשית יב, יד) עולים בגמטריא 'חוה' עם הכולל ('פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך אות טוב ד"ה בפי' התורה). ועל זה אמר אברהם לשרה " הִׂנֵּה נָא יָדַעְתִׂי כִׂי אִׂשָה יְפַת מַרְאֶה אָת" (בראשית יב, יא) כלומר ששום אשה לא הגיעה ליופי הזה שלך('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה אמרי נא אחותי). ויופי זה ניתן לשרה כדי שתתקן את הקלקול הראשון של חוה ('מגלה עמוקות' עם פרישת שלום חלק א פרשת וירא ד"ה ואל הבקר), וכפי שאכן תיקנה. לכן נצטווה אברהם " כֹּל אֲשֶר תֹּאמַר אֵּלֶי ך שָרָה שְּמַע בְּקֹלָּה" (בראשית כא, יב), אף שבגלגול קודם קולה הכשיל את אדם הראשון, כפי שהוכיחו אז ה' שנאמר " ולְאָדָם אָמַר כִׂי שָמַעְּתָ לְּקֹול ך אִּשְּת" (בראשית ג, יז) וכו'('מקור חיים' לר' שמואל ויטאל דרוש ה' למשמרת ר"ח אדר שני דף עח ע"ב ד"ה והנה אם).

יופיה הרב של שרה היה אוחז את הלבבות כל כך עד שהיה קשה לפרוש ממנה. לכן אבימלך חמד אותה ולקחה לעצמו, שנאמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָרָה אִׂשְת ו אֲחֹּתִׂי הִׂוא וַיִׂשְלַח אֲבִׂימֶלְֶך מֶל ך גְרָר וַיִׂקַח אֶת שָרָה" (בראשית כ, ב) (הרמ"ד וואלי ספר בראשית פרק כ על הפסוק 'ועתה השב אשת האיש'). אך אחרי שראה אבימלך כי עצר ה' את נקביהם של אנשי ביתו, מדה כנגד מדה על מה שחמד את שרה ('סמוכים לעד'לר' אליהו הכהןמחבר'שבט מוסר' פרשת וירא דף ז ע"א ד"ה 'בענין אבימלך' והלאה), וגם שהתגלה אליו האלקים בחלום והודיע לו " הִׂנ ך מֵּת עַל הָאִׂשָה אֲשֶר לָקַחְתָ וְהִׂוא בְעֻלַת בָעַל" (בראשית כ, ג), הוא השיב חזרה את שרה אל אברהם שנאמר " וַיָשֶב ל ו אֵּת שָרָה אִׂשְתֹו" (בראשית כ,יד). אחר כך אברהם התפלל עליו ועל אנשי ביתו שה' ירפא אותם, והם נרפאו שנאמר " וַיִׂתְפַלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱֹלִׂ קים וַיִּרְּפָא אֱֹלִּ ק ים אֶּת אֲבִּימֶּל ך וְּאֶּת אִּשְּתֹו וְּאַמְּהֹתָיו וַיֵּלֵּדּו" (בראשית כ, יז).

שרה תיקנה את חטא הנחש כאשר לא התפתתה לפרעה הרשע ואבימלך

כאשר ירד אברהם למצרים הוא הטמין את שרה בתוך תיבה ונעל, על מנת שלא יראו אותה המצריים ('בראשית רבה' מ, ה, זוהר פרשת לך לך דף פב ד"ה ויהי כבוא אברם מצרימה). אברהם חשש מהמצריים, ובפרט מפני פרעה הרשע שהיה גלגול הנחש הקדמון. וחששו היה שפרעה יבקש בגלגול זה לעשות מה שעשה עם חוה בגלגול קודם, שאז הוא ביקש להרוג את אדם הראשון על ידי אכילת עץ הדעת ואחר כך לקחת את חוה אשתו, ואולי גם הפעם פרעה, שהוא הנחש, יבקש להרוג אותו כדי לקחת את שרה אשתו שהיא גלגול חוה. וזה מה שאמר אברהם אבינו לשרה אשתו " וַיֹּאמֶר אֶל שָרַי אִׂשְת ו הִׂנֵּה נָא יָדַעְתִׂי כִׂי אִׂשָה יְפַת מַרְאֶה אָתְ: וְהָיָה כִׂי יִׂרְא ו אֹּת ך הַּמִׂצְרִׂים טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"א,'שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'ימערכת א אות ז בשם ספר 'ברכת טוב'). וְּאָמְּר ו אִּשְּת ו זֹאת וְּהָרְּג ו אֹתִּי וְּאֹת ך יְּחַיּו: ך אִׂמְרִׂי נָא אֲחֹּתִׂי אָתְ לְמַעַן יִׂיטַב לִׂי בַעֲבּור ך וְחָיְתָה נַפְשִׂי בִׂגְלָל" (בראשית יב, יא-יג)('ברכת

