פרשת חיי שרה תשפ"ז ( 334 )

כתוב בפסוק (כ"ג, א'): "והיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" – וידוע מה שמספרים לנו חז"ל במדרש רבה אסתר על התנא הקדוש ר' עקיבא זיע"א שהיה יושב ודורש וראה שהציבור מתנמנמים, ואמר להם: "מה ראתה אסתר שמלכה על מאה עשרים ושבע מדינות"? ומיד התעוררו, ואמר להם ר' עקיבא את הפסוק הנ"ל, ושבזכות שרה אמנו ע"ה שחייתה מאה עשרים ושבע שנה היא זכתה לכך! וידוע מה שביאר בזה הרה"ק בעל "חידושי הרי"ם" זיע"א שהוא רצה לרמוז להם בזה את עניין ניצול הזמן, והיינו שבזכות כל שנה של שרה אמנו ע"ה ומעשיה הטובים קיבלה אסתר מדינה! ולכן מה לכם מתנמנמים יש לכם לנצל כל רגע לשמוע דברי תורה! וראיתי עוד לבאר בספה"ק "פרי צדיק" להגה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א {שזכיתי להיות על ציונו הקדוש בבית העלמין החדש בעיר לובלין בפולין אור ליום ד' ח' טבת תשפ"ה – נפטר ט' אלול תר"ס לפני 127 שנה! וכפסוק הנ"ל} (בפרשתנו) באריכות ונביא תמצית דבריו כפי הבנתי: ר' עקיבא דרש דברים מאוד עמוקים, והציבור שישב שם חשב שאין הוא בדרגה הזאת להבין וללמוד דברים כה עמוקים, ו"התנמנם" הכוונה התייאש! ור' עקיבא אמר להם יסוד עצום: אם הקב"ה נותן לכם את ההזמנות לשמוע אותי בוודאי שאתם יכולים להבין את דברי ואתם בדרגה הזאת כי אם לא - לא היה מסתובב מן השמים שתשבו לפני ותשמעו את דברי תורתי! והראיה לכך היא מאסתר שאמרו חז"ל שמה שהיא הייתה אשתו של אחשוורוש זה משום שהיא הייתה: "קרקע עולם", ולמרות שהיה לה מידת חסידות להתחמק מזה, עיי"ש, היא הבינה שאם ה' שלח אותה לזה כנראה שיש לה שליחות בזה! והוא בבחינת מה שאמר לה מרדכי הצדיק ע"ה: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"! והבן, והוא בחינת שנותיה של שרה אמנו ע"ה שוודאי שהיו לה הרבה ניסיונות במשך שנותיה הרבות, ואעפ"כ אמרו חז"ל: "כולם שווים לטובה"! כי היא הבינה שאם היא הגיע לתפקיד מסוים ולמצב מסוים הרי שזו היא הדרגה שלה מה' יתברך, ולא לחינם היא קיבלה את זה, וכך היא הצליחה, והבן.

עוד בפסוק הנ"ל כתב ה"בעל הטורים": "שרה מאה שנה" = ר"ת: "שמש" בבחינת: "וזרח השמש ובא השמש" – "עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה".

עוד כתוב בפסוק (כ"ג, ב'): "ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון וכו' – ויש לציין לדברי המשנה יומא (כ"ט.) שביום הכיפורים בבוקר היו עולים בבית המקדש למקום גבוה (עי' ברש"י שם) כדי לראות האם: "האיר פני המזרח עד שבחברון", כי יש להקריב דווקא ביום, וכמו שאמר הכתוב: "וביום זבחכם", וביארה הגמרא שזה כדי להזכיר זכות אבות, שנמצאים בחברון, ורואים את כוח הצדיקים שאפילו שמזכירים את המקום שבו הם נמצאים זה משפיע לטובה!

עוד כתוב בפסוק (כ"ג, ג'): "ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר" – ושמעתי פעם לבאר בדרך דרוש [ואמרו את זה כמדומה בשם הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א]: יש כאן רמז שאברהם "קם" ולא נפל לעצבות ומרה שחורה, אלא התאושש וחזר לעצמו ביודעו שה' אתו! וחשבתי לרמוז בס"ד: "וידבר אל בני חת" = "חת" דומה למילה: "חטא" והיינו שהוא רמז לחוטאים שלא יפלו אלא יקומו שנית! ובבחינת הפסוק: "כי נפלתי קמתי"! וכן: "חת" רמז לפחד, ורמז בזה למי שמפחד שיקום ויבטח בה'! והבן.

עוד כתוב בפסוק (כ"ג, ב'): "ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה", ויש הרבה ביאורים על העניין שה"ה" של המילה: "ולבכתה" קטנה, וב"בעל הטורים" הביא טעם לזה כיון שהייתה זקנה הוא בכה עליה מעט, כי כן הוא דרך העולם, עוד הוא מביא שכיון שהיא גרמה למיתתה כיון שמסרה דין [נראה לי שהכוונה על מה שקבלה במעשה של הגר בפרשה הקודמת] ולכן היא נענשה תחילה, והמאבד עצמו לדעת אין מספידין אותו, עוד דבר פלא מובא על זה בפירושי רבינו אפרים על התורה, וב"רוקח" על התורה [לרבותינו הראשונים] שכיון שהיה לאברהם אבינו ע"ה עוד אישה היה לו פחות צער מפטירת שרה, ואו שכוונתם היא להגר, או שהכוונה לעוד אישה אחרת.

עוד כתוב בפסוק (כ"ד, י"א): "ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת" – וראיתי בספה"ק "נועם אלימלך" להרה"ק ר' אלימלך מליעז'נסק זיע"א שמאריך הרבה בפסוק זה על עניין הצדיק הלומד תורה מתוך ערבות ומתיקות, וע"י כך הוא משפיע השפעות טובות לעולם, ומבאר בדרך רמז: "באר המים" = רומז על התורה שנמשלה למים (תענית ז'.), "לעת ערב" = רומז על עברות התורה, "לעת צאת השאבת" = שע"י כך הוא משפיע השפעות טובות לכל ולפרט, עיי"ש באריכות.

עוד כתוב בפסוק (כ"ד, כ"ט): "ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין" – והקשה ב"אור החיים" הקדוש זיע"א (שם): הרי אמרו חז"ל שרשע קודם מזכירים שמו ואח"כ את התואר, וכמו: "נבל הכרמלי", ולצדיק מזכירים קודם את שמו ואח"כ את תוארו, וכמו שאמר הכתוב (רות): "ושמו בועז", ולמה הזכיר כאן קודם תארו ואח"כ שמו? ותירץ: שכיון שהלך להציל את אחותו כי הוא לא ידע מי הוא האיש שהגיע אליה, ואחז בזה מעשה הצדיקים שמקיימים את הפסוק: "ומבשרך לא תתעלם", ואמרו חז"ל: "אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה", נתן לו בפסוק זה הכתוב תואר כמו הצדיק כי כאן אחז מעשי הצדיקים! ויש מעשה עם הרה"ק ה"מגיד ממעזריטש" זיע"א שפעם הגיע אליו חסיד אחד שהיה צריך ישועה גדולה והוא שלח אותו לשיכור אחד באחת העיירות והזהירו לבוא אליו בבוקר השכם בטרם ישתה ויבקש ברכתו ותתקיים, וכן היה, ואמר לו רבו אח"כ: "דע לך! כי אדם זה לא הניח עבירה בעולם שלא עבר! ופעם הוא שמע על אישה אחת באיזה מקום והוא לקח בצרורו סכום רב והלך לעבור עימה עבירה, ובדרך הוא שמע קול בכי והתברר לו שמשפחה שלימה יושבת בבור כי לא שילמה שכרה לפריץ, והתעורר בו הניצוץ היהודי והוא נתן את כל כספו והצילם! והמעשה הזה עורר רעש גדול בשמיים וגזרו עליו שכל ברכותיו התקיימו, וכיון שהיה בעל עבירה נגזר עליו שיהיה שיכור ובכל עת ישתה, ומתי שאינו שותה ברכותיו עושות רושם ומתקיימות"! וזה היסוד הנ"ל ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה", גם אם הוא חוטא גדול ועל מצוותיו הוא מקבל שכר!

