שלוחא דרבנן
'ואברהם זקן בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל. ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו, המושל בכל אשר לו: שים נא ידך תחת ירכי וגו'' (בראשית פרק כד).
הפוך בה והפוך בה
הנה יפלא, שבתחילת הפרשה – התורה הקדישה לפטירת שרה שני פסוקים בלבד; ולמעשה אברהם – האריכה התורה במיוחד דאליעזר עבד בשישים פסוקים! עד שלמדו מכאן חז"ל (ב"ר פ' ס סי' ח): 'אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות, מתורתן של בנים: פרשתו של אליעזר – שניים ושלושה דפים, הוא אומרה ושונה; ושרץ מגופי תורה – ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא'.
אם כן, עלינו לקיים 'הפוך בה והפוך בה; דכולא בה' (אבות ה, כב)!
ושבע
בת הייתה לאליעזר
והנה כתב רש"י על הפסוק (לט) 'ואומר אל אדוני: אולי לא תלך האישה אחריי': 'אלי' כתיב; בת היתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילה, שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו. אמר לו אברהם: בני ברוך, ואתה ארור; ואין ארור מידבק בברוך'! ומקורו במדרש (ב"ר פ' נט סי' ט).
אמנם צריך עיון מהיכן מצאו רמז לדרוש כן. בפשטות נראה שאמר רש"י הלימוד לזה, ממאי דכתיב 'אלי', וקרינן 'אולי'; ומשמעות 'אלי' היא 'אני רוצה את יצחק אלי'. ובהכרח שהיתה לו בת וביקש להשיאה אליו .
אולם הגאון מוילנא (דברי אליהו כאן) פירש, דעל לשון ספק יבוא בלשון הקודש בשני שמות הנרדפים: 'שמא' ו'פן'; ובכל ספק שהמסופק אינו רוצה בקיום הספק – הלשון 'פן' [כגון: 'הישמרו לכם פן יפתה לבבכם' (שברים יא, טז)], וכשהוא רוצה בקיומו – הלשון 'אולי' [כגון: 'אולי ישא פניי' (בראשית לב, כא)]. ומבחירת הלשון 'אולי' על ידי אליעזר – מוכח שהיה חפץ שלא תלך אחריו.
אבל הקשה אחד משומעי השיעור: אם כן, מדוע במעשה עצמו כתוב 'אולי' מלא, ורק אחר כך כשסיפר אליעזר את
א
גילגול המעשה למשפחתה של רבקה כתוב 'אלי' חסר? לכאורה ראוי לכתוב 'אלי' בתחילה, למידרש הדרשה; ובסיפור המעשה 'אולי'!
אין ארור מדבק בברוך
אולם קשה לי ביותר: מה הכריח את שהייתה לאליעזר בת, ולא עוד אלא שאברהם אמר לו 'אין ארור מידבק בברוך?' הרי כתיב אחר כך (פס' לא): 'בוא ברוך ה'!' אמנם אמרו חז"ל (ב"ר פ' ס סי' ז) שמכאן נכנס לכלל 'ברוך', כיון שעשה בשלימות את שליחותו. מכל מקום מניין ההכרח לומר כך? אולי נכנס ב'ברוך' עוד קודם: משעשה שליחותו במלחמתו עם המלכים? חז"ל לומר של אברהם
ולא עוד, הרי דרשו שבחו 'דמשק אליעזר' (לעיל טו, ב), שהיה דולה ומשקה מתורת רבו (יומא כח:). אם כן, קשה לומר שלמרות כן קראו 'ארור!'
עוד קשה: בנדרים (לב.) דרשו: 'אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמיד חכם; שנאמר (לעיל יד, יד): 'וירק את חניכיו ילידי ביתו''. והלוא 'ילידי ביתו' – אליעזר הוא, כמו שאמרו שם; והרי שקראו לאליעזר 'תלמיד חכם'!
ועוד: אם אכן אברהם קראו 'ארור' – איך אחר כך יצא מכלל 'ארור' ונקרא 'ברוך?' האם בידי לבן, שכינהו 'בוא ברוך ה'', להוציאו מכלל 'ארור' שכינהו אברהם?