כאשר אברהם ירד למצרים כפי שנאמר " וַיְהִׂי רָעָב בָאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִׂצְרַיְמָה לָגּור שָם כִׂי כָבֵּד הָרָעָב בָאָרֶץ" (בראשית יב, י) הוא אכן הביא את שרה למצרים בתוך התיבה. אז המוכסים הכריחו את אברהם לפתוח את התיבה ולראות מה שבתוכה. וכאשר פתחו, כל מצרים היתה מבהיקה מאורה של שרה ('בראשית רבה' מ, ה) כמו אור השמש (זוהר פרשת לך לך דף פב ד"ה ויהי כבוא אברם מצרימה), לפי שהיה היופי שלה מיופיה של חוה ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה אמרי נא אחותי את, הרמ"ד וואליספרבראשית פרקיב על הפסוק 'אמרי נא אחותי את'). וכולם תמהו על גודל יופיה (הרמ"ד וואליספר בראשיתפרקיב על הפסוק 'אמרי נא אחותי את') עד שחשבו בתחילה שזו אבן יקרה שמאירה בתיבה. לכן הם הוציאו את שרה מהתיבה, אך ראו שהיתה עדיין מאירה כמו בתחילה (זוהר פרשת לך לך דף פב ד"ה ויהי כבוא אברם מצרימה). ואור זה היה מכוח אור השכינה שהיה עמה והתגשם ונתלבש בה, עד שהיה מושג אפילו לרשעים במצרים ('אור החמה' על הזוהר פרשת לך לך דף פב ע"א ד"ה'ור' יהודה תירץ' מהרמ"ק).

כיון שהתפרסם מיד יופיה של שרה ב כל ארץ מצרים, לא היו יכולים המּוָ כִׂ סים להתעלל בה, כי היא מיד נלקחה לביתו של פרעה באומרם שזו אינה כדאית אלא למלך, שנאמר " וַיְהִׂי כְבֹוא אַבְרָם מִׂצְרָיְמָה וַיִׂרְא ו הַּמִׂצְרִׂים אֶת הָאִׂשָה כִׂי יָפָה הִׂוא מְאֹּד: פַרְעֹּה" (בראשית יב, יד-טו) ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה אמרי נא אחותי את). פרעה שהיה שורש הנחש הקדמוני ('סמוכים לעד' פרשת וירא דף ז ע"א ד"ה בענין אבימלך' והלאה) ביקש לקחת את שרה כפי שעשה בראשונה עם חוה, ולהטיל בה שוב זוהמא ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה). אך בתחילה כשראה את יופיה של שרה, הוא מיד הביא אומנים שיציירו את דיוקנה בכותל מעל מיטתו, ולא נחה דעתו עד שחקקו את דיוקנה גם בתבנית עץ שהיתה נמצאת עמו כאשר היה הולך לישון. וכל המלכים שהיו אחרי פרעה לא היו שמחים באף איש מבדח אשר היה בא לפניהם, אלא רק באותו הציור של שרה שחקק פרעה על גבי הכותל (זוהר פרשת וארא דף ל ע"א ד"ה פרעה קדמאה בשעתא). וַיִׂרְא ו אֹּת ה שָרֵּי פַרְעֹּה וַיְהַלֲל ו אֹּת ה אֶל פַרְעֹּה וַתֻקַח הָאִׂשָה בֵּית

שרה הצדקת שמרה על צניעותה אצל פרעה הרשע שלא יטיל בה זוהמא ('ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה מה נסה הקב"ה), ולא רצתה לשמוע לפיתויו של אותו ערל וטמא (הרמ"ד וואלי בפר בראשית פרק יב על הפסוק 'ולאברהם הטיב בעבורה'). ומלאך ה' היה הולך לפניה ('מגלה עמוקות' עםפירוש פרישת שלום חלק א פרשת וירא ד"ה 'ואל הבקר רץ'), והשכינה היתה עמה כל העת (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"ב ד"ה אמרי נא אחותי) גם באותו הלילה שנלקחה בו לבית פרעה. ובשעה שהיה פרעה רוצה להתקרב אליה (זוהר פרשת לך לך דף פב ע"א ד"ה ויצו עליו פרעה) בעל כורחה כאשר התגבר עליו יצרו (הרמ"ד וואלי ספר בראשית פרק יב על הפסוק 'ולאברהם הטיב בעבורה'), היה בא המלאך ומלקה אותו בהוראת שרה. היא היתה אומרת לו "הך!" והמלאך היה מכה (זוהר פרשת לך לך דף פב ע"א ד"ה ויצו עליו פרעה, הרמ"ד וואליספר בראשית פרק יב על הפסוק 'ולאברהם הטיב בעבורה'). ועל כל מכה היה אומר המלאך לפרעה "עַל דְּבַר שָרַי אֵּשֶּת אַבְּרָם" (בראשית יב, יז), ובזה נמסר משמים לפרעה שהיא אשת אברהם (עפ"יהרמ"ד וואליספרבראשית פרק יב על הפסוק 'ולאברהם הטיב בעבורה').

