שיעור בהל' חנוכה [א'], יו"ט, שבת, ברכות, תפילה, … כ"ד חשון תשפ"ז – גיליון 385
פתיחה:
היום כ"ד חשון חל היארצייט של הרה"ק ר' גדליה משה מזוועהיל זיע"א (נפטר בשנת תש"י – לפני 77 שנה), הוא היה קדוש וטהור, וגדול בתורה מאוד, מנוחתו כבוד בבית העלמין ב"שייך באדר" [גבעת רם] במרכז ירושלים, זכיתי להיות אתמול בלילה בציונו הקדוש ולהעתיר שם על הכלל ועל הפרט והיו שם המונים, וכן היה שם נינו כ"ק האדמו"ר ר' גדליה משה מזוועהיל שליט"א שבירכני בלחיצת יד [ואח"כ הייתי אצלו בסעודת ההילולא בבית מדרשו], וכן הייתי בסעודת ההילולא אצל בן נינו כ"ק האדמו"ר ר' משה נתן נטע שליט"א מזוועהיל ובירכני ג"כ בלחיצת יד ובחמימות רבה ומאור פנים, וכן היה שם נינו גאב"ד זוועהיל שליט"א שבירכני ג"כ במאור פנים, רבינו זיע"א היה גדול בתורה מאוד ועוד בחיי אביו הרה"ק ר' שלומק'ה זיע"א בעיירה זוועהיל שברוסיה היה הוא רבה של העיר, על גדלותו התורנית תעיד העובדה שמובאת בספרים שהוא זכה לקבל סמיכה מרבן של כל בני הגולה מרן הגר"ח מבריסק זיע"א (שהיום זכיתי לראות את נינו הגאון ר' אברהם יהושע סולוביציק שליט"א ר"י בריסק) שנודע בגאונותו העצומה, ומי שקיבל ממנו סמיכה זה מעיד על גדלות תורנית יוצאת מגדר הרגיל! כמו"כ נודע מאוד במידת אהבת ישראל שהייתה בו, והיה לו דאגה לכל יהודי ויהודי, והיה אומר: "אני מעדיף שיחתכו לי את האצבעות ולא יהיה סבל ליהודי אחר"! ידוע שכשנפטר אביו הרה"ק ר' שלומק'ה זיע"א ביום כ"ו אייר תש"ה הוא לא רצה לקבל על עצמו את כתר האדמורו"ת אך הגה"ק מהרי"צ דושינסקי זיע"א שהיה מרא דארעא דישראל [והוא טמון בהר מולו והייתי אתמול ליד ציונו הוא טמון ברח' יפו בירושלים בחצר בית החולים "שערי צדק" הישן בהר ממול רבינו זיע"א] לחץ עליו לקבל על עצמו את כתר האדמורו"ת, והיה שולח אליו אנשים לישועה וכך הוא התפרסם אט אט, אמנם, הוא היה נחבא כל ימיו אל הכלים, והוא נפטר לאחר חמש שנים ואמר שאינו יכול לעמוד בצרות של כלל ישראל שהיו מגיעים לפניו! סיפרתי כבר פעמים רבות מה שמסופר עליו בספרים שבשבת אחת שהוא שהה במירון ליד ציון התנא הקדוש הרשב"י זיע"א כמנהג בית זוועהיל עד היום הזה שהיו קשורים למקום קדוש זה ועולים לשם תדיר, ולפחות שבת אחת בשנה, ואז לא היה בכל ההר כמו היום כל מיני בתים והכנסות אורחים למיניהם והיה כל המקום כפר ערבי קטן, ורק הבניין של הציון הקדוש והחצרות המוכרים לנו היום היו בנויים (וכמו שרואים בתמונות עתיקות) לפי שהם מקדמת דנא והמסורת אומרת שמי שבנה אותם היה לא אחר מאשר הרה"ק ר' אברהם גלאנטי זיע"א תלמיד רבינו האריז"ל זיע"א בשליחותו של רבו זיע"א, {וכאן המקום לציין למה שכתב הגאון ר' שמואל העליר זצוק"ל רבה של צפת לפני כמאה שנה בספרו "כבוד מלכים" בעדותו הידועה ששמע מזקני צפת על עליית רבינו הקדוש בעל "אור החיים" זיע"א לציון הרשב"י זיע"א [שדרשתי על זה בעלייה שלי למירון בראשות בני הישיבה ורבניה ביום ט"ו באב תשפ"ו, ואפשר לשמוע את זה ולקרוא, ואכמ"ל] שכשעלה רבינו האוה"ח הקדוש "אל המקדש" [כך לשונו שכך קראו לבניין זה וכדלהלן] אשר שם הציון [היינו אל הר מירון] ירד מעל החמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו והיה גועה ואומר: "מי אני השפל שא עלה למקום קודש הקדשים אשר כל פמליה של מעלה קוב"ה ושכינתיה שם"! [ולכן הוא נקרא מקדש]} וממילא כולם אכלו ושתו וישנו שם במערה, והנה, בליל שבת קודש ישבו שם אנשים רבים [וכמו היום והייתי שם כמה פעמים בתוך הציון בליל ש"ק ותמיד היו שם אנשים רבים] וחלק מהם אמרו תהילים, וחלק מהם עסקו בפרשה לאור הנרות, וחלק רצו לישון כמובן, והיות והשעה הייתה מאוחרת ממילא חלק מן האנשים שרצו לישון אמרו לאלו שאמרו תהילים וכדו' שיהיו בשקט כי זה מפריע להם לישון, רבינו זיע"א ששמע את הכל לא התערב כמנהגו שלא להתערב כלל במחלוקת ממנה ברח כל ימיו, אך הוא אמר בלחש למקורביו כך: "ומי אמר שר' שמעון רוצה שיאמרו כעת תהילים אולי הוא רוצה שיהודים ישנו"! [וגם זה עונג שבת, וגם שמחר יש גם יום!], ובאותו זמן שהוא אמר את זה כבו הנרות, וממילא אלו שאמרו תהילים או למדו לא יכלו להמשיך, וכך נהיה שקט במערה, וכולם הלכו לישון, ומה שהוא אמר כן מפני אהבת ישראל שפיעמה בקרבו, והוא היה דואג לכל צרכי היהודי השני, והוא סבר שאין לעשות מצוות על חשבון מישהו אחר ואחד ש רוצה לומר תהילים יכול לומר כן אך לא על חשבון יהודי אחר! [מסופר על הגאון הצדיק ר' יעקב ניימן זצוק"ל ר"י "אור ישראל" בפ"ת ובעל "דרכי מוסר" שפעם הגיעו אליו בחג הסוכות וסיפרו