ועוד קשה: האם על ידי שליחות קודש, יתכן לשנות מציאות של עבד 'ארור', לעבד 'ברוך?'
שליח עם נגיעות
עוד קשה: אם אכן הייתה איזו נגיעה לאליעזר, ורצה להשיא את יצחק לבתו, איך עשאו אברהם לשליח? הרי הוא נוגע, ואיך יתכן לסמוך על נוגע?
ועוד: אם הוא אכן 'ארור', איך יעשה שליחותו כרצון אברהם? הרי אין שיקול דעתו של 'ארור' כשל 'ברוך!'
הרי במדרש דרשו כן עוד קודם לכן (פס' ה), ושם כתיב בוא"ו: 'אולי'.
אכן אמרו בתענית (ד.): 'אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלושה שאלו שלא כהוגן; לשניים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן. ואלו הן: אליעזר עבד אברהם; ושאול בן קיש; ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם – דכתיב (פס' יד): 'והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וגו';' יכול אפילו חיגרת, אפילו סומא? השיבו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה'. הרי מצאו חז"ל פגם בבקשתו, כי הייתה יכולה להימצא לו חיגרת או סומא, שאינה ראויה ליצחק.
אין אמונה בעבדים
ועוד: כבר התנסה אליעזר, בעניין האורחים; כמבואר בבבא מציעא (פו):' :אמר רבי חמא ברבי חנינא: אותו היום, יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקדוש ברוך הוא לשאול באברהם. הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה; כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים. שדריה לאליעזר למיפק לברא; נפק ולא אשכח. אמר: לא מהימנא לך! היינו דאמרי תמן (פדר"א פכ"ט ועוד): לית הימנותא בעבדי'!
לכן נאלץ אברהם לצאת הוא, ואכן מצא אורחים גם בחום היום; אם כן, אם אין אמונה בו אפילו לדבר קל – למה בכל זאת האמינו לדבר כה כבד ואחראי?
עוד קשה: הרי אמרו חז"ל (פדר"א פט"ז) שאברהם הזהיר את יצחק שאין אמונה באליעזר, ושמא פגם בתוליה; ולכן אמר לו שלא ישא את רבקה עד שיביאה הביתה ויבדוק אם אכן בתולה היא. ואם כל כך חשש אברהם – מדוע בכל זאת שלחו?
עוד קשה: איך הוציאו חז"ל בנדרים (שם) פשטות הכתוב שיצא אברהם למלחמת המלכים עם 'שמונה עשר ושלוש מאות,' לומר שאחד היה – אליעזר העולה כמניין זה בגימטריה; איך על סמך גימטריה האמינוהו חז"ל, בניצחון המערכה על ידי 'ארור' אחד? איך תחול ברכה במעשי ידיו, כשהוא 'ארור' ומקולל.
מקור ברכת חתנים מ'ויברכו את רבקה'
קשה לי גם מאמר חז"ל במסכת כלה (א, א): 'ומניין לברכת חתנים מן התורה? שנאמר (פס' ס): 'ויברכו את רבקה, ויאמר[ו] לה: אחותינו! את היי לאלפי רבבה; ויירש זרעך את שער שונאיו'. ומניין שאפילו אלמנה אסורה [לבעלה בלא ברכה]? שנאמר (רות ד, ב-יב): 'ויקח עשרה אנשים מזקני העיר, ויאמר: שבו פה; וישבו [וכו']. ויאמרו כל העם אשר בשער, והזקנים עדים: יתן ה' את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה, אשר בנו שתיהם את בית ישראל. ועשה חיל באפרתה, וקרא שם בבית לחם; ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה, מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת''.
ותמוה: איך ניתן ללמוד ברכה מלבן כאשר כולו רמאות? והלוא אפשר ללמוד מבועז ברכה גם על בתולה, בקל וחומר: הן ראויה היא לברכה יותר, באשר הבעל שמח בה יותר מבאלמנה. והראיה – שכתובת בתולה מאתיים, ואלמנה רק מנה (משנה כתובות א, ב). ועוד: הרי לבתולה מברכים שבעה ימים, ולאלמנה שלושה ימים (כתובות ז.).