כאשר פרעה קרב אל שרה ונגע באחד מבגדיה או תכשיטיה (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה כגוונא דשרה), מיד יצא כוח רוחני מאותו הבגד או התכשיט והכה את פרעה ('אור החמה' על זוהר פרשת כי תצא דף רעו ד"ה'עירובין נדה יבמות' מהרמ"ק). כגון אם נגע בסנדלה (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה כגוונא דשרה) יצא ממנו כוח רוחני ('אור החמה' על זוהר פרשת כי תצא דף רעו ד"ה 'עירובין נדה יבמות' מהרמ"ק) והכה אותו. והסגולה שנכנסה בהם היא מחמת השכינה שהיתה עם שרה. וכך המשיך, עד שהטמא הזה פרש ממנה והחזיר אותה אל בעלה (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה כגוונא דשרה). וכמו שהנחש לקה בצרעת אחרי שפגם בחוה ('מגלה צפונות'לר' אליהו הכהןלמחבר'שבט מוסר'פרשת לך לך דף לזע"ב ד"ה ויראו אותה שרי פרעה) והם עד היום הקשקשים הנמצאים על הנחשים (ראה'שמות רבה'ג, יג)('סמוכים לעד'לר' אליהו הכהןפרשת וירא דף ז ע"א ד"ה אמנם נראה), כך גם פרעה לקה בצרעת הקשה ביותר הנקראת בשם 'ראתן' שנאמר "וַיְנַגַע וָ יְה"ה אֶת פַרְעֹּה נְּגָעִּים גְּדֹלִּים וְאֶת בֵּיתֹו" (בראשית יב, יז) ('מגלה צפונות' חלק א' פרשת לך לך דף לז ע"ב ד"ה ויראו אותה שרי פרעה). ובזה נרמז שהוא שורש הנחש וחזר לקלקולו ('סמוכים לעד' פרשת וירא דף ז ע"א ד"ה 'ובזה הותרה השאלה'). ואברהם לא התפלל לרפואתו של פרעה כמו שהתפלל על אבימלך, כי אמרו רבותינו שאין רפואה למכתו של הנחש מימי בראשית, גם לא לעתיד לבוא (ראה 'בראשית רבה' כ, ה בשם לוי), ופרעה הרי היה ממש גלגול הנחש('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'ימערכת ת ערך תפילה אות כו).

ה' יתברך הביא על שרה צרה גדולה בכך שנלקחה לבית פרעה ולבית אבימלך, וכל זה כדי שיתוקן על ידה הקלקול של חוה ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כג, א ד"ה אך הנה ידענו, 'ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה למה נסה הקב"ה להביא צרה). כי שני הרשעים הללו היו מצד הסטרא אחרא של הנחש ('קרית ארבע'לר' רחמים חורימתוניסתחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה), בעוד שפרעה היה ממש הנחש הקדמוני ('בגדי אהרן'לר' אהרןהדרשןעל התורה פרשת לך לך ד"ה ויהי רעב בארץ). ושרה אמנו היתה צריכה להישמר מהם ולשמור על צניעותה שלא תוטל בה שוב זוהמא ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרהפרקכג, א ד"ה אך הנה ידענו, 'ילקוט דוד'לר' דוד פוזנרפרשת לך לך ד"ה למה נסה הקב"ה להביא צרה,'שם משמואל' פרשת תולדות שנת תרפ"ב דף שטז טור א ד"ה הענין שהי' צריך שיבואו), ובזה להביא לתיקון חוה שהתפתתה ונדבק בה הנחש וזוהמתו ('ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה למה נסה הקב"ה להביא צרה, 'שם משמואל' שנת תרע"ז פרשת חיי שרה דף רמב טור א ד"ה ונראה דהנה). ואם חלילה שרה אמנו היתה מתפתה לפרעה ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה 'ובגין כך' מהרמ"ק), אז לבד מהחטא היא גם היתה מחטיאה את בעלה שהיה נפגם כשהיה קרב אליה, והיה נעשה להם ממש כמו אדם הראשון שנפגם אחרי שחוה התפתתה לנחש, ובסוף יצא מהם קין ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה 'ובגין כך' מהרמ"ק) (להרחבה על לידתו ויצירתו של קין ראהאחד ממאמרינו לפרשת וארא–'גלגולו של פרעה הרשע').

שרה אכן תיקנה את חטאה של חוה ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כד, סז ד"ה וראוי לשים לב, 'שפתי כהן על התורה' תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה,'השל"ה הקדוש תורה שבכתב פרשת חיי שרה אות ד ד"ה ואף שאמרנו שכל הדורות, 'ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה 'ולפי שהיה אברהם' בשם השל"ה,'תפארת שלמה' פרשת וירא ד"ה כעת חיה ולשרה בן, 'זכר דוד' לר' דוד זכותממודינאמאמר ג פרק א דף לה ע"א ד"ה וביאור דברי חכמים, 'בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן פרשת לך לך דף טו ע"א ד"ה ויהי רעב בארץ) בכך שנלקחה על ידי אבימלך ונשמרה ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה פרק כג, א ד"ה אך הנה ידענו), ובכך שנכנסה לתוך 'הקליפות' במצרים ויצאה טהורה ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה 'ובגין כך' מהרמ"ק) מידיו של פרעה הנחש ('מגלה עמוקות'לר' נתן נטע שפיראחלק א'עם פרישת שלום פרשת וירא ד"ה ואל הבקר רץ), כי לא היתה עמו ('בגדי אהרן' פרשת לך לך דף טו ע"א ד"ה ויהי רעב בארץ) ולא דבקה בה זוהמתו (זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה תא חזי אתת חוה). ולרמוז על כך היא נקראה בתחילה בשם "שָרָי" (בראשית יא, כט) שאותיותיו לשון מחילה כמו " שֵּ רי לָ יה מֵּ ריה" שפירושו 'ימחל לו אדונו'(ראה רש"י גמ' עירובין דף כט ע"א ד"ה שרי ליה מריה), כי הקב"ה מחל לחוה על מעשיה, בהיותה בגלגול שרה ('שפתי כהן על התורה' תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה). וכן האות י' בשם " שָרי" רומזת על שמה המקורי של חוה שהוא 'חיה' ('פני דוד' להחיד"א פרשת וירא אות מ ד"ה 'כעת חיה' מגורי האר"י ז"ל).