לו בזעזוע על מעשה שהיה בעיר שאברכים ישבו ושרו בסוכה מאוחר בלילה והשכנה האלמנה מלמעלה צעקה עליהם מלמעלה שקט כי כבר מאוחר והיא רוצה לישון, והם היו עסוקים בשירות ותשבחות לאל חי! וחשבו שהיא מגיע להפריע להם בעבודת ה', והשכנה לבסוף לא עמדה בעצמה והיא שפכה עליהם מים לתוך הסוכה כדי שיפסיקו, וסיפרו לו את זה בזעזוע כלומר: איך אפשר להתנכל כך ליהודים ששרים לכבוד ה' יתברך? אמר להם ר' יעקב: "מי יודע אם השירות והתשבחות האלו עלו בכלל לשמים! שהלוא הם היו על חשבון יהודי אחר! ויתכן להפריע מאוחר בלילה ליהודי שישן כדי לעבוד את קונו מחר, או לאלמנה אומללה שרוצה לישון קצת ולנוח מעמל יומה, וכי זה עבודת ה' יקרא"!.., והיינו שהכול טוב ויפה אך לא על חשבון אנשים אחרים! וזה היסוד הנ"ל של רג"מ!], זקני הרה"ח ר' נחום סנדר שליט"א [שהוא בן מאה בלי עין הרע לאורך ימים ושנים טובות! אמן!] היה מקושר בו ורבות סיפר לי עליו ועל אביו ר' שלומק'ה זיע"א אותם הכיר היטב והיה לו מופתים עימם! ומסופר על אביו הרה"ח ר' דוד סנדר זצ"ל [נפטר ביום כ"ו סיון תשנ"ה ועוד זכיתי להכירו] שהיה מקושר עימם מאוד שפעם אחת בהיותו בזקנה מופלגת בסביבות גיל תשעים עמד מאחוריו בשעת התפילה אברך אחד והתפלל בכוונה מאוד גדולה, והאריך בה הרבה וזקני לא יכול היה לפסוע לאחוריו והיה עומד על רגליו זמן רב בגללו, ואמר לו זקני לאחר התפילה: "התפילה שלך הייתה נפלאה! והיא בקעה רקיעים! אך זאת תדע לך שכל התפילה עמדת על הרגליים שלי"!.. ["דו שטענדיג אוף מיין פיס"!..] והוא מאותו העניין שלמד מרבותיו הנ"ל שאין לעשות מצוות על חשבון אנשים אחרים, ומי שרוצה להאריך בתפילה הרבה ובפרט שעומד מאחוריו ישיש מופלג שילך לו למזרח! אמר לי לפני שנים רבות הגאון ר' נחמן טוקר זצוק"ל מר"י חברון [שזכיתי לנסוע עמו בחזור מה"כותל המערבי" שנים רבות] דבר נפלא שהוא דרוש אך הוא חודר לעצמות: ב"בעל הטורים" כתוב במכת ארבה על הפסוק: "וינח הארבה" שזה מופיע פעמיים בתורה המילה: "וינח" – כאן ובפסוק: "וינח ביום השביעי" וזה מלמד אותנו שהארבה נח בשבת! [וזה לבד מציאה נפלאה!], והוא ביאר לפי זה מה שאמר הכתוב שם שפרעה אמר למשה רבינו ע"ה: "והסר מעלי רק את המות הזה" – וכי מכת דם או צפרדע היו כל כך פשוטים שעל ארבה אמר פרעה כזו לשון קשה? וביאר ואמר: "א'פרומרדיקע מכה! את זה אפילו פרעה לא יכול היה לסבול"! והיינו כיסוד הנ"ל זה "פרומקייט" לא נכון! היינו לעשות את המצוות ש"בין אדם למקום" בהכי הידור, ומצוות ש"בין אדם לחברו" לא! ועוד, שדורכים על השני את זה אי אפשר לסבול! ואפילו פרעה לא סבל את זה! כי הארבה נח בשבת אך אכל את כל התבואה! וכך הוא כשעושים מצוות על חשבון השני! ואת זה נלמד מרבינו, זיע"א.
כעת נעסוק בעז"ה בפלפול, אגדות והלכות:
א. גמרא יומא ועוד – עבודות שכשרות בזר.
יש בגמרא יומא (כ"ו: - כ"ז.) סוגיה העוסקת בעניין העבודות הכשרות בזר ג"כ ודורשים שם מפסוקים שהעבודות של: "הפשט וניתוח" כשרות גם בזר ולא דווקא בכהן, וידוע מה שאיתא בגמרא ברכות (ל"א:) שעלי הכהן ע"ה כשהגיע אליו שמואל הנביא ע"ה עם אמו חנה ע"ה בילדותו שאמר הכתוב: "וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי" – וכי מה עניין הפר לנער שהביאו ל עלי? ומבואר שם שלא ידעו האם שחיטה כשרה בזר, ואמר להם שמואל הנביא ע"ה שהיה ילד אך היה חכם ששחיטה כשרה מזר, ודרשינן ליה מקרא דכתיב: "ושחט אותו על ירך המזבח" – והיינו: "ושחט" סתם מי ששוחט, = "וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח", היינו ששפיכת הדם כשרה דווקא בכהנים, וזה כמו הגמרא כאן, וכן יש גמרא בפסחים (ס"ו.) במעשה של הלל הזקן ע"ה ובני בתירא שמינוהו לנשיא עליהם, וחל ערב פסח בשבת והם לא ידעו האם הקרבת הפסח דוחה את השבת? ודרש להם הלל הזקן מקראי שהקרבת הפסח דוחה שבת! ושאלו אותו: "הקרבתו דוחה את השבת, אבל איך יביאו את הסכינים לבית המקדש"? ואמר להם הלל הזקן: "הנח להם לישראל שאף על פי שאינם נביאים בני נביאים הן"! ומחר בשבת יראו מה הם יעשו, והנה, כולם הביאו את הסכינים שלהם על גבי הקרבן, ומי שהיה לו כבש הביא אותו ברגליו וכדאיתא בגמרא שבת דאמרי' ביה: "חי נושא את עצמו", שהרי הוא הולך על רגליו, והסכין היה תחוב בצמר שלו, ומי שהביא עז היה מניח את הסכין בין קרניו, כך שהקרבן עצמו נשא את הסכין! וחזינן מסוגיה זו שכולם היו שוחטים, והיינו שהיה כלל אחד שוחט את הקרבן פסח בעצמו שהרי שחיטה כשרה בזר, והכהנים היו זורקים את הדם, וכנ"ל, וגם ההפשט והניתוח היו בזר וכגמ' הנ"ל.
ב.
