רמזי טעם שלשלת עם טעם לשב"ח

היסוס

רבי יוסף אבן כספי, מסבירעב שהשלשלת מבטאת באופן חיצוניעג היסוס:

ויאמר - שמו בו שלשלת, להיות העבד פוסח [על שתי הסעיפים] היאמר כזה או לא, כי אינו סימן בטוח.

לא היה ברצון אלא בשלשלאות ברזל

רבי שמואל מרגליות יפה שלעזינגער מסבירעד ששלשלת מרמז שלא היה ברצון אלא בשלשלאות ברזל.

שלשלת מרמז שהענין לא היה ברצון ובחשקת הנפש, אדרבה, כבשלשלאות של ברזל היו צריכים להכריח את עצמם.

ויאמר - אליעזר היה נבוך האם להתפלל שיקרה לו ד' מקרה טהור זווג הראוי בעד בן אדונו, כי היה רצונו להשיא לו את בתו כדרשת חז"ל אולי - אֵלַי, ולבסוף שלט בעצמו בחזקה להתפלל נכונה.עה

עקירה ושלילה

רבי אלכסנדר פייערשטיין, מביאעו: שמעתי משד"ר אחד שארבע פעמים יש הטעם שלשלת בתורה וכל פעם זה בא לאפוקי ולשלול דבר מה:

ויאמר - כשהתפלל אליעזר שיקרה ה' לפניו אשה הראויה ליצחק, שעל אף שהיה לו בת עקר הנגיעה מלבבו והתפלל בלב שלם עבור יצחק.

התעכבות לצורך מחשבה

רבי משולם פייש צבי גראס, מסבירעז ששלשלת מבטאת התעכבות לצורך מחשבה:

השלשלת באה להורות על איחור הדבר ונעשה הדבר לזמן באיחור.

ויאמר האמור אצל אליעזר שהיה מתפלל על הנערה היוצאת לשאוב מים ואמרו חז"ל (תענית ד עא) שלשה שאלו שלא כהוגן ואחד מהם אליעזר והשיב להם הקב"ה כהוגן שאמר והיה הנערה אשר אומר אליה וכו' יכול אפילו חגרת או סומא יעוי"ש. ואליעזר ג"כ הרגיש בזה ולכן שהה והתעכב זמן והתישב בדעתו אם יתפלל או לא יתפלל בלשון הזה, כי שהה עד שהתחיל להתפלל, שחשב שמא תזדמן לפניו אשה שאינה ראויה ליצחק, ויהא אברהם מוכרח לפנות לאליעזר לקחת את בתועח ליצחק.

התלבטות

רבי שמעיה אריה שנרב מסבירעט כהתלבטות:

אליעזר התלבט אם להחליט לפי סימן חיצוני זה, אם לאו. לפי חז"ל (תענית ד ע"א) הוא שאל שלא כהוגן.

הכנה לתפילה

רבי יוסף שוגרוויט מבארפ שהטעם מבטא הכנה לתפילה, ולכן גם יש פסיק, לרמז על הפסקת זמן.

שלשלת הדורות

שלשלת הדורות

רבי אברהם צבי גינצלער הי"ד ורבי יצחק שרגא גראס, מוצאיםפא בארבע השלשלות את שלשלת הדורות, כפי שמזכיר רש"י בענין קרח (במדבר טז, ז).

ויאמר - משידוך זה שלשלת של כלל ישראל. אליעזר התפלל על הצלחתו.

שלשלת יוחסין של שלשת האבות

הערות:

עב משנה כסף חלק ב, רבי יוסף אבן כספי, מהד' לאסט, קראקא תרסו

עג כך כתב בבראשית יט, טז: ויתמהמה - ראה הפלגת אנשי כנסת הגדולה כי שמו טעם שלשלת במלת ויתמהמה, ... שכל עצמם היה לחקות בדבור ובכתב מה שנמצא חוץ לנפש, ואין ספק שזה היה עושה תנועה מעוותת פעם לפנים ופעם לאחור, ולכן שמו עליו שלשלת שכן ענינה בצורתה.

עד "ג' נקודות נפלאות", רבי שמואל מרגליות יפה שלעזינגער, אב"ד זלאטע - מארוואצע, פני הנשר, עורך: אברהם יהודה שווארץ, טירנוי, שנה ו' תרצ"ח, סימן כז

עה רבי מאיר צבי מזאמושץ, יד אבי שלום, וארשא תרמב, דף כו עא, מסביר: שהתורה ניתנה להורות מידות טובות, והמשובחת היא הענוה, הנקראת ביטול, וזהו בחינת איתכפיא, לכוף את יצרו ולהפכו לאהוב תורה ומצוות ואת כלל ישראל. רצונו, של אליעזר היה להשיא את בתו ליצחק, וסבר שזה הנכון, מאחר והוא תלמידו המובהק ולא עובד ע"ז כמשפחת אברהם, אך הוא ביטל את רצונו לרצון אברהם. לכן הנגינה שלשלת, שמורה על העבודה הקשה של אליעזר במידת אתכפיא, וכמו מי שפינה את עצמו אנה ואנה שקורין ער דרייט זיך זייער און זייער.

עו ילקוט דברי אסף, רבי אלכסנדר סנדר הלוי פייערשטיין, ירושלים תשסא, עמ' קצד

עז עטרת צבי, רבי משולם פייש צבי גראס, ניו יורק תשיג, עמ' נב ועמ' קיד

עח רש"י בראשית כד, לט: אֻלי לא תלך האשה - אֵלי כתיב בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מתדבק בברוך:

עט ישא מדברותיך, רבי שמעיה אריה שנרב, פתח תקוה תשסט, עמ' רסו

פ נר תמיד תורה א', רבי יוסף שוגרוויט, לונדון, תשנח (תשסח), עמ' נז. הוא מביא תחילה על הפסוקים (בראשית כד, לג - לד) ְ"וַיֻּישָׂם {וַיּוּשָׂם} לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר: (לד) ְוַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי" "עד אם דברתי דברי" - דהיינו להתפלל מנחה. מרן ה'בית ישראל' זצ"ל הוה מרגלא בפומיה לשנן את מאמר חסידי קדמאי על פסוק זה שאליעזר הגיע בקפיצת הדרך בו ביום לעת ערב, וכאשר הושם לפניו לאכל לא רצה לאכל טרם שיתפלל תפילת מנחה. ויאמר לו לבן 'דַּבֵּר' - חטוף והתפלל במהירות. על זה השיב לו 'עבד אברהם אנכי', והוא חינך אותי שיש לעשות הכנה לפני התפילה, וכן התפילה עצמה צריכה להיות במתינות ובכוונה ולא בחיפזון.

פא יצב אברהם על התורה ומועדים, רבי אברהם צבי גינצלער הי"ד, דומ"ץ הומנא, חמ"ד, תשעד פרשת צו. כעין זה גם בחיים שיש בהם, חלק שני, רבי יצחק שרגא גראס, ברוקלין תשעג, עמ' קעז