שבועה ושובע לנשמה

גם אם מצד חומר גופו הוא גס ביותר ניתן לו כח מלמעלה להיות סור מרע ועשה טוב, דזהו"ע ההשבעה שמשביעים אותו תהי צדיק

שבועה המגלה את הכחות הנעלמים

ובזה יובן מה שאמרו רז"ל (נדה ל, ב) משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, דשבועה זו באה אחרי שמלמדין אותו את התורה כולה . . דלכאורה אינו מובן מהו ענין השבועה שמשביעין את הנפש האלקית על הנפש הבהמית, דזה שאפשר להיות רשע ח"ו זהו מצד הנה"ב, שממנה באות כל המדות רעות בכעס גאוה ותאוות התענוגים, הוללות וליצנות התפארות ודברים בטלים עצלות ועצבות, וא"כ מהו השבועה שמשביעין את הנה"א על זה. אך הענין הוא דשבועה הוא לשון שובע, דהשובע ענינו הנתינת כח מה שנותנים מלמעלה להאדם, שיוכל לעבוד את עבודתו בלימוד התורה וקיום המצות. כמו בגשמיות כשהאדם שבע, הנה לבד שהוא חזק בכחו הנה רוחו טובה עליו וכמ"ש (ירמי' מד, יז) ונשבע לחם ונהי' טובים, כן הוא ברוחניות שהשובע הוא הנתינת כח מלמעלה, וזהו מה שמשביעין אותו ("מען מאַכט איהם זאַט"), במה שנותנין לו כח משרשו ומקורו הקדום שיוכל להתגבר על הנה"ב ולא יהי' רשע . . היינו שיתגלו הכחות הנעלמים שבו מצד שרשו הקדום, שעי"ז לא יהי' שום מניעה ועיכוב מצד הנה"ב, כי יתגבר עליו.

קיום הרצון משביע את האדם

...והנה פירוש השני והשלישי ב"משביעים" שהוא שבועה ושובע הנה ענין השבועה הוא ענין נתינת כח מה שנותנים כח לנפש האדם שיוכל להתגבר על היצה"ר ונה"ב, כי היצה"ר בא להאדם קודם היצ"ט וכמ"ש "ולפתח חטאת רובץ", והנה"ב אקדמי' טענתי', כי "עיר פרא אדם יולד" להיות נמשך אחר תאות לבו בעניני אכילה ושתי' ושארי צרכי הגוף נשרש ומושקע בזה ברגילות שונים שקשה לו במאוד לפרוש מזה, הנה על זה הוא ענין השבועה שהוא נתינת כח לנה"א שיוכל להתגבר על נה"ב ויצה"ר, וע"י שבועה זו שמשביעין אותו תהי צדיק שהוא ענין נתינת כח להתגבר על היצה"ר ונה"ב הנה מזה נעשה השובע.

דהנה כתיב "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" דקיום הרצון הוא ענין השב[י]עה שמשביע את האדם, כמו שאנו רואים במוחש דהאדם כשיש לו איזה רצון הרי הוא טרוד מזה שאין מתמלא רצונו, ואף אם יש לו כל הנצרך לו, מכל מקום הוא טרוד מזה שאין מתמלא רצונו, ובפרט אם רצונו הוא בדבר הנוגע לו בפנימיותו הנה מטריד אותו ביותר שאינו יכול לאכול ולשתות ולישן, וכשמתמלא רצונו אז הנה רוחו טובה עליו ונעשה השקט בכל כוחותיו, שכל זה הוא לפי שנשבע נפשו מרצונו ("ער האט זיך אנגעזעטיקט ברצונו"), וזהו "ומשביע לכל חי רצון" בקיום ומילוי רצונו, וכתיב "רצון יראיו יעשה"...

דזהו "משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע", דכל אדם באשר הוא גם אם מצד חומר גופו הוא גס ביותר ניתן לו כח מלמעלה להיות סור מרע ועשה טוב, דזהו"ע ההשבעה שמשביעים אותו תהי צדיק.

כדי ש"תהי צדיק" זקוקים לשבועה!

וזהו גם הענין ד"משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, הי' בעיניך כרשע":

לכאורה אינו מובן: מדוע אי אפשר לסמוך על זה ש"כל העולם" – עולם ע"פ תורה – "אומרים לך צדיק אתה", ובמכל שכן מזה שסומכים על שני עדים כשרים, גם בנוגע לענינים של חיים והיפך החיים, ועאכו"כ שיכולים לסמוך על כל העולם כולו, וא"כ, מדוע אומרים לו "הי' בעיניך כרשע"?

אך הענין הוא – שבכל מעמד ומצב שבו נמצא האדם, אפילו בהיותו בדרגא הכי נעלית, עליו לדעת שעדיין שייך ענין הפכי ח"ו; וכדי שיהי' צדיק ולא רשע, יש צורך בענין של שבועה (ששייכת רק כאשר יש שתי ברירות, וכמו שבועה שאוכל שלא אוכל), שזהו ענין שלמעלה מהשכל.

יש לך אמנם טענה ע"פ שכל, ש"כל העולם כולם אומרים לך צדיק אתה", אבל אעפ"כ מזהירים אותך "הי' בעיניך כרשע", ובדרך שבועה, וכל זה - עוד לפני ירידת הנשמה בגוף ונפש הבהמית, כשהתינוק נמצא עדיין במעי אמו, ומלמדין אותו כל התורה כולה; כבר אז עליך לדעת שיהיו לך קושיות, וגם מצד הקדושה, ואעפ"כ, "הי' בעיניך כרשע", ובכדי ש"תהי צדיק", הנך זקוק לשבועה.

בשבועה מתכוונים גם להורים

הרבי - הוד כ"ק רבנו הזקן - מתחיל את ה"תניא" - "משביעין אותו". אותו הרי הכוונה על הולד. והולד הרי עדיין אינו בנמצא, אלא הכוונה היא בשעת יצירת הולד. מאידך הרי בשעת היצירה הוא עדיין אינו מחוייב, אלא בשבועה מתכוונים גם להורים, אב ואם. כשהקב"ה מברך הורים בעיבור של ילדים, צריכה ההנהגה להיות בהתחלה באופן שיוולד יהודי.

הרבי מסביר את הפירוש של משביעין אותו - מלשון שובע.

(תרגום מספר השיחות ה'תש"ד ע' 50 - ספר השיחות המתורגם ה'תש"ד ע' מו-ז)

(קונטרס ומעין, מאמר יד פרק א) (ספר המאמרים תרח"ץ ע' רמ-רמא) (תורת מנחם התוועדויות חנ"ב ע' 299-300)