ויברך ה' את יצחק אחרי מות אברהם
גם קשה לי, דבסוף הפרשה (בראשית כה, יא) כתוב: 'ויהי אחרי מות אברהם, ויברך א'להים את יצחק בנו'. וכתב רש"י: 'דבר אחר: אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם – נתיירא לברך את יצחק; מפני שצפה את עשו יוצא ממנו. אמר: יבוא בעל הברכות, ויברך את אשר ייטב בעיניו! ובא הקדוש ברוך הוא וברכו.' ומקורו במדרש (ב"ר פ' סא סי' ו; תנחומא בובר לך לך סי' ה) . אם כן, קשה: מדוע חז"ל מצאו מקור לברכת חתנים ביצחק, כאשר אברהם חושש לברכו?
ברכה בלי שם ומלכות
ועוד קשה לי: הרי בברכת לבן לרבקה לא הוזכר שם ה'; ואיך ילפינן מינה ברכה? הרי כל ברכה שאין בה שם ומלכות – אינה ברכה (ברכות מ:)! כי יסוד הברכה, למשוך ברכה מבריכה עליונה!
צדקת תמים תיישר דרכו
הנראה, שחז"ל רצו להשמיענו בפרשה זו את מה שהניחו במדרש (ב"ר פ' ס סי' יב), שכל המעשה הפלאי של אליעזר – באמת אינו תואם למידותיו של עבד, גם אם הוא אליעזר הדולה ומשקה; אלא רק משום 'צדקת תמים תיישר דרכו'. (משלי יא, ה). כלומר: צדקת תמים – של משלחיו אברהם ויצחק – היא שיישרה דרכו של אליעזר! כי זה כוחו של צדיק שיושב בארבע אמותיו: שהקדוש ברוך הוא עושה רצונו, גם אם אין סיכוי שיבצע את המוטל עליו בכוחו!
דווקא לאור יסוד זה – ניסו למצוא את כל הפגמים העלולים להיות בשליחות זו. כדי להורות: שלמרות כל הפגמים העלולים בה – עם כל זה 'רצון יראיו יעשה' (תהלים קמה, יט)!
לכן אמרו שהתורה רמזה זאת בתיבת 'אלי', דווקא כשסיפר למשפחת רבקה את הקורות בשליחות אברהם: ביקש אליעזר להשביח את המקח, שלמרות שחפץ ביצחק לבתו, שלחו אברהם אל משפחתו; כי היה אברהם סמוך ובטוח שהקדוש ברוך הוא ישלח מלאכו לפניו לביצוע המשימה כתיקנה. ולומר: אל לכם להיות סבורים כי בידכם הדבר, אם להסכים לשלוח עימי את רבקה אם לאו; כי 'צדקת תמים תיישר דרכו', ומסובב הסיבות יביאה אל יצחק מכל מקום!
וראה מה שכתבנו (מאמר 'צדקת תמים תיישר דרכו' לפרשתן) עד כמה כח צדקת צדיק תיישר דרכו של אליעזר, עד כדי שינוי המהות: שהשתנה אליעזר מ'עבד' ל'איש', ומ'איש' ל'עבד' לפי הצורך, כי לצורך ביצוע פעולה בשביל הצדיק – הקדוש ברוך הוא משנה גם את מוחו של השליח, לפי רצון הצדיק; וכל פעולותיו – כמשחק 'תיאטרון בובות', שיש מי שמושך מאחור בחוטים .
ולא עוד, אלא גם העולם השתנה לצורך כך: הן קפצה לו הדרך (סנהדרין צה.; ב"ר פ' נט ס' יא)! וכמו שכתב המסילת ישרים (פ"א): 'כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם – בהיותם משמשי האדם השלם, המקודש בקדושתו יתברך. והוא כעניין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בעניין האור, שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים. וזה לשונם (חגיגה יב.): כיון שראה אור, שגנזו [הקדוש ברוך הוא] לצדיקים – שמח; שנאמר (משלי יג, ט): 'אור צדיקים ישמח'. ובעניין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (בראשית כח, יא), אמרו (חולין צא:): אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד, והיתה כל אחת אומרת: 'עליי יניח צדיק ראשו!''