שרה תיקנה את מה שפגמה חוה ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז פרשת חיי שרה דף י ע"א ד"ה אכן נראין הדברים), לכן כנגד מה שחטאו כל הבריות בעקבות מעשיה של חוה ובא המוות לעולם, היתה שרה אמנו גלגולה מכשירה את הנשים ומגיירת אותן, ומביאה 'חיים' לעולם ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת א ערך אבלות אות כד). תיקון חוה נרמז בפסוק " וַיִׂהְי ו חַיֵּי שָרָה מֵּאָה שָנָה וְעֶשְרִׂים שָנָה וְשֶבַע שָנִׂים שְנֵּי חַיֵּי שָרָה" (בראשית כג, א) כאשר התיבה " וַיִּהְּיּו" עולה בגמטריא 'חטא חוה' לרמוז כי חטא זוהמת הנחש של חוה נתקן על ידי שרה בחייה ('מחשוף הלבן' על התורה לר' יעקב אבוחצירא תחילת פרשת חיי שרה). וכן בפסוק " וַיָבֹּא אַבְרָהָם לִׂסְפֹּד לְשָרָה וְלִׂבֹּ כ תָּה" (בראשית כג, ב) שהתיבה "וַיָבֹא" עולה בגמטריא 'חוה' ('חומת אנך' להחיד"א פרשת חיי שרה ד"ה בקרית ארבע היא חברון, 'מחשוף הלבן' פרשת חיי שרה ד"ה אי נמי יש לרמוז), לפי שאברהם ידע שהיא תיקנה בחייה את חטא חוה, ועל מנת כן בא לספוד לה ולבכותה ('מחשוף הלבן' פרשת חיי שרה ד"ה אי נמי יש לרמוז). ולכן האות כ' בתיבה " וְלִׂבֹ כ תָּה" היא קטנה, כי לפי האמת זה לא היה יום הספד וצער אלא יום הילולא על שנתקנה חוה ('חומת אנך' להחיד"א פרשת חיי שרה ד"ה בקרית ארבע היא חברון).

שרה תיקנה את מצוות חלה נדה והדלקת הנר שבהם פגמה חוה

חוה כיבתה את נרו של אדם הראשון שנאמר "נֵּר וָ יְה"ה נִׂשְמַת אָדָם" (משלי כ, כז), לכן ניתנה לכל אשה מצות הדלקת הנר בערב שבת, לכפר על אותו 'הנר' שכיבתה (ראה 'נשמת אדם' לר' אהרן משה מקרעמניץ דף ה ע"ב טור ב ד"ה 'ומה שאמר וחוה' שכוונת 'כיבוי הנר' על ידהזה שנגנזו הנשמות שהיו באדם הראשון בתוך אוצר ששמו 'גוף'. ונהגו להדליק הנרות בערב שבת ולכבותם ואחר כך להדליק שנית, להורות שחוה כיבתה ועתה מתקנת על ידי ההדלקה עיי"ש). חוה שפכה את דמו של אדם הראשון לכן ניתן לכל אשה דם הנידה ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א) ודם הלידה ('תפארת בנים' לר' צבי הירש ממונקאטש על הגדה של פסח בתיבות דף תקעד ד"ה 'ואעבור עליך ואראך') לכפר על אותו הדם ששפכה ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א) כי 'הדם הוא הנפש' ('מגלה עמוקות' פרשת שלח לך ד"ה ג' מצות נצטוו הנשים) וגם כנגד הזוהמא שניתנה בה על ידי הנחש ('טעמי המצוות'לר' מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה קיב). אדם הראשון היה 'חלתו' של עולם וחוה טימאה אותו ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א)קלקלה עיסתו וגרמה שתצא רוחו וישוב לאדמתו('מגלה עמוקות' פרשת שלח לך ד"ה ג' מצות נצטוו הנשים), לכן ניתנה לכל אשה מצות הפרשת חלה לכפר על 'החלה' שטימאה ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א, 'מדרש תלפיות' ענף חוה ד"ה 'ילקוט משלי' בשם ילקוט משלי). וסימן לכל אלו בתיבה 'חוה' שהיא ראשי תיבות חלה, וסת, הדלקה ('טעמי המצוות'לר'מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה קיב). וכן נרמזו בפסוק "שֶקֶר הַחֵּן וְהֶבֶל הַיֹּפִׂי אִׂשָה יִׂרְאַת וָ יְה"ה הִׂיא תִׂתְהַלָל" (משלי לא, ל), שהתיבה "הַחֵּן" ראשי תיבות הדלקה, חלה, נדה ('מגלה עמוקות' פרשת שלח לך ד"ה ג' מצות נצטוו הנשים)(ראה 'אגדת אליהו' לר' אליהו הכהן חלק ב על גמ' ירושלמי חידושי שבת פרק ב ובספר דף ה ע"א ד"ה 'לפיכך מסרו' שהאריך בשלושת המצוות נרשלשבת חלה ונידה, בדברים נפלאיםואכמ"ל).

