רוש לפרשת חיי שרה
בדין אשת איש שנבעלה לנכרי אם מותרת לבעל
במדרש (ב"ר נח, ג) , רבי עקיבא היה יושב ודורש והציבור מתנמנם, ביקש לעוררן, אמר, מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות, אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחייתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות. וכבר תמהו המפרשים (עי' יערות דבש חלק ב, דרוש ב) איך ביקש לעוררן במאמר זה. עוד תמהו המפרשים (עיין בבנין דוד בפרשתן אות ח; בפרדס יוסף אות יב) , מדוע מלכה אסתר על קכ"ז מדינות כנגד שני חיי שרה, ולא על קע"ה מדינות כנגד שני חיי אברהם.
ועוד יש לתמוה, דנראה מלשונו של רבי עקיבא שמה שנלקחה אסתר לבית אחשורוש ומלכה על קכ"ז מדינות נחשב לה לשכר וזכות, ובאמת הרי על ידי כך נאסרה על בעלה, כמו שדרשו בגמ' (מגילה טו, א) על הפסוק (אסתר ד, טז) וכאשר אבדתי אבדתי, כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך, ופירש רש"י, ואסורה אני לך דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה, וברצון אסורה לבעלה, עכ"ל, ואם כן אדרבה חוב היה לה בכך שמלכה על קכ"ז מדינות.
בשיטת ר"ת שהנבעלת לנכרי מותרת לבועל אם היא מותרת גם לבעל
א) ונראה ליישב ב' קושיות אלו בחדא מחתא, בהקדם מה שכתבו התוס' (כתובות ג, ב ד"ה ולדרוש) , לגבי מה שהוכיח ר"ת מסוגיית הגמ' שם שאין אשת איש חייבת מיתה על בעילת נכרי, משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דנכרי, דכתיב (יחזקאל כג, כ) וזרמת סוסים זרמתם. שמתוך כך התיר ר"ת לבת ישראל שהמירה דתה ובא עליה עובד כוכבים לקיימה לאותו עובד כוכבים כשנתגייר, דלא שייך למימר שתהא נאסרת לבועל כדין אשת איש הנבעלת לישראל שאסורה לבעל ולבועל, משום דביאת נכרי הויא כביאת בהמה. אולם אין נראה לריב"ם, דהא ע"י ביאת עובד כוכבים נאסרה לבעלה כמבואר בגמ' שם, ואמרינן נמי במגילה, כאשר אבדתי אבדתי, כאשר אבדתי מבית אבא אובד ממך, אלמא לגבי בעלה לא חשיבא ביאת מצרי כביאת בהמה, והוא הדין לבועל, עכ"ד.
והנה ר"ת עצמו לא גילה דעתו אם כשם שהוא מתירה לבועל כך הוא מתירה גם לבעל או שמא אינו מתירו אלא לבועל לכשיתגייר אבל לא לבעל, ובתרומת הדשן (סי' ריט) נסתפק בזה. ומצינו שנחלקו בזה הראשונים, שבשיטה מקובצת (בכתובות שם) כתבו דרבינו תם מודה שהיא אסורה לבעל, וכן העלה גם בחתם סופר (בחידושיו לכתובות שם) , משום דאע"ג דלענין ייחוס ביאת נכרי היא כביאת בהמה, מכל מקום אדם הוא והבעל מתקנא בו, וקרינן ביה ומעלה מעל באישה, ולכן נאסרה על הבעל. ובאמת היה ראוי ממילא שתיאסר גם על הבועל, אלא דמכל מקום כיון שבגיותו אפקריה רחמנא לזרעיה, אם כן כשמתגייר הו"ל פנים חדשות ואיננו אותו הבועל, דמעיקרא בהמה והשתא אדם ומותרת לו, עיי"ש.
אמנם המאירי (בכתובות שם וכן בסנהדרין עד, ב) נקט להדיא בדעת ר"ת שביאת גוי אינה אוסרת אפי' לבעל, ולפי”ז צריך לומר דגם אסתר לא היתה נאסרת על בעלה במה שנלקחה לאחשורוש, ומה שאמרה אסתר כאשר אבדתי אבדתי, כתב בשיטה מקובצת, שאמרה כן משום שהיתה סבורה דמרדכי לא יחפוץ בה משום דהו"ל פגומה בביאת עכו"ם ברצון, ומ"מ מדינא הויא שריא ליה (וע"ע שו"ת דברי יציב, אהע"ז, סי' כג) .