עוד שאל אותי אתמול ידידי הבה"ח שמחה לנט שיחי' על מה שמובא בגמרא בבא מציעא (צ"א.): "ממיר" מה טיבו? והשבתיו: יש איסור להמיר בהמה שעומדת לקרבן בבהמה אחרת, וכתוב בתורה (סוף פרשת בחקותי): "לא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קודש", והיינו שאם אדם מחליף בהמה בבהמה הרי ששניהם נעשים קודש, ויש על זה מסכת שלימה הנקראת מסכת תמורה, וכן יש בסוגי' בגמרא מסכת מכות האם הוא לוקה או לא, ועוד נידונים בדבר, ומה שהוא שאל: זה נכון שלא תופס החליפין, אך איזה איסור יש בזה? והשבתי: כיון שכתוב בתורה (שם): "לא ימירנו" וכל מקום שכתוב: "לא" זה לאו, וכגון: "לא תשחית את עצה" שזה איסור: "בל תשחית", "לא תחסום" – שזה איסור: "חסימה", וכן כל כיוצ"ב, וכיון שכתוב כאן: "לא ימירנו", ממילא מלבד זה ששני הבהמות נעשים קדושים יש כאן גם איסור, (ולעניין: "לוקה ומשלם" -עי' בגמרא ב"מ (שם) וברש"י,) והבן.
ג. גמרא בבא מציעא – אכילת הפועל האם היא משלו, ועוד.
השבוע דיבר מורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א בחבורה על הסוגיה במסכת בבא מציעא (פ' השוכר את הפועלים – פ"ז:) שאומרת שאף על פי שמותר לפועל לאכול כשהוא עובד בשדה, וכמו שכתוב בתורה (כי תצא): "כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כשבעך", אמנם, אסור לו לתת אותם בתוך כליו, וכמו שאמר הכתוב (שם): "ואל כליך לא תתן", ועי' שם בספר "החינוך" (מצוה תקע"ו בטעם המצווה, ועיי"ש ב"מנחת חינוך" עליו בשם רבינו ה"יראים" זיע"א, ואכמ"ל), והגמרא דנה כאן: מה הדין לגבי הקדש? ודורשת הגמרא את הפסוק הנ"ל דכתיב ביה: "כרם רעך" = "רעך – ולא הקדש", וזה דומה מאוד למשנה במסכת בבא קמא שדורשת מהפסוק (משפטים): "כי יגח שור איש את שור רעהו" = "רעהו – ולא של הקדש", והיינו שאם נגח שור של הקדש שור הוא יהיה פטור, כי אין זה "רעהו", וכן כאן היות ואי"ז "רעהו" יהיה אסור לו לאכול בשדה הקדש, והקשו התוס' (שם): מדוע צריכים את הפסוק הזה הרי דרשינן לה בגמרא מעילה מהפסוק: "לא תחסום שור בדישו" = "בדישו" אין אתה חוסם, אבל בשל הקדש אתה חוסם, שיש לגזבר לשמור על הבהמות שלא יאכלו מהקדש, וכן כאן עיקר הדין שהאדם מותר לו לאכול מן השדה הוא ג"כ משום: "לא תחסום", ודרשי' כבר מהתם שאין לו לאכול, והאריכו שם התוס', וכתבו בסוף הדברים: שמא לדרשה אחרת זה מגיע, ויש לציין כאן סתם דבר מעניין: הרי ידוע בש"ס תמיד (ראה מסכת קידושין בסוגי' עבדים, ועוד) שאין שום דבר מיותר, ומי שאינו דורש דרשה מפסוק אחד וכגון שלומד את זה מפסוק אחר הרי שיש לו לדרוש מזה משהו אחר, וכגון שם: "להביא המרצע הגדול", וכדו' והיינו שמה שכתוב: "במרצע" אפילו הב' אינה מיותרת, ואיך כתבו התוס' כאן שמא יש דרשה אחרת? ואמר לי הרב שליט"א יסוד נפלא בזה: הגמרא ידעה את הדרשה בכולם, ולכן דרשו מכל מילה, אמנם, התוס' לא ידעו איזה דרשה יש כאן כי חז"ל לא גילו לנו, ולכן תוס' כותבים (ויש את זה בעוד מקומות שרואים כפל דרשות) שמא יש בזה דרשה אחרת, ובעניין זה שאין לו לאכול משל הקדש הביא הרב שליט"א עוד את הסוגיה (ב"מ צ"ג.) שדנה: בכללו של דין זה של אכילת פועל, האם הוא אוכל משלו והיינו שהתורה התירה לו לאכול וממילא זה חלק מהשכר שלו, או שהוא אוכל משל הקב"ה, והיינו שיש לו היתר מיוחד לאכול בשדה, ומה נפק"מ בזה? נפק"מ אחת: האם הוא יכול לזון בזה את אשתו ובני ביתו, אם הוא וכל משלו ממילא הוא יכול לזון בזה את משפחתו ג"כ, שהרי זה שלו, אמנם, אם זה מהקב"ה והיינו שיש לו זכות מיוחדת לאכול בשדה, הרי שאינו יכול לזון בזה את בני ביתו שהרי ה' התיר לו לאכול ולא לבני ביתו, {וזה עוד קשור ליסוד דלעיל שמצוות לא עושים על חשבון אנשים אחרים! ולכן אף שזה מצווה לזון את בני ביתו, עכ"פ אם אין זה שלו אסור], ועוד נפק"מ: האם הוא יכול להקדיש את זה וכדו', שהרי אדם לא יכול להקדיש דבר שאינו שלו, ועוד, והביא הרב שליט"א עוד ממרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל יסוד בהנ"ל שלפיו מיושב למה יש שני פסוקים, ואכמ"ל.
ד. משניות בבא קמא – דעת ר' שמעון בדליקה, דעת ר' שמעון ב"טבח ונתנבלה", ודעת ר' יהודה ורבנן בנר חנוכה שהזיק, והלכה למעשה בזה.