ונוסיף אנו עוד ראיה, מביצוע השליחות לאברהם באופן מפליא.
ולכן, אליעזר שהבחין בעצמו שמשתנה לצורך העניין – אמר להם (פס' לד): אין זה אני; אלא 'עבד אברהם אנוכי' והנני כבובה על חוט! איני עושה דבר מעצמי; אלא יש 'מושכים בחוטים,' שהם אברהם ויצחק, ו'רצון יראיו יעשה'!
ברכת לבן
מעתה נראה, שאפילו ברכות של רשעים – שמצד עצמם קללה הם, כמו שאמרו חז"ל (יבמות קג סע"א) שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, וממילא לכאורה לא ראוי שתבוא על ידם ברכה – מכל מקום, משום שיש כאן 'צדקת צדיק', תבוא על ידם ברכה; ולא מצידם, ואף אם תהיה כוונתם לקללה! וכמו שנאמר בבלעם (דברים כג, ו): 'ולא אבה ה' א'להיך לשמוע אל בלעם; ויהפוך ה' א'להיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' א'להיך!'
ברכת נישואין
וראיתי למרן החיד"א בפירוש כיסא רחמים למסכת כלה (שם), שהביא להפרי חדש (ליקוטי אה"ע סי' לד) שכתב דמ'ויברכו' ילפינן ברכת אירוסין [קידושין], ומבועז ברכת נישואין. והקשה עליו דלא משמע כן פשטות הברייתא דכלה, ד'ברכת חתנים' ודאי ברכת הנישואין היא, ועלה קאמר דילפינן לבתולה מלבן ולאלמנה מבועז. אולם הביא להתוספות בכתובות (ז: ד"ה שנאמר) שכתבו כדברי הפרי חדש, דברכת 'ויברכו את רבקה' היינו ברכת אירוסין. וראה לו עוד בברכי יוסף (אה"ע שם סק"ד) מה שכתב בזה.
אמנם באמת קשה: דבגמרא בכתובות (שם) נחלקו מניין המקור לברכת חתנים בעשרה; חד אמר מקרא דבועז, וחד אמר מקרא ד'במקהלות ברכו א'להים' (תהלים סח, כז), דמברכין על עסקי מקור. והן אמת ששם איירינן במקור לחיוב הברכה בעשרה; והתוספות (שם) העירו על שנשמט משם המקור דברכת לבן שהובא במסכת כלה [ועל זה תירצו ששם בברכת אירוסין איירי]. וסיימו התוספות: 'ונראה דאסמכתא בעלמא היא; דעשרה לא מישתמע מהתם. ולא איירי פשטיה דקרא בברכת אירוסין'. ועל סמך ראיה זו כתב הפרי חדש שבברכת אירוסין אין צריך עשרה.
בדידי הווה עובדא: כשקיבלתי מנדיב לב יקר, מר אלי מגזימוף ז"ל, את אולם בית מדרשינו 'יביע אומר' בגבעת שאול, לטובת בית המדרש להוראה ודיינות – לא היה אישור לפתיחתו. נכנסתי בסוד העניין, וביקשתי ממרן מר חמי זיע"א לסייע, והוא דיבר בזה עם השר. אך היו קשיים רבים: כל הנוגעים הרשמיים בדבר סירבו לאשר את פתיחת המקום, באשר כל השכנים התנגדו לקיומו. הם היו רחוקים, ולא הבינו מה כח התורה שתגן עליהם ועל המקום [כדכתיב (בראשית יח, כו): 'ונשאתי לכל המקום בעבורם']. הוצרכתי לעבור ולדפוק מדלת לדלת, משכן לשכן, לשכנע; וגם אז לא עלה בידי. [אחת השכנות אמרה: 'אפילו יבוא לכאן אליהו הנביא בעצמו, ויבקש לעשות כאן בית מדרש – אסרב!' עפר לפיה]. נחמץ ליבי, בראותי את השולחנות החדשים מיותמים, ומלאים שכבת אבק, משנים רבות של חוסר פעילות. עד שבסייעתא דשמיא מיוחדת, למרות כל העיכובים וחוסר ההיתכנות לקבלת האישור – לבסוף עלה בידו, והפתיחה אושרה זמנית, עם קיום תנאים מגבילים. ראיתי בזה את 'רצון יראיו יעשה;' זכותו של מרן זיע"א, 'לזכר עולם יהיה צדיק' (תהלים קיב, ו).