וכיוון ששרה היתה תיקונה של חוה לכן היא תיקנה את שלושת המצוות הללו ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל שמואל א' אות א ד"ה כי את חנה,'אמרי שלל' להחיד"א על ההפטרות הפטרת שלח ד"ה'ובזה ניחא' מגורי האר"י ז"ל) עד היכן שידה מגעת, והיה לה בהן ניסים. הברכה היתה מצויה בעיסה שלה בשביל מצות חלה ('זכר דוד'לר' דוד זכות ממודינאמאמר ג פרק א דף לה ע"א ד"ה וביאור דברי חכמים), ועל כך אמר אברהם לשרה "מַהֲרִׂי שְֹלש סְאִׂים קֶמַח סֹּלֶת לּושִׂי וַעֲשִׂי עֻגֹות" (בראשית יח, ו) על מנת שתוציא חלה מן העיסה בטהרה לתיקונה ('מגלה עמוקות' על התורהפרשת שלח לך ד"ה מה שנתנו). הנר שהדליקה לכבוד שבת היה דולק מערב שבת לערב שבת (ראה'בראשית רבה'ס, טז) ('זכר דוד' מאמר ג פרק א דף לה ע"א ד"ה וביאור דברי חכמים), כלומר כל ימות השבוע ('אור החמה'לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א ד"ה 'ושרגא הוה דליקת' מהרמ"ק). ובמצות הנידה נאמר עליה "חָדַל לִׂהְיֹות לְשָרָה אֹּרַח כַנָשים" (בראשית יח, יא) ('זכר דוד' מאמר ג פרק א דף לה ע"א ד"ה וביאור דברי חכמים) ללמד שלא היתה לה טומאת זוהמת דם הנידות, לכן דלתות האוהל שלה היו פתוחות לרווחה. וכנגד זה גם היה ענן השכינה ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כד, סז ד"ה ובזה נבא אל) קשור לפתח האוהל ('בראשית רבה'ס, טז) לתקן 'פתחי נידה' ('מגלה עמוקות'לר' נתן נטע שפיראפרשת שלח לך ד"ה ג' מצוות נצטוו הנשים). והענן גם העיד על חזרת השכינה, אחרי שהסתלקה בחטא שהחטיאה חוה את אדם הראשון ('עץ הדעת טוב'דרושיםלר' חיים ויטאל אות שמב מתוךכתב יד נדפס בשנת תשס"ח בירושלים).

שרה נתנה את הגר שפחתה לאברהם, ובזה תיקנה את חוה שהאכילה את אדם הראשון כי חששה שתמות ואז יברא לו ה' אשה אחרת תחתיה ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת חיי שרה ליקוטים ד"ה ויתכן להם מה). והמשיכה שרה ותיקנה את חוה ('ילקוט ראובני' פרשת וירא ד"ה 'יצחק הוא גלגל אדם וחוה' ממקובלים),עד שנעשתה כמו קודם החטא הקדמון שאז היתה חוה נקראת בשם 'חיה' על "כִׂי הִׂוא הָיְתָה אֵּם כָל חָי" (בראשית ג, כ)('עירין קדישין' לר' ישראל מרוז'ין פרשת וירא ד"ה וזה הוא בעצמו). ולגלגול הזה רמזו המלאכים כאשר באו ובישרו לאברהם " וַיֹּאמֶר שֹוב אָשּוב אֵּלֶיָך כָעֵּת חַיָה ך וְהִׂנֵּה בֵּן לְשָרָה אִׂשְת" (בראשית יח, י) וכן שאמרו " יח, יד), "כָעֵּת חַיָה" – לרמוז שנתקנה חוה והיא ראויה להיקרא בשם "חַיָה" ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת תרומה דף קלז ע"א אות א, 'ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה), ואחרי שתיקנה שרה את חלקה בחטא חוה והיתה מנוקה ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכטשוב פרשת וירא שנת תרע"ג ד"ה וגם לפי ענין הטעם) ממנו מכל וכל, ונשלמה בצדקתה בשלמות הראוי בגיל תשעים, אז היתה ראויה ('באר מים חיים' פרשת וירא סוף ד"ה ולהבין אומרו כעת חיה) ויכולה, להוליד את יצחק ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרע"ג ד"ה וגם לפי ענין הטעם), שהיה צריך לצאת זך ונקי מהחטא הקדום ('באר מים חיים' פרשת וירא סוף ד"ה ולהבין אומרו כעת חיה).

לַּמֹועֵּד אָשּוב אֵּלֶיָך כָעֵּת חַיָה ולְשָרָה בֵּן" (בראשית

כאשר השטן בה לבשר לשרה על עקידת יצחק הוא היה 'רכוב' על גבי הגמל. כששרה ראתה אותו היא חשבה שהוא שוב פעם בא לפתותה כפי שעשה בזמן חוה שרכב אז על גבי הנחש שהיה בדמות גמל והחטיאה. ומרוב פחד ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה ויקח העבד עשרה גמלים) שנרשם בה בשעה שראתה אותו ('שפתי כהן על התורה' תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה), פרחה נשמתה ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה ויקח העבד עשרה גמלים) ומתה. הפחד שלה לא היה מפני בשורת העקידה חלילה, שהרי היתה לה שמחה בזה שה' בחר בבנה להיות מוקרב לפניו, בקל וחומר מהאמוריים שהיו מקריבים את בניהם להישרף לעבודה זרה בתופים ובמחולות, כי שרה אמנו איננה היתה קלה בדעתה כשאר הנשים, ואברהם היה טפל לה בנבואה. אלא ששרה פחדה שמא השטן בא שוב להסיתה לעבירה, ולא תוכל לעמוד כנגדו, ותגרום מיתה לה ולדורות, לא מיתת העולם הזה שזה כבר נגרם על ידי חוה בחטא הקדמון, אלא מיתת העולם הבא ('שפתי כהן על התורה' תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה).