אתמול למדתי עם החברותא הבה"ח מגידו קלאר שיחי' משניות מסכת בבא קמא ונביא כמה נקודות מהם: המשנה מביאה מחלוקת בעניין אש ולא נכנס אליה כי זה אני רוצה לומר בזה דבר דרוש שר' שמעון אומר: "הכל לפי הדליקה", והיינו שמודדים את זה לפי גודל הדליקה, וידוע שמתי שמופיע במשנה ר' שמעון זה התנא הקדוש ר' שמעון בר יוחאי זיע"א וידוע המנהג שביום ל"ג בעומר שהוא יום ההילולא שלו נהגו מדורי דורות להדליק מדורות גדולות, והנה, לשאר התנאים מדליקים נר ולא מדורה, ואפשר לרמוז דבר זה כאן שר' שמעון הוא זה שסובר שהמדורה נמדדת לפי גודלה וממילא מדליקים לו מדורות גדולות! ויש לציין שמקור דבר זה שמדליקים נרות לצדיקים הוא סוד גדול ונרמז בפסוק (משלי – כ, כ"ז): "נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן", וכן בפסוק (משלי – ו'): "כי נר מצוה ותורה אור", והוא סוד גדול, ואכמ"ל, עוד מובא שם במשנה לגבי טביחה ומכירה שמובא בפרשת משפטים שמי שגנב שור או שה וטבחו או מכרו משלם ארבעה על השה, וחמישה על השור, ועיי"ש בגמ' טעם הדבר, ונחלקו התנאים מה הדין אם הוא שחט ונתנבלה הבהמה, ודעת ר' שמעון היא שבכה"ג אינו חייב לשלם תשלומי ד' וה', כי אי"ז דרך שחיטה, וגזירת הכתוב היא שיש לשלם רק אם הוא שחט, וזה אינו נקרא שחיטה, ויש עוד שם במשנה שאם אדם הלך עם גמל והיה הגמל טעון פשתן והפשתן שלו נכנס לתוך החנות של החנווני ונדלק והדליק עמו את כל הבירה, מי יהיה חייב? ואומרת המשנה שתלוי אם היה הנר בתוך החנות שאז בעל הגמל חייב על הכל כי לא היה לו להיכנס עם הפשתן אל תוך החנות, אמנם, אם היה הנר של החנווני בחוץ הרי שהחנווני חייב, ומדוע? כי לא היה לו להדליק נר ברשות הרבים כי הוא יכול לשרוף, ונחלקו רבנן ור' יהודה מה יהיה הדין בנר חנוכה שהניחו בחוץ ועבר שם גמל וכנ"ל, שדעת רבנן היא שגם בכה"ג החנווני חייב, ודעת ר' יהודה היא שבכה"ג הוא פטור, ופירשו בגמרא טעמא דר' יהודה שכיון שהוא הדליק את הנר למצווה אינו חייב, וצריך להבין: מה הטעם של רבנן? ומביא רבינו ה"תוספות יום טוב" זיע"א [שזכיתי להיות על ציונו הקדוש בבית העלמין העתיק בעיר קראקא שבפולין אור ליום ב' י"א כסלו תשע"ט באישון לילה] עפ"י רבינו הרמב"ם זיע"א שרבנן סברי שהן אמנם שהוא הדליק ברשות כי יש לו מצווה, אך היה לו לשבת שם ולשמור על הנר כל זמן שהוא דולק, וכדאיתא בגמרא שבת (פ' במה מדליקין) שזמנה הוא חצי שעה, וכל זמן זה היה לו לשבת ולשמור שלא יבוא לשם גמל עם פשתן וישרוף את הבירה, ומזה נלמד עוד על היסוד דלעיל: "מצוות לא עושים על חשבון מישהו אחר"! והלכה כרבנן, ור' יהודה סובר שכיון שעושה למצווה הוי כרשות מצווה ושרי ואין לו חיוב לשמור, ועוד, שרואים את זה אנשים ונזהרים, ויש לדון כיום שהדרך הוא להדליק בחוץ אבל מניחים את המנורה בתוך כלי זכוכית מיוחד ולכאורה אם יכנס פשתן של גמל לתוך בית המנורה הרי שבעל המנורה יהיה פטור, לפי שבמשנה מיירי שהיה הנר פתוח, ובלאו הכי זה כאילו הגמל נכנס לתוך רשות החנווני, איברא, שאם נתקל אדם בבית מנורה ונחתכו מכנסיו וכדו' בזה יש לדון ולכאורה תלוי באיזה צורה הוא הניח את זה, ואכמ"ל.
ה. פרשת חיי שרה - הנישואין הם עד המיתה וגם לאחריה.
השבוע דיבר מורנו רה"י הגאון ר' אהרן וינר שליט"א בוועד השבועי על הפרשה הבאה (פרשת חיי שרה) שמדברת על עניין הנישואין של יצחק אבינו ע"ה שאליעזר הלך לקחת לו אישה, ואמר הרב שליט"א יסוד נפלא בכל העניין הזה של נישואין שהוא מתחיל מתחילת הפרשה ועוד, והוא גם פלפול וגם אגדה: הגמרא בתחילת מסכת קידושין (ב') דורשת מפרשתנו את עניין קידושי כסף, וזה בג"ש: "קיחה" - "קיחה" משדה עפרון, וכמו שבקידושין כתוב: "כי יקח", וכאן בשדה עפרון בפרשתנו כתוב ג"כ קיחה, וזה היה בכסף, מזה לומדים שנישואין זה בכסף, ואמר הרב שליט"א שמלבד זה שזה ג"ש יש כאן רמז נפלא: "שדה עפרון" מדבר על פטירת שרה אמנו ע"ה וקניית קבר בשבילה, והקיחה השנייה מדברת על תחילת הנישואין, וזה בא לומר שהנישואין לא נגמרים בהתחלה, אלא הם ממשיכים לכל החיים, וגם לאחר המיתה, ולכן בכה יעקב אבינו ע"ה על רחל שהוא לא יקבר עימה, והואהביא עוד את דברי הגמרא תענית (כ"ג.) שמספרת על התנא הקדוש ר' חנינא בן דוסא שהיה עני מאוד ואשתו ביקשה ממנו שיביא כסף, והוא ביקש כסף, והביאו לו מן השמיים רגל מזהב, ואמר ר' חנינא לאשתו שזה על חשבון העולם הבא שלכולם יהיה שם שולחן עם ארבע רגליים ולהם יהיה שולחן עם שלש רגליים, והיא ביקשה שהוא יחזיר את זה, והוא התפלל ולקחו את זה בחזרה, ואומרת הגמרא (שם) שהנס האחרון היה גדול מהראשון לפי שמהשמיים נותנים ולא מקבלים חזרה! [וזה סוד גדול: כי יש השפעת השפע, ואין חזרה, ודבר זה מצאנו בש"ס פעם אחת כאן, ופעם שנייה במסכת גיטין (פרק הניזקין) שבעת שחרב בית המקדש זרקו הכהנים את המפתחות לשמים כי הם כבר לא היו צריכים אותם כיון שחרב הבית, ויצאה כמין פיסת יד וקיבלה אותם, ור' חנינא מתוך שזכותו הייתה גדולה
גמראבבא מציעא, תמורה ועוד – תמורה האיסור בזה.