אכן, לבסוף נפתח המקום, ונקרא על ידי הנדיבים משפחת מגזימוף על שמו ולכבודו של מרן זיע"א 'בית המדרש יביע אומר' עד עצם היום הזה. שם זה אינו נושא רק את שם ספריו הגדולים של מרן זצ"ל 'יביע אומר'; אלא מנציח גם את 'רצון יראיו יעשה' של מרן זיע"א. הוא גם מנציח גם את זכותם של משפחת מגזימוף ה' יאריך ימיהם בטוב, ובראשם אבי המשפחה מר אלי מגזימוף ז"ל ראש וראשון בקדושה [ומצאתי, כי מספר 'בית המידרש יביע אומר' עולה בגימטריה כמספר 'תרומת אלי מגזימוף ז"ל' במכוון [1310 ]].
כן צריך לומר. וכן הוא בחגיגה שם.
וכן אמרו בבראשית רבה (פ' ס סי' יג)' :רבי ברכיה ורבי לוי, בשם רבי חמא בר חנינה: מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק? שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים: תפילתנו עשתה פירות'!
שוב מצאתי לבעלי התוספות בפירוש הדר זקנים (פס' י) שכתבו בטעם הדבר שלקח אליעזר עשרה גמלים: 'לקח עשרה אנשים מילדי אברהם רוכבים על עשרה גמלים, לברך ברכת אירוסין'. וכיוצא בזה בחיזקוני, ובפירוש רבינו חיים פלטיאל . נמצא, שגם ברכת לבן היתה בעשרה .
ברכת אדם וברכת שמיים
ברם, לפי המבואר – נראה דמאחר שצריך ברכה בנישואין, אזי גם אם המברך אינו ראוי; מכל מקום, כיון שהצדיק ראוי לברכה – אזי יתהפך פה המברך לפה ראוי, ויבורך המתברך. כי כמו שהקדוש ברוך הוא שינה את מוחו של אליעזר מ'עבד' ל'איש' – כן שינה את פיו של לבן לאותו זמן, מפה טמא לפה קדוש.
בניצחון מלחמת המלכים. וכמו שקרא משה רבינו בנו אליעזר מטעם זה (שמות יח, ד): 'כי א'להי אבי בעזרי, ויצילני מחרב פרעה'.
אך נראה, דכל זה לא הספיק לאברהם כדי לסמוך עליו בשליחות להביא אישה לבנו יצחק; עד לאחר שהשביעו בחפץ מצוה, תחת ירכו שהיא המילה (ערש"י וב"ר פ' נט סי' ח).
מעתה לא קשה איך לומדים משם ברכת חתנים, הרי לא היו שם עשרה: כי דווקא בברכה של אדם צריך עשרה; כדי שיחול שם ה' בברכה, ו'כל בי עשרה שכינתא שריא' (סנהדרין לט.). אבל כשהברכה מהקדוש ברוך הוא, מכח 'צדקת צדיק תיישר דרכו'; הגם שהושמה בפה של לבן – בזה לא צריך עשרה; כי הברכה גופא מהשכינה. וזה שאמר אברהם 'יבוא בעל הברכות ויברך אותו'. וכשם שנאמר בברכת כהנים (במדבר ו, כז): 'ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם'.
זהו שאמרו לבן ובתואל 'מה' יצא הדבר' (פס' נ): אף הם הרגישו, שכל מה שקרה – לא בשליטת אדם היה; אלא כל התהליך היה משמיים. גם הדיבורים, וגם הברכה – מה' הם באו.