עוד בפסוק הנ"ל פרש"י: "למה רץ ועל מה רץ וכו' ונתן עיניו בממון", וראיתי על זה פעם ביאור נפלא בספר "פנינים יקרים" בשם רבינו הגר"א זיע"א עפ"י מה שאמרו חז"ל: "פסיעה גסה נוטלת אחת מת"ק ממאור עיניו של אדם ומי מחזירו יין שבקידוש" [וביאורו הראשונים: א. שישתה ממנו, ב. שיסתכל עליו, ג. שיסתכל על הנרות בשעת הקידוש, ואני עושה את כולם] ועל זה רמז רש"י: "למה רץ ועל מה רץ"? הרי הוא מפסיד את מאור עיניו? ועל זה תירץ: "נתן עיניו בממון"! היינו הוא וויתר על עיניו בשביל הממון! ויש לציין שבפרשתנו מוזכר הרבה עניין ה"עיניים" וכגון בפסוק הזה ועוד בפסוק (כ"ד, ל'): "על העין", וכן בפסוק (כ"ד, ס"ג): "ויצא יצחק וכו' וישא עיניו", וכן בפסוק (שם ס"ד): "ותשא רבקה את עיניה וכו'.

עוד כתוב בפסוק (כ"ד, ס"ז): "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וכו' – והביא באונקלוס: "וחזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אמה" – ונזכרתי במה שאמר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויזניץ זיע"א לחסיד אחד ששאלו על שידוך, שהעיקר זה המידות הטובות, והביא לו כראיה את זה שאליעזר לא התפעל מזה שעלו המים לקראתה, אלא מזה שהיא השקתה אותו, וכן כאן יצחק התפעל מהמידות הטובות שלה ומההליכה שלה בדרכי אמו! ואמר הרבי: "מידות טובות זה גדול מכל המופתים"!..,

מורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א הביא הלילה את דברי הוזהר הקדוש בפרשתנו שמביא את המעשה עם יונה הנביא ע"ה והדג ויש בו חידושים רבים אז נביא מהם: מסופר שם שבכל פעם שהם הורידו את יונה לים כיון שהוא ירד עד הירכיים למים הסערה עצרה, אמנם, כשהעלו אותו יותר הסערה התחדשה, עד שזרקו אותו לגמרי והוא נכנס למים ופרחה נשמתו, ועלתה נשמתו למעלה לתת דין וחשבון, וכמו שנשמתנו עולה בלילה, והחזירו לו אח"כ נשמתו והוא נכנס לתוך הדג, ומה שהוא נענש במים דווקא ולא ביבשה, כי דינו היה בזה, עיי"ש, וזה סוד, ויש לציין למה שהביא בשער הציון הל' יום כיפור שהטעם שאנחנו קוראים את המעשה הזה ביום כיפור הוא להראות שאי אפשר לברוח מה', ואם יש לאדם שליחות הוא יעשה אותה בכל אופן, וכן אם הוא לא יעשה אותה הוא יחזור עליה בגלגול, עיי"ש באריכות, ובזה הוא מבאר דברי המשנה (אבות): "שעל כרחך אתה חי וכו', וזה מבהיל.

ויש לנו להיזהר מאוד שלא לדבר בשעת חזרת הש"ץ וכמו שכתב השו"ע (סי' קכ"ד, ס"ז): "אין לשוח שיחת חולין בעשה שש"ץ חוזר התפילה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערין בו".