הואיל לו - ועי' בגמרא חולין (ז':): "שאני רב חנינא דנפיש זכותיה", ועי' עוד על זכותו בגמרא בבא מציעא (ק"ו.), ואכמ"ל], וחזינן מהכא עכ"פ שיושבים למעלה איש ואשתו ויש שם שולחנות, עוד הביא הרב שליט"א דברי הגמרא בבא בתרא (סוף פ"א) שמספרת על התנא ר' בנאה שהיה מציין את הקברים [בשביל הכהנים, וי"א שקראו לו על שם זה: "רב בנאה" שהיה בונה על הקברים, וכמו במסכת בבא מציעא (פ' אלו מציאות): "רב מגדלאה" לפי שהוא שאל מה יהיה הדין כשהמעות כמגדל, עיי"ש] והוא נכנס למערת המכפילה וראה את אברהם אבינו ע"ה יושב עם שרה אמנו ע"ה, ורואים כבר מפרשתנו שהם נשארו ביחד גם לאחר המיתה, ועל זה אמרו חז"ל שמי שיש לו אישה רעה אינו רואה פני גיהנום, ועל זה אמרו: "זכו שכינה ביניהם", עוד הוא הביא מעשה נפלא לבאר עניין זה שיצחק אבינו ע"ה התפלל ומיד הגיע הזיווג שלו, ויש להקשות: הרי הכול היה הרבה לפני שהוא התפלל, וכשהוא התפלל הוא רק ראה את הזיווג שלו, אבל זה כבר היה? וביאר הרב שליט"א עפ"י מעשה שהיה דין תורה לפני הגאון האדיר המהרש"ם מבערזאן זיע"א שהייתה קהילה אחת ששלחו להם צווי גיוס מהצבא, והם התאחדו כולם חסידים ושאינם כאלו ואספו כסף מכולם ושלחוהו לפדיון להרה"ק ה"שר שלום" מבעלזא זיע"א [שהשבוע היה היארצייט של נכדו הרה"ק מהרי"ד זיע"א - נפטר כ"ב חשון תרפ"ז, ונינו הרה"ק ר' מרדכי מבלגוריא זיע"א – נפטר כ"ה חשון תש"י] ובאמת, הוא התפלל עליהם והגיע איגרת מה"צאר" שלא צריכים אותם לעבודת הצבא, והנה, אלו שלא היו חסידים באו בטענה: "הרי המכתב הגיע כעת והרבי התפלל רק כעת, וא"כ אין הישועה תלויה ברבי כלל, ואנו רוצים את כספנו חזרה"! והחליטו ללכת למהרש"ם לדין תורה, והוא פסק שפעמים שהקב"ה עושה את הישועה לפני שהצדיק מתפלל על שם העתיד, והביא ראיה נפלאה לזה ממה שמסופר בנביא על בית עובד אדום הגיתי שקיבל את ארון ברית ה' והתברך על זה שבני ביתו נולדו להם ילדים, ואמרו חז"ל שכולם נולדו להם בנים בזמן שהיה אצלם הארון, וקשה: הרי הארון היה אצלו רק ששה חדשים ועיבור לוקח תשעה חדשים וא"כ הם התעברו לפני הגעת הארון? התירוץ הוא: שהקב"ה בירך אותם כבר על שם העתיד להיות! וכן כאן! וכן היה עם יצחק אבינו ע"ה שכבר נושע לפני שהתפלל, וכשגמר תפילתו כבר הגיע לו הישועה שהוכנה לו מראש! וזה נפלא.
ו. רמז נפלא למחלוקת בית שמאי ובית הלל בעניין נרות חנוכה בתורה, וסוד השמש, ועוד.
הלילה אנחנו כבר באור ליום כ"ה חשון שהוא ל' יום בדיוק קודם חג החנוכה, ומשיעור זה והלאה בעז"ה נדבר על חנוכה שמתחילים להרגיש כבר את אורו המיוחד, ואמר לי אתמול הבה"ח יהונתן דוד צוובנר שיחי' מבחירי ישיבת "נתיבות יהושע" אתמול חידוש נפלא על מחלוקת בית שמאי ובית הלל הידועה המובאת בגמרא שבת (פ' במה מדליקין) בעניין הדלקת נר חנוכה שבית הלל סוברים (וכן אנחנו נוהגים כמובא בשו"ע סי' תרע"א בדעת המהדרין, עיי"ש): "מוסיף והולך", והיינו שהמהדרים מוסיפים נר בכל לילה, ובית שמאי סוברים: "פוחת והולך", והיינו שבכל לילה ממעטים נר, וטעם בית הלל הוא משום: "מעלין בקודש ואין מורידין", וטעם בית שמאי הוא שזה כנגד פרי החג, והיינו פרי חג הסוכות שפוחתים בכל יום ויום מימי החג, [ובסוד הדבר מה הקשר בין "פרי החג" לבין נרות חנוכה – ראה באריכות בספר "ימי חנוכה" למרן הגאון ר' דוד כהן שליט"א ר"י חברון, ואכמ"ל] וידוע מה שאמרו חז"ל: "לית מידי דלא רמיזא באורייתא", וכן מרומזת מחלוקת זו בתורה עצמה, שאם נספור את הפרשיות מתחילת התורה היינו: "מוסיף והולך" ונספור 36 פרשיות שהם מספר נרות החנוכה של כל הימים כשמוסיפים, נגיע לפרשת "בהעלותך" שבה כתוב: "בעלותך את הנרות", והיא עוסקת בעניין הדלקת המנורה ורומזת על נר חנוכה ( עי' ברמב"ן שם, ואכמ"ל), ואם נספור 36 פרשיות מסוף התורה היינו: "פוחת והולך" נגיע לפרשת "תצוה" , שבה כתוב: "בהעלותך את הנרות" ושם יש רמז ג"כ להדלקת נר חנוכה, (ועי' ברמב"ן שם, ואכמ"ל), וזה נפלא, ויש לציין לדבר נפלא המופיע בתורת הסוד שמבא מה שכתב רבינו הרמ"א זיע"א (סי' תרע"א) שנוהגים להניח את השמש גבוה מעל הנרות, והרמז בזה הכתוב (יחזקאל): "שרפים עומדים ממעל לו", והיינו השמש ששורף עומד מעל "ל"ו" – שזה מספר נרות החנוכה בכללות.
ז. הל' שבת – רחיצה לשבת כבר מהלילה.
שאל אותי השבוע הרב שמחה גבריאל גולדמן שיחי': כעת בחורף שיום שישי מאוד קצר האם אפשר להתרחץ לכבוד שבת כבר מליל שישי? והשבתיו: מובא בשעה"צ בשם המג"א שמותר להתרחץ לכבוד שבת כבר מליל שישי, ומה שאמרו לו שיש לרחוץ רק ביום שישי משעה לפני חצות, הוא טעות גדולה, רק מובא במ"ב שעפ"י סוד יש לטבול במקווה משעה לפני חצות, ואין זה מדבר על רחיצה כלל, ואמר לי מו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א שזה רק דקדוק וודאי שאפשר לטבול אף מהבוקר, וכן אמר לי מו"ר מרן שליט"א שאפשר להתרחץ בלילה בחורף וכנ"ל, ובפרט שלא מזיעים עד שבת.
ח. הל' תפילה – תפילה במקום שמעליו יש בית כיסא.
עוד שאל אותי השבוע בן דודי הרב דוד פרוסמן שיחי': יש בבית כנסת מקום שמעליו יש בית הכיסא, האם מותר להתפלל שם? התשובה היא: השעה"צ מביא בשם הט"ז שאין להתפלל במקום שיש מעליו בית הכיסא, כי אין התפילה עולה כך, אמנם, הוא לא כתב שאסור שהרי אין בבית הכנסת ריח, ועוד שדעת רוב הפוסקים אינה כן, ולכן אף שלכתחילה אין להתפלל שם, אך כשהתפלל אין צריך לחזור ולהתפלל, וכנ"ל.