א'לי בעזרי
נראה, דגם שמו של אליעזר, ניתן לו על ידי אברהם אבינו , שראה בכל פעולותיו את העזר הא'להי המקיף אותו, גם בעבדו; אם בענייניו השוטפים, בהשקאת תורתו, ואם
א"ה. יש לעיין לזה, דאם אמנם רש"י כתב המדרש על הכתוב 'אלי', אמנם בתרגום יונתן הטעם אחר: שאם היה מברכו ולא מברך את ישמעאל, היה ישמעאל נוטר לו שנאה. ב ג ג א"ה. ראה מה שנזכר בזה במאמר 'תפילתם של צדיקים' לפרשת תולדות. ד ה ו ד כשדיברתי בזה בשיעור בשבת בצהריים בבית הכנסת 'מאורות משה', השתתף בין הקהל רבי עופר חוגי ה' ישמרהו ויחייהו ששימש כחבר כנסת. סיפרתי, שרעיון זה ביסודו כבר אמרתיו להרב אריה דרעי שליט"א, עוד כשהיה רווק, כשבא לקידוש בביתי בהר נוף עם גיסי הגאון רבי דוד שליט"א [כיום ראשון לציון; ה' יאריך ימיו על ממלכתו]: יש ללמוד בפרשה לשליחו של צדיק [כבר אז היה שלוחו של מרן מר חמי זיע"א לאי אלו עניינים]: כשעושה רצון צדיק – נהפך דעתו כדעת הצדיק; וכשאינו עושה שליחותו – חוזר הוא לעצמו, עד כי הוא עצמו אינו מבין איך הוא עצמו משתנה! והרי זה כמשחק הילדים 'יו יו': עולה ויורד, יורד ועולה! שאלתי את הרב חוגי: האם יש בידיך לספר אמיתות וממשות רעיון זה מהרגשתך והבחנתך משך השנים, בשליחותכם כשליחי מרן זיע"א, וכשליחו של ידידי הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א? והוא השיב: כן בהחלט! חשתי זאת בעבודתי בכנסת מטעם תנועת ש"ס. הייתי נפעם מהצלחותיו של שלוחא דרבנן הרב אלי ישי ה' ישמרהו ויחייהו שהיה אז בראש התנועה: למרות שהיה נראה שאין סיכוי למטלות שיתממשו – ראו את הסייעתא דשמיא שהייתה לו בכל דרכיו! זאת, לפי שהיה מתבטל למרן זיע"א; שלא היה עושה כל צעד, ואפילו הקטן ביותר – עד שהיה שואל את פי מרן, אפילו בדברים שהיו נראים כשאלות של מה בכך. זה סוד הצלחתו אז: בהיותו כלי שרת, המשרת את הצדיק בנאמנות ובכל נפשו! הוספתי, שפעם ראיתי את השר הרב אלי סוויסה ה' ישמרהו ויחייהו, כששימש כשר הפנים מטעמו של מרן זיע"א, מוציא פתק מכיס חולצתו מעיין, ורושם בו. הוא אמר לי: אתה יודע מהו טיבו של פתק זה? הוא אשר ציווני מרן זיע"א: כל דבר שאעשה למען התורה ועם ישראל – ארשום בפתק, ובסוף השבוע אדווח לו למרן! הוספתי: סבורים אתם, שפתק זה שימש רק לרישום הדברים? לא ולא! אלא בזכות פתק זה שהרב ביקש לרשום בו – הוא שיצר את הצלחותיו של הרב סוויסה כשר הפנים! ה ו ז ח ט ז ושם ציין על זה שכן אמרו להדיא במסכת שמחות. ולא מצאתי שם. א"ה. ראה עוד מה שנתבאר בזה במטל השמים חלק ג (סי' ה). נראה לרמוז הדבר בשמו, שנקרא על שם היותו 'עבד אברם': כי אכן מספר 'עבד אברם' [כי כן היה שמו עוד בהיות אברהם 'אברם' גרידא, כדמוכח במקראות: כי לא היה 'אברהם' עד לציווי המילה (בראשית יז, ה); ו'דