רבי שלומק'ה מזוועהיל | 'לשמה' אמיתי

רבי שלמה גולדמן מזוועהיל נסתלק בכ"ו אייר.

מעשה באברך, שבכל יום לפני תפילת השחר היה שותה כוס קפה ומסתכל בעיתון חרדי. כשילדיו גדלו, נמלך בדעתו שבשביל החינוך זה לא מתאים: אמנם הוא עצמו לא אוחז בדרגה להתנזר מהעיתון, אבל בשביל ילדיו – שהרי לא מתאים שהילדים יראו שאבא לפני התפילה קורא עיתון עם כוס קפה – לקח חובת הלבבות או מסילת ישרים ועיין בו יחד עם שתיית הקפה.

לאותו אדם הציק שהוא עושה דבר שאינו אוחז בו, ושאל על זה את אא"ז הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע. ענה לו הרבי: ער "לשמה" אין חינוך הבנים" (-זהו 'לשמה' אמיתי בחינוך הבנים)!

מדוע הרצון לחינוך מסוים, אמיתי יותר מהחשק לקריאת עיתון?

נראה כי אמת אין פירושה תמיד הזדהות מלאה עם כל פעולה. אדם שנמנע מכל מעשה הנעים לו מעט פחות, איננו אדם אמיתי אלא שבוי – בידי רגשותיו, ההנחות המוקדמות שלו או התאוות שהורגל אליהם. פעמים רבות דווקא ההתעלמות מהם, שמתעוררת בסיפורנו על ידי תשומת לב לחינוך הילדים, משקפת נקודת אמת פנימית ועמוקה: היכן נראה לי כי ראוי שאמצא? מה הייתי רוצה שיעסיק את מחשבותי? לפי רבי שלומק'ה, זהו מניע אמיתי מאוד – וראוי לכוון את פעולותינו על פיו.

(מתוך נפלאות אייר פ"ה)