ט. הל' שבת ותפילה – סגירת פקק בקבוק, ענין "מיגו".
עוד שאל אותי בליל שבת הבה"ח אברהם יהושע העשיל ליינער שיחי' ב ן כ"ק האדמו"ר מראדזין שליט"א מבית וגן בליל ש"ק: לפי המבואר בשו"ע (סי' שי"ג – שי"ד) שדן בהל' בניין וסתירה, ויש שם דברים שאסור לפתוח ולסגור אותם בשבת כי זה נחשב כבניין וסתירה, והשאלה היא: איך מותר לפתוח בקבוק בשבת העשוי מהברגה? והשבתיו: כיון שהרגילות לפתוח ולסגור אותו תמיד אין בכך משום בניין וסתירה כלל, ומה שמובא שם על דברים שאין לפותחם ולסורגם זה מיירי על דברים שהרגילות לפתוח אותם אחת להרבה זמן וכדו', אמנם בקבוק שעשוי תמיד לפתיחה ולסגירה אין צד לאוסרו, (וכמובן שאינני נכנס כאן לנושא של לפתוח אותו פעם ראשונה, אלא בבקבוק פתוח כבר, ואכמ"ל), אמנם יש נידון מעניין שיש שנהגו בעת שזורקים את הבקבוק כשהוא נגמר לא לסגור אותו כיון שאז זה עומד לקיום, וזה מקרי בונה, וכן נהג כ"ק האדמו"ר מפשאוורסק זיע"א, אמנם רבים לא הקפידו על זה והטעם שזה דרך קלקול וזריקה, עוד שאלו: כמה שלא התפללו צריך לצירוף למניין? והשבתי: כתבו הפוסקים שיש להיות רוב מניין והיינו ששה מתפללים ואז אפשר לצרף אליהם עוד ארבע אנשים שכבר התפללו, וכן לעניין קדיש וברכו, שאפשר שש שעונים ועוד ארבע שמתפללים שמונה עשרה, אמנם ישן דעת רוב הפוסקים שאי אפשר לצרף אותו, והטעם לזה כתב השו"ע הרב שישן כאילו ניטלה נפשו ממנו, ואמרו חז"ל: "כל בני עשרה שכינה שריא", והוא לא נקרא שהוא נמצא עמנו, וכמו שאומרת הגמרא ברכות (פ' הרואה) ששינה היא אחד משישים במיתה, וכתב בשו"ת "תורה לשמה" לרבינו ה"בן איש חי" זיע"א (תשובה ש"פ) שאליהו הנביא ז"ל אינו מצטרף למניין, כי אינו אדם, וזה מבהיל שאפילו פשוט שבישראל שער ולא ישן מצטרף (וזה גם רומז שהוא ער בעבודת ה'! ואינו ישן בה! והבן), והוא לא, עוד כתב בשו"ת "חכם צבי" (סי' צ"ג – וסימנך: צירוף גולם – מידידי הגאון ר' נדב מיכאל שריפי שליט"א) שגולם שנברא ע"י ספר יצירה אינו מצטרף למנין, עיי"ש ראיותיו הנפלאות, והובא במ"ב, עוד דיברנו על עניין: "מיגו" שנחלקו המפרשים האם הוא: "כוח הטענה" או: "נאמנות", ואכמ"ל.
י. רופא שיניים לפני התפילה.
עוד שאל אותי השבוע הבה"ח שמואל בר שלום שיחי': האם מותר ללכת לרופא שיניים לפני התפילה, באופן שכך נקבע לו התור או שחייבים להתפלל בנץ? והשבתיו: מבואר בשו"ע (סי' פ"ט ס"ג) שלצורך רפואה מותר לקחת רפואות לפני התפילה כי אי"ז דרך גאווה, ולכאורה גם זה בכלל זה, ומותר באופן שיספיק זמן תפילה, ויקרא ק"ש לפני כן, ויאמר ברכות השחר.
י"א. הל' שבת – אישה ששכחה להדליק נרות שבת פרטים בזה.
עוד שאל אותי השבוע בן דודי הרב דוד פרוסמן שיחי': אישה ששכחה להדליק נרות שבת פעם אחת מחמת אונס, וכתבו הפוסקים שיש לה להדליק עוד נר כל ימיה, האם גם במקום שמתארחים יש להדליק נר זה? ומה הדין באופן שיש אורחים והיא מתביישת? והשבתיו: מובא בפסק"ת בשם האחרונים הרבה להקל בזה באופן שלא הדליקה מחמת אונס, ולכן כשמתארחים אצל אחרים, ובפרט שיש נוהגים בכה"ג להדליק רק שני נרות שהם מעיקר הדין, ואינם מדליקים את מספר הנרות שהם מדליקים בכל שבת, אפשר להקל ולהדליק רק שני נרות, וכן באופן שיש אורחים, ולפי מה שאמר מרן הגרי"י פישר זצוק"ל שהטעם לזה שנוהגים להדליק נרות כמספר הילדים שלא מצאנו כן בפוסקים הוא מטעם שבלידה בדרך כלל האישה שוכחת להדליק נרות או מחמת מכאוביה, או מחמת העיסוקים הרבים, וכדו', ולפי"ז יוצא שמתי שיהיה להם בנים לא יצטרכו להדליק עוד נר והנר של הבן יעלה להם, ונראה עוד לבאר עפ"י סוד עפ"י מה שאמרו חז"ל (שבת כ"ג:): "אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנין תלמידי חכמים", לכן מוסיפים נר על כל בן שיגדל בתורה, והבן, [ואולי הוא סוד נרות חנוכה שמוסיפים לכל אחד מבני הבית שיועיל לו לתורה וכמו שכתב רש"י (שם) שמיירי על נר שבת ונר חנוכה שע"י משיגים חכמת התורה].
י"ב. הל' שבת – מלווה מלכה בפת דווקא?
עוד שאל אותי השבוע הרב שמחה גבריאל גולדמן שיחי': האם צריכים לקיים מלווה מלכה בפת דווקא? והשבתיו: מבואר בשו"ע ובמ"ב (סי' ש') שאין חובה לקיימה דווקא בפת, ואפשר גם במזונות וכדו', ועי' בזה באריכות בקונטרס שהוצאתי בשם "אתקינו סעודתא" העוסק בדיני מלווה מלכה, שם מבואר העניין באריכות גדולה, ואכמ"ל, אך אמר לי הגאון ר' נחמן טוקר זצוק"ל מר"י חברון ב"כותל המערבי" בשם רבו מרן הגה"צ ר' אליהו לופיאן זיע" א שקיבל במסורת מרבותיו בשם רבינו הגר"א זיע"א שמי שלא וכל מלווה מלכה בפת יתחרט על זה בשמים! וכן ידוע בשם הרה"ק ר' אלימלך מליעז'נסק זיע"א שאמר שצאצאיו יקפידו לאכול מלווה מלכה בפת דווקא.