נשמת חוה שהיתה בשרה התגלגלה אחרי פטירתה בתוך רבקה

נשמת חוה שבתוך שרה התגלגלה אחרי פטירתה ברבקה. לכן כשמתה שרה נתבשר אברהם " הִׂנֵּה יָלְדָה מִׂלְכָה גַם הִׂוא בָנִׂים לְנָחֹור אָחִׂיָך: אֶת עּוץ בְכֹּרֹו וְאֶת בּוז אָחִׂיו וְאֶת קְמּואֵּל אֲבִׂי אֲרָם: רבקה ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך דף ח ע"ב ד"ה או אמר במחזה' ,קרית ארבע' לר' רחמים חורי תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה), ו"עד שלא השקיע הקדוש ברוך הוא השִּמְּש של שרה הזריח השִּמְּש של רבקה" ('בראשית רבה' פרשת נח נז, ב. וראה 'מקור חיים' לר' שמואל ויטאל דרוש ה' למשמרת ר"ח אדר שני דף עט ע"א ד"ה 'לכן בפעם הזאת' שדייק עפ"י מדרש זה, כי נשמת חוה פרחה משרה אחרי מותה ונכנסה בתוך רבקה שכבר נולדה, בדרך של עיבור עיי"ש) וחזרה שרה למלאות חסרונה ברבקה ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן תלמיד תלמידו של האר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה) ולהמשיך את תיקון חוה. וגלגולן נרמז בפסוק "וַיְבִׂאֶהָ יִׂצְחָק הָאֹּהֱלָה שָרָה א מֹו וַיִׂקַח אֶת רִּבְּקָה וַתְהִׂי ל ו לְאִׂשָה" (בראשית כד, סז) שסופי התיבות " שָרה אִּׂמ ו וַיִׂקח" עולים 'חוה' ('צמח דוד' על התורהליוסף דוד משאלוניקי מחברשו"ת בית דודפרשת חיי שרה ד"ה ויבאה יצחק). וכן נרמז בפסוק " יִּׂדַעְתָ שַחַר מְקֹּמֹו" (איוב לח, יב), שהתיבה "שַחַר" עולה ראשי תיבות שרה, חוה, רבקה ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת רי"ש אות ג ד"ה'רבקה'בשם 'מצת שמורים'ועיי"שפירוש הדבריםעל דרךהסודכי מקום שלושתן הוא בספירת הבינה הנקראת'שחר' ואכמ"ל), כי רבקה היא שרה שהיתה חוה ('מגלה עמוקות' חלק א עם פרישת שלום פרשת חיי שרה דף מה ד"ה אבל ותמת רמז).

וְאֶת כֶשֶד וְאֶת חֲז ו וְאֶת פִׂלְּדָש וְאֶת יִׂדְלָף וְאֵּת בְתּואֵּל: ובְּתּואֵּל יָלַד אֶּת רִּבְּקָה" (בראשית כב, כ-כג) כי באותו הזמן ממש נולדה

לכן נאמר אחרי פטירת שרה אמנו " וַיִּהְּי ו חַיֵּי שָרָה מֵּאָה שָנָה וְעֶשְרִׂים שָנָה וְשֶבַע שָנִׂים שְנֵּי חַיֵּי שָרָה" (בראשית כג, א) בכדי לומר שהיא חזרה וחיתה ברבקה, והיתה הוויה לחייה ('שפתי כהן על התורה'לר' מרדכי הכהן מצפתפרשת חיי שרה ד"ה שני חיי שרה), כי גם רבקה היתה צדיקה כמותה ותיקנה את עוון חוה ('צמח דוד' על התורה לר'יוסף דודמשאלוניקי מחבר שו"ת בית דוד פרשת חיי שרה ד"ה ויבאה יצחק) על שנשמתה התגלגלה בתוכה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תולדות על הפסוק 'ותאמר לו אמו', 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת תולדות ד"ה לה' לנוכח אשתו, 'עיני העדה'לר' אליהו הכהןמחבר ספר'שבט מוסר' על ספר דניאל דף קל ע"ב ד"ה ויביאה ד' שנים חסרים). וכן נאמר על רבקה " וַיְּבִּאֶּה יִׂצְחָק האֹּהֱלָה שָרָה מֹוא" (בראשית כד, סז) ('שפתי כהן על התורה'לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת לך לך דף ח ע"ב ד"ה או אמר במחזה), כמו שנאמר בחוה "וַיִׂבֶן וָ יְה"ה אֱֹלִׂ קים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶר לָקַח מִׂן הָאָדָם לְאִׂשָה וַיְּבִּאֶּה אֶל הָאָדָם" (בראשית ב, כב) ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' על ספר דניאל דף קל ע"ב ד"ה ויביאה ד' שנים חסרים). וכן נרמז שרבקה תיקנה את חוה בפסוק "וַיֶעְתַר יִׂצְחָק וָ לַיה"ה לְנֹּכַח אִׂשְת ו כִׂי עֲקָרָה הִׂוא וַיֵּעָתֶר לֹו וָ יְה"ה וַתַהַר רִׂבְקָה אִׂשְתֹו" (בראשית כה, כא), שסופי התיבות " וָ לַיה"ה לְנֹּכח אִׂשְת ו" עולים 'חוה' ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת תולדות ד"ה לה' לנוכח אשתו, 'עץ הדעת טוב'על התורהלר'חיים ויטאלפרשת תולדות ד"ה או יראה ויעתר, 'לקוטישושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי דף ט ע"ב ד"ה אמרו רז"ל עץ).