ב' טעמים בדברי הראשונים להתיר את הנבעלת לנכרי לבועל כר"ת ולאו מטעמיה
אכן גם אם לא נימא כסברת ר"ת שהיא מותרת לבועל משום דרחמנא אפקריה לזרעיה דנכרי, מכל מקום מצינו עוד ב' טעמים בדברי הראשונים להתירה לבועל כשיטת ר"ת ולאו מטעמיה. הא', שיטת הרא"ש (כתובות פרק א' סי' ד') שכתב וזה לשונו, ונ"ל לקיים פסק ר"ת ולא מטעמיה, אלא משום דאמרינן (סוטה כו, א) , ונטמאה ונטמאה, אחד לבעל ואחד לבועל, היינו היכא שלא היתה אסורה לבועל אלא על ידי ביאה זו, אבל בביאת עובד כוכבים דבלאו הכי היתה אסורה לו, לא קרינן בה ונטמאה אחד לבועל וכו', עיי"ש, [ועיי"ש בתפארת שמואל (אות ב') , דלפי דעת הרא"ש ה"ה אם נבעלה לבעל אחותה בחיי אחותה ומתה אחותה, אינה אסורה עליו, מאחר דבלא"ה היתה אסורה עליו באותה שעה].
והב', שיטת הריטב"א שהביא בשיטה מקובצת (בכתובות שם) , וכן כתב גם הרש"ש מדעת עצמו, דיש להתירה לבועל משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי (יבמות כב, א) , נמצא שכשנתגייר הגוי נעשה כברייה חדשה ושוב אינה אסורה עליו משום בועל. ולכאורה לפי טעמים אלו אין להתירה אלא לבועל, אבל לבעל אסורה. אכן יש מקום להרכיב את טעם הריטב"א על טעמו של ר"ת, דמהא גופא דאמר רחמנא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, יש ללמוד שכל מעשיו קודם גירותו כמאן דליתנהו נינהו, ולכן אפקריה רחמנא לזרעיה דנכרי, ושוב אינה נאסרת אפי' על בעלה (וכעין דברי החתם סופר בחידושיו שהבאנו לעיל) .
ממה שחייתה שרה קכ"ז שנה ולא קע"ה שנה יש ללמוד דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי
ב) והנה הגאון רעק"א (מובא מכת"י בחי' רעק"א עה"ת) כתב לפרש את מאמר הכתוב בריש פרשתן ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, ופירש רש"י, שני חיי שרה, כולן שווין לטובה, דלכאורה קשה, אמאי לא חייתה שרה קע"ה שנה כמו אברהם, דהא היתה צדיקת כמוהו. אלא יש לתרץ על פי מה שאמרו במדרש (ב"ר צה, ג) דבן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, וקיי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אם כן נחסרו משנותיו מ"ח שנה, וכשתוציא מקע"ה מ"ח, נשארו קכ"ז, כמנין שנות שרה. אכן התינח אי שרה היתה צדיקת מיום הוולדה הוי שווין, אבל אם נאמר דגם שרה לא הכירה בוראה מיד רק אחרי איזה שנים, א"כ גם משנותיה נחסר. וזהו שאמר ויהיו חיי שרה מאה ועשרים ושבע שנים, וקשה, מדוע לא חייתה קע"ה שנה כאברהם, ועל כרחך צריך לומר דבן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו כנ"ל, אלא שזה נכון רק אי היתה שרה צדיקת מיום הוולדה, ועל זה בא הכתוב לתרץ שני חיי שרה, כולן שווין לטובה, ומתחילין למנות לה מתחילתה ושפיר חיו בשווה, עכת"ד.
מבואר מדבריו, שממה שחייתה שרה אמנו קכ"ז שנה ולא קע"ה שנה למדנו שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומזה גופא יש ללמוד שלא נאסרה אסתר על בעלה על ידי שנלקחה לבית אחשוורוש, דכיון דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, מסתברא דהכי נמי אפקריה רחמנא לזרעיה כמו שנתבאר. ועל כן שפיר יש לומר מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות, אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות, שזכות היתה לה מה שמלכה על קכ"ז מדינות, כיון שלא נאסרה בכך על בעלה.
והנה כתבו המפרשים (עיין אהבת דוד להחיד"א דרוש יז; מדבר קדמות מערכת ת אות כא) , דגם הא דמהני תשובה, הוא מפני שעל ידי התשובה הוא נעשה כגר, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ולכן אין נזכרים לו מעשיו הראשונים שעשה קודם שעשה תשובה.
ובזה יובנו דברי המדרש על נכון, רבי עקיבא היה יושב ודורש, שהיה דורש ומעורר את העם לתשובה, אולם והציבור מתנמנם, לפי שהיו סבורים שאחר שהרבו לחטוא כל כך שוב אין מועלת להם תשובה, ומחמת הייאוש היו מתנמנמים. ביקש רבי עקיבא לעוררן, אמר, מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינות, אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות, שמזה ישכילו להבין שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומטעם זה לא נאסרה אסתר על מרדכי, ומכך יתבוננו בינה, שמזה הטעם עצמו מועלת תשובה בכל מצב, שגם בעל התשובה הוא כקטן שנולד, ולא ייזכרו לו עוונות ראשונים, והבן.