י"ג. הל' יום טוב – להכין מיו"ט לחברו.
עוד למדתי השבוע עם החברותא הבה"ח אליסף מרדכי שיחי' הל' יו"ט, ונביא משהו מהלכות אלו: כתב בספר "קיצור שולחן ערוך" (הל' הכנה מיו"ט לחברו) שנכרי שהביא ביו"ט פרי שהוא קטף מן העץ, או דג שהוא הוציא מהמים או חפץ שהוא הביא מחוץ לתחום, הרי שזה אסור ביו"ט ראשון אמנם, ביו"ט שני זה מותר, וכתב על זה ב"מסגרת השולחן" שזה פלא שהוא לא חילק בין גוי שהביא דגים מהים שזה איסור גמור, [עי' בגמרא תענית (כ"ד.), שבת (ק"ז:): "השולה דג וכו' שאם יבש בין סנפיריו אף כשהחזירו עבר כי קיימ"ל שהוא כבר מת, וחייב משום שוחט, ומשום צידה באופנים מסוימים, ואכמ"ל], וכן גוי שתלש פרי מן העץ שזה איסור גמור, לבין גוי שהביא מחוץ לתחום שאף שזה איסור הוא לא עשה מעשה בגוף החפץ, ולכן להלכה יש לחלק ביניהם, (ועי' ביה"ל ריש סי' שי"ח).
י"ד. הל' ברכות – קביעות סעודה על פיצה.
עוד שאל אותי השבוע הרב אלחנן עוזר ברגר שיחי' מפ"ת: אדם שאוכל פיצה כמה משולשים זה נקרא קביעות סעודה? והשבתיו: מבואר בשו"ע (סי' קס"ח ס"ח) ובמ"ב (שם) שאם אכל מזונות כשיעור שאחרים רגילים לאכול פת באותו מקום, וי"א כשיעור ג' או ד' ביצים, עיי"ש, יש לו לברך על זה ברכת המזון, ולכן נראה שבפיצה גדולה רגילה [לא אישית] על שני משולשים ומעלה יש לברך ברכת המזון, כי כן דרך בני אם לקבוע ברוב מקומות.
ט"ו. הל' גניזה – גניזת עיתונים.
עוד דיברתי השבוע עם הבה"ח שמחה לנט שיחי' על שאלה נפוצה: האם עיתונים צריכים גניזה כשיש בהם קצת דברי תורה? והשבתיו: שמעתי מפי מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א [בליל ש"ק כאן בבית וגן כשהייתה כאן ישיבתו], וכן מהגר"א וייס שליט"א, וכן ראיתי בספר "גנזי הקודש" בשם פוסקים שכל שהעיתון מיועד לחדשות וכדו', ופעמים שמשתרבב שם איזה דבר תורה, הרי שכיון שעיקרו לדברי חול אינו טעון גניזה, ויש לזרוק אותו לפח בתוך שקית בדרך כבוד, אמנם, עיתון שמיוחד לדברי תורה, וכגון: "מוסף שבת קודש" טעון כולו גניזה.
ט"ז. הל' ממונות – קנייה ב- 100 ₪ במבצע להתחלק בזה שני אנשים, קנייה 2 במחיר אחד לשניים, דפק מכונית והביא לו את מספר הביטוח ואינו לוקח האם יש לו לחזר אחריו?
עוד שאל אותי השבוע הרב דוד פנחסוב שיחי' כמה שאלות בדיני ממונות: יש מבצעים לפעמים ב"סופר" שמי שקונה ב- 100 ₪ מקבל משהו, האם מותר לשני אנשים להשתתף בזה? והשבתיו: פשוט מאוד שמותר, כיון שה"סופר" רוצה להרוויח את הקנייה ואת ה- 100 ₪ ולכן הוא עושה את זה, וכיון שהוא מרוויח מה לי שקנו שניים, שממילא לא היו קונים ב- 100 ₪ והראייה שהשתתפו, עוד הוא שאל: כשיש מבצע 1+1 האם יכולים להתחלק בזה שניים? והשבתיו: אפשר, וכנ"ל, עוד הוא שאל: אחד דפק את המכונית של השני והוא הביא לו את המספר של הביטוח ואמר לו שיוציא מהם, והוא בודק כל הזמן ורואה שהוא לא מוציא מהם את כספו, האם יש לו לחזר אחריו? והשבתיו: אין הוא צריך לחזר אחריו, וכיון שעשה את המוטל עליו השני כנראה שכח מזה והוא מוחל, שלפעמים אין כוח לאנשים לרדוף אחרי הביטוח אך הוא עשה כהוגן ואינו צריך לחזר אחריו.
י"ז. הל' בית הכנסת ושבת – להניח פח זבל בבית הכנסת, להיכנס בשבת למחלקה בבית הרפואה שהדלת נפתחת עם חיישן.
עוד שאל השבוע ידידינו הגאון ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א בעל "גם אני אודך" ועוד [שזכיתי לפגוש אותו כאן בירושלים ולחץ את ידי וברכני בחמימות רבה] במכתב דרך ידידינו היקר מזכה הרבים ר' אלנתן אלוני שיחי': האם ראוי להניח פח זבל בתוך בית הכנסת כדי שיזרקו לתוכו טישו וכדו' או שאין ראוי? והשבתיו: יש לחלק בין זבל שזורקים לתוכו טישו או אריזות וכדו', שמותר ואף ראוי כדי שלא יזרקו על הרצפה, לבין זבל שזורקים לתוכו דברים בעלי ריח רע, שוודאי שאסור, ואסור להתפלל לידו כשיש לו ריח רע, כמבואר בשו"ע ובפוסקים, עוד הוא שאל: מה הדין למלווה של יולדת [או חולה ל"ע] להיכנס למחלקה בבית הרפואה כשהדלת נפתחת ע"י חיישן? והשבתיו: ע"י גוי מותר, ואף מותר לומר לו לפתוח, וכדין חולה שאין בו סכנה שמותר לעשות לו מלאכה ע"י גוי בדרבנן, וכאן זה דרבנן, כיון שאין זה הדרך שהרי הוא אינו פותח את זה בידיים אלא ברגליו, וכן שזה גרמא כי אינו לוחץ על כפתור, ואם נכנס ישראל וזה נשאר פתוח מותר להיכנס אחריו, כי הוא לא עשה מעשה בגוף הדבר אלא הסיר מכשול, אמנם, אין לומר לו מפורש, ד"ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא", וכמובן שבאופן של פיקוח נפש מותר לפתוח אף בידיים.
י"ח. הל' ברכות – סופגנייה ברכתה.