בשעה שהתבשר אברהם שמתה שרה אשתו ונולדה רבקה זוגתו של יצחק – הוא ידע שנשמת שרה נכנסה ברבקה. וכמו שהנשמה יצאה משרה על ידי 'עבד' שהוא הס"מ אשר רכב על גמל ('שפתי כהן על התורה'לר' מרדכי הכהן מצפתפרשת חיי שרה ד"ה ויקח העבד עשרה גמלים), מחמת יראתה שלא תקלקל כמו חוה ('שמו אברהם'לר' אברהם פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י מערכת אלף ערך אבלות אות לא), כך היה צריך להחזיר את נשמתה על ידי עבד הרוכב על גמל. וזה מה שנאמר על אליעזר עבד אברהם "וַיִׂקַח הָעֶּבֶּד עֲשָרָה גְּמַלִּים (בראשית כד, י-יא). לכן אברהם השביע את אליעזר עבדו לפני צאתו, על מנת שלא 'יחזור' לסורו ויחטיא את רבקה שנאמר " וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַב דֹו זְקַן בֵּיתֹו הַּמשֵּל בְכָל אֲשֶר ל ו שִׂים נָא יָד ך תַחַת יְרֵּכִׂי: ךוְאַשְבִׂיע וָ בַיה"ה אֱֹלֵּ ק י הַשָמַיִׂם וֵּאֹלֵּ קי הָאָרֶץ" (בראשית כד, ב-ג) ('שפתי כהן על התורה'לר' מרדכי הכהן מצפתפרשת חיי שרה ד"ה ויקח העבד עשרה גמלים). ונרמז שאליעזר היה צריך להביא את חוה המגולגלת ברבקה בפסוק " וְהָאִׂיש מִׂשְתָאֵּה לָּה מַחֲרִׂיש וָלָדַעַת הַהִׂצְלִׂיחַ יְה" ה דַרְכ ו אִׂם לֹּא" (בראשית כד, כא), שסופי התיבות "הַהִׂצְלִׂיַ ח וָיְה"ה דַרְכ ו" עולים 'חוה' ('אמרי נועם'לר' מאירמדז'יקובפרשת תולדות על הפסוק 'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו'ד"ה וזהו יש לרמז).

מִׂגְמַלֵּי אֲדֹּנָיו וַיֵּל ך וְכָל טּוב אֲדֹּנָיו בְיָד ו וַיָקָם וַיֵּל ך אֶל אֲרַם נַהֲרַיִׂם אֶל עִׂיר נָחֹור: ךוַיַבְר הַגְּמַלִּים מִׂחּוץ לָעִׂיר אֶל בְאֵּר הַּמָיִׂם לְעֵּת עֶרֶב לְעֵּת צֵּאת הַשֹּאֲבֹּת"

רבקה רכבה על הגמל כפי שנאמר " וַתָקָם רִׂבְקָה וְנַעֲרֹּתֶיה וַתִּרְּכַבְּנָה עַל הַגְּמַלִּים ךוַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵּי הָאִׂיש וַיִׂקַח הָעֶבֶד אֶת רִׂבְקָה וַיֵּל" (בראשית כד, סא), וזה בכדי לרמוז על אותו הנחש הקדמון שהיה כעין גמל ובא הס"מ ורכב עליו לפתות את חוה ולהטיל בה זוהמא, ואילו עתה רבקה 'רוכבת' עליו לכפות אותו תחתיה ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה ותרכבנה על הגמלים). וכן היות שנשמת שרה היתה בתוך רבקה, לכן היא היתה צריכה לרכוב מעל 'הגמל' כלומר למעלה מן השטן, על מה שהוא רצה לכבות את נשמת שרה וגרם לה שמתה מחמת אימתו ('ילקוט דוד'לר' דוד פוזנרפרשת חיי שרה ד"ה 'למה היתה רבקה' בשם שפתי כהן). וזו הסיבה שרבקה נפלה מהגמל בשעה שראתה את יצחק, כפי שנאמר " וַיֵּצֵּא יִׂצְחָק לָשּוחַ בַשָדֶה לִׂפְנֹות עָרֶב וַיִׂשָא עֵּינָיו וַיַרְא וְהִׂנֵּה גְמַלִׂים בָאִׂים: וַתִׂשָא רִׂבְקָה אֶת עֵּינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִׂצְחָק וַתִׂפֹּל מֵּעַל הַגָמָל" (בראשית כד, סג-סד), כדי ללמד שבאותה השעה הסתלק צד המוות שהוא הס"מ הרוכב על 'הגמל' ('מגלה עמוקות' עם פרישת שלום חלק א' פרשת חיי שרה דף מה ד"ה אבל ותמת רמז). מטעם זה אמרו רבותינו שהרואה גמל בחלומו סימן שנגזרה עליו מיתה משמים, והצילוהו ממנה (ראה גמ' ברכות דף נו ע"ב)('מגלה עמוקות' עם פרישת שלום חלק א' פרשת תולדות דף מח ע"ב ד"ה ויהי יצחק בן ארבעים).