כתב בספר "פלא יועץ" (ערך דיבור): "וכתבו משם ר' ישראל בעש"ט שהמדבר בשבח הצדיקים חשוב כאילו עוסק במעשה מרכבה" – וכ"כ מרן ה"חתם סופר" זיע"א בתשובה: מעשה בהרה"ק בעל "בית אהרן" מקרלין זיע"א שחלתה בתו והרופאים לא מצאו לה רפואה, ובאותם ימים הגיע אליו הרה"ק ר' משה מקוברין זיע"א והוא ארחו יפה, וביקש ממנו ר' אהרן להתפלל על בתו שתבריא, ואמר לו ר' משה: "חז"ל אומרים על אברהם אבינו ע"ה שהייתה אבן על צווארו שכל מי שהיה חולה היה מסתכל עליה ומבריא! והנה, הרמז בזה זה על הכנסת האורחים שהוא היה עושה, והנה, אתה כעת זוכה למצווה זו של הכנסת אורחים אז תכנס לבתך ותבקש ממנה להביט על פניך"! וכן היה, והיא הבריאה! (עפ"י גיליון "ש.ה."), זכות הצדיקים יגן עלינו, אמן! (יש לציין פרט היסטורי מעניין: כשהגיע הגה"ק ר' יעקב יוסף זיע"א "הרב הכולל" לאמריקה לפני יותר ממאה ושלושים שנה שיחותו הראשונה הייתה בחז"ל זה של "אבן טובה שהייתה בצווארו של אברהם אבינו", והיו בה 3000 איש בבית הכנסת שמכיל 1000 איש בלבד! ובאו המשטרה לעשות סדר והוא ריתק את הקהל בזה).

ואני רוצה להזכיר כאן מעשה נפלא שקראתי הלילה והזכיר לי את זה כעת ידידי הבה"ח אלעזר ארצי שיחי' מצפת: המגיד הרב מרדכי מלאך שליט"א מארה"ב מספר בשם הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א שסיפר לו אבא אחד בכאב שבנו אין לו חשק בתורה ובתפילה כ"כ, והוא עושה הכול יבש, ופעם היה מתחת לביתו ערבי אחד שמכר אבטיחים והוא אמר בקול גדול: "אבטיח אדום מתוק על הסכין"! וכשעלה האב לביתו מצא את בנו צועק כן בהתלהבות עצומה, וכאב לו על כך שבעבודת ה' אין הוא מתלהב ובזה הוא מתלהב כ"כ, ואמר לו ר' אלימלך: "אני יאמר לך מהו ההבדל: הבן רואה דוגמה אישית, וכשהוא רואה אותך מתפלל ביובש ולומד כן הוא עושה כך ג"כ, אמנם, הערבי צעק בהתלהבות גדולה אז גם הוא צועק בהתלהבות גדולה! ואם הוא יראה אותך מתלהב כך הוא יעשה כן ג"כ"! (יש לציין שהרה"ק הבית אהרן" זיע"א הנ"ל היה צועק בתפילתו בהתלהבות!), והבן.

הוספות לגיליון "פניני מאיר" הקודם (333) ממורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א

שאמר לי בליל ש"ק חיי שרה תשפ"ז: הדברים נפלאים ביותר! ויש לי להוסיף:

א.

בעניין "גדולה הכנסת אורחים" – יש לציין ללשון הרמב"ם שכתוב שהיא כ"קבלת פני השכינה" ולא: "יותר" (כלשון הגמרא ב"מ), וממילא לא שייך לפי דבריו הווארט של רמ"ל מסאסוב זיע"א.

בעניין המתנות שרצה אברהם אבינו ע"ה – זה נכון שיש בזה "בירור ניצוצות" אך אני אמרתי פשוט עפ"י ה"מסילת ישרים" שעובד ה' מעלה את חפציו.

בעניין ה"ערבי נחל" זיע"א עה"פ: "תן לי הנפש" שהיצה"ר מביא לרשע עושר גדול שלא תתבטל הבחירה – זה חידוש נפלא, שבדרך כלל אומרים שהרשע מקבל שכרו בעולם הזה ולכן הוא מתעשר.

בעניין: "מעט מים" שהוא זכות – נראה לבאר עוד עפ"י מה שאמרו חז"ל: "צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה", וא"כ זה הזכות בזה, והבן.

ב.

ג.

ד.