עוד שאל ידידינו הרב יהודה ביל שיחי' מנ. יורק במכתב [דרך ידידינו הנ"ל שיחי']: לפי המבואר בשו"ע (סי' קס"ז) הרי שיש ספק על ברכת סופגנייה, וירא שמים יש לו לאוכלה בתוך הסעודה, מה יש לנהוג למעשה? והשבתיו: לפי המבואר בשו"ע (סי' קס"ח) בדיני פת הבאה בכיסנין הרי שברכתה היא מזונות, כי היא נילושה במי פירות, וכן היא ממולאת בריבה, ונוהגים לאכול אותה לתענוג, ולא כפת, ולכן מנהג העולם לאכול אותה ולברך עליה מזונות, ולפי היוצא במ"ב (שם) כיון שהיא מטוגנת בשמן עמוק לא שייך עליה מעיקר הדין קביעות סעודה, ואף כשאכל הרבה יברך "על המחיה", (וירא שמים יחמיר), ולכן אמר מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל שנהגו לאכול אותה בחנוכה כיון שאז היה חנוכת המזבח, ועל סופגנייה תמיד מברכים "על המחיה" שבה מזכירים: "ועל מזבחך" שאין בברכת המזון, וכן נהגו.
י"ט. הל' תפילה – חתן ביום חופתו בתפילת מנחה האם יתפלל ביחיד?
עוד שאל אותי היום הרב משה לוברבוים שיחי': אמרו לי מנהג שנהגו שהחתן מתפלל מנחה ביום החופה ביחיד האם יש מקור לזה? [וכן אמר לי היום אחד מחשובי חסידי גור שכן נוהגים אצלם], והשבתי: לי לא ידוע מקור לזה, וידוע לי שיש לו להתפלל מנחה ולהוסיף אחרי "יהיו לרצון" הראשון: "על חטא" ווידוי כמו בערב יום כיפור, ואולי כוונתם לדעת הט"ז שיש לחתן להתפלל ביחידות בימי שבע ברכות שלו ביחיד כדי לא לבטל תחנון מהציבור, וא"כ זה לא קשור למנחה של ערב החופה, ולא נהגו כן, ודעת מרן ה"חזון איש" זצוק"ל כפי ששמעתי וראיתי אצל אחיינו מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל לומר תחנון ביום החופה כיון שכל עוד הוא לא נכנס לחופה הוא יכול לחזור בו.
כ'. הל' בשר וחלב – אכילת לביבות עם בצל שנאפו בתנור בשרי שאינו בן יומו עם חלב.
שאל אותי הרב מאיר ברוקס שיחי' מק. הרצוג ב"ב: האם מותר לאכול לביבות עם בצל שנאפו בתנור בשרי שאינו בן יומו עם חלב? והשבתיו: מעיקר הדין אחרי שעבר על התנור 24 שעות הרי שמה שנאפה בו הוא פרווה גמור, אמנם כיון שהיה בהם בצל שהוא דבר חריף אולי יש להחמיר שלא לאוכלם יחד, אך יכול לאוכלם בביס אחר, ולא יחד עם הגבינה ממש בצלחת, והבן.
ייתן ה' שנזכה לכל הברכות ברוחניות ובגשמיות "ישועות מקיפות" לכלל ולפרט, אמן!
מו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א ברכני אור ליום ה' כ"ה חשון תשפ"ז בלחיצת יד ובמאור פנים.
הגאון ר' יעקב אויערבאך שליט"א ברכני בחמימות רבה ובלחיצת יד אור ליום ה' כ"ה חשון תשפ"ז.
הגאון הגדול ר' יחזקאל לינדר שליט"א מו"צ העדה החרדית ברכני בערש"ק חיי שרה תשפ"ז בחמימות רבה והודה לי על הגיליון של השיעור הקודם.
הוספות לגיליון הקודם (384) ממורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א שאמר לי בליל ש"ק חיי שרה תשפ"ז: הדברים נפלאים ביותר! ויש לי להוסיף:
א. בעניין הגמרא תענית (ה':): "יעקב אבינו לא מת" – אני הבנתי שמקיש זרעו לו, והיינו שכמו שזרעו חי גם הוא חי! ולא על זה שזרעו ממשיך אותו.
בעניין שנה ב"ק גבי שוטה שנתפקח – הטעם לזה כי כתוב (משפטים): "והועד בבעליו" וחזינן שאזלינן בתר הבעלים.
בעניין השיטמ"ק בבכורות על ר' חוצפית המתורגמן – בקינות לט' באב ("ארזי הלבנון") אנחנו אומרים את זה שעוף הפורח היה נשרף בהבל פיו, ויש לדייק שאצל ר' יונתן בן עוזיאל כתוב: "עוף הפורח", וזה שני דרגות
בעניין הצחוק של שרה – אם זה מתוך שמחה למה נענשה? [א"ה, מבואר ב"נועם אלימלך" שצחקה מחמת התפעלות, ולזה הכוונה כאן, והמילה: "שמחה" אינה נכונה, עיי"ש].
בעניין לאו דחסימה – בגמ' מכות מבואר שהוא: "לאו שאינו ניתק לעשה", ולא: "לאו שאין בו מעשה".
ו. בעניין סיום מסכת – בפשטות השמחה היא על הסיום עצמו.
כ"ק האדמו"ר מסוכטשוב שליט"א ברכני במוצאי ש"ק חיי שרה תשפ"ז בחמימות רבה ובלחיצת יד.
הגאון ר' אברהם חיים עדס שליט"א ברכני בחמימות רבה ובמאור פנים ביום א' כ"ח חשון תשפ"ז.
הוספה לגיליון זה ממורנו רה"י הגאון ר' אהרן וינר שליט"א שאמר לי אור ליום ג' א' דר"ח כסלו תשפ"ז:
בעניין 36 נרות ומוסיף והולך בפרשיות, זה מעניין שזה מגיע לב"ה לפרשת בהעלותך שזה לשון עלייה ובבחינת: "מוסיף והולך".
הגה"צ ר' בנימין פינקל שליט"א ברכני בחמימות רבה ובמאור פנים ולחיצת יד אור ליום ג' א' דר"ח כסלו תשפ"ז.
לעי"נ הגאון ר' פנחס זליבנסקי זצוק"ל, נלב"ע חשון תשפ"ז, ת.נ.צ.ב.ה.
הגיליון נודב ע"י ידידינו היקר ר' אברהם לוי שיחי' לעי"נ אביו אסלן יהודה בן מלכה ואברהם ז"ל, אמו רג'ינה בת רוחמה ומנשה ע"ה, אחיו חיים, משה (מוי'ס), יצחק בני רג'ינה ז"ל, אחיותיו מלכה ואסתר בנות רג'ינה ע"ה, אחיינו הד"ר יונתן לוי ז"ל בן רות ורפאל שיחי', ת.נ.צ.ב.ה.
ב.
ג.
ד.
ה.