כל הניסים שהיו באוהל של שרה חזרו עם בואה של רבקה

יצחק הביא את רבקה לאוהל של שרה אמו לנסות אם ייראו בה הסימנים שהיו לאמו, כפי שנאמר " וַיְבִׂאֶהָ יִׂצְחָק הָאֹּהֱלָה שָרָה אִּׂמֹו" (בראשית כד, סז) ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כד, סז ד"ה והנה על פי הדברים). ונרמז בפסוק זה שהיא היתה גלגול של שרה ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"ב), כי נאמר שהביא אותה " האֹּהֱלָה" עם אות ה' הידיעה, על שהיתה ממש " שָרָה אִּמֹו " ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה) וכאילו נאמר בפסוק ' וַיְבִׂאֶהָ שָרָה א מֹו הָאֹּהֱלָה' ('ברכת טוב' על התורה תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"ב). וחזרו כל הדברים שהיו בזמן שרה ('קרית ארבע' תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה), כפי שגם נרמז בגמטריא האות ה' היתירה שבתחילת התיבה " האֹּהֱלָה". ואלו הם חמשת הדברים שהיו אז באוהל – רבקה עצמה, ועוד ארבעה דברים מזמן שרה ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כד, סז ד"ה והנה על פי הדברים) והם הענן שהיה קשור אל פתח האוהל, הדלתות הפתוחות לרווחה באוהל, הברכה שהיתה משולחת בעיסה, והנר שהיה דולק מליל שבת לליל שבת ('בראשית רבה' ס, טז) כסימן להשראת השכינה (זוהר פרשת בראשית דף נ ע"א ד"ה ואי תימא אי הכי, עפ"י זוהר פרשת חיי שרה דף קלגע"א ד"ה ויביאה יצחק).

וכשרבקה היתה באוהל, היא עשתה עיסה והפרישה את חלתה בטהרתה כמו שרה אמנו ('בראשית רבה'פרשהס, טז), לפי שהיתה דומה לשרה בכל מעשיה (זוהרפרשת חיי שרה דף קלג ע"א סוף ד"ה ויביאה יצחק האהלה) וחסידותה ('אור החמה'לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א 'לאהל שרה' מהרמ"ק). ואחרי שיצחק ראה שחזרו כל הסימנים שהיו באוהל של שרה אמו ('אלשיך הקדוש'לר' משה אלשיך פרשת חיי שרה בראשית כד, סז ד"ה והנה על פי הדברים) הוא קיים מה שנאמר "וַיִׂקַח אֶת רִׂבְקָה וַתְהִׂי ל ו לְאִׂשָהָ וַיֶּאֱהָבֶּה וַיִׂנָחֵּם יִׂצְחָק אַחֲרֵּי אִּׂמֹו" (בראשית כד, סז) ('צמח דוד' על התורהלר' יוסף דוד משאלוניקי מחבר שו"ת בית דוד בפרשת חיי שרה ד"ה ויבאה יצחק), כי לבד מהאהבה שהיתה לו מצד שהיא אשתו, עוד הוסיף לה אהבה מצד שהיא אמו אשר חזרה עתה לביתו. והיתה זו נחמתו על מותה של אמו ('קרית ארבע' לר' רחמים חורימתוניס בתחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה) שנאמר "וַיִׂנָחֵּם יִׂצְחָק אַחֲרֵּי אִּׂמֹו". וכל מה דמתה רבקה לשרה אמו היה מצד הנשמה שהתגלגלה בה ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"ב).

כיון שיצחק היה הסיבה שבגינה פרחה נשמת שרה אמו בשעת העקידה, לכן הוא זה שהביא את נשמת אמו שהיא רבקה חזרה לאוהל וכפי שנאמר בפסוק "וַיְבִׂאֶהָ יִׂצְחָק הָאֹהֱלָה שָרָה אִּמֹו וַיִׂקַח אֶת רִׂבְקָה וַתְהִׂי ל ו לְאִׂשָה" (בראשית כד, סז), ונרמז בתיבה "הָאֹהֱלָה" שעם הכולל עולה בגמטריא 'אמו.' ונכתב בפסוק פעם נוספת " אִּמֹו" על מנת לאמת את הענין ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה סוף ד"ה ויקח העבד עשרה גמלים). ושרה רמזה עוד בחייה על שהיא עתידה לחזור בגלגול בתוך רבקה באומרה " אַחֲרֵּי בְֹלתִׂי הָיְתָה לִׂי עֶדְנָה" (בראשית יח, יב), " אַחֲרֵּי בְֹלתִׂי" – כלומר אחרי מיתתי, "הָיְתָה לִׂי עֶדְנָה" – שאחזור בעלמה צעירה, וכפי שתרגם אונקלוס את התיבה "עֶדְנָה" בלשון " עּולֵּימּו" (ראה 'מצודת ציון' על משלי ל, יט) ('אבקת רוכל'לר' הלללכטנשטיין כלל יא פרט י שאלה קג ד"ה עיין ויביאה יצחק). וכך גם צורת דיוקנה של רבקה היתה כדיוקן שרה ממש (זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א ד"ה רבי יהודה אמר), כלומר שהיה קלסתר פניה של רבקה כקלסתר פניה של שרה ('של"ה הקדוש'בחלקתורה שבכתב פרשת חיי שרה ד"ה ואף שאמרנו וד"ה יצחק ורבקה, 'של"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב פרשת תולדות אות לה ד"ה הקדמה שניה), עד שכל הרואה את רבקה היה אומר זו היא "שָרָה אִּׂמֹו" של יצחק ('מקור חיים' דרושיםלר' שמואל ויטאלבדרוש ה' למשמרת ר"ח אדר שני דף עט ע"א ד"ה לכן בפעם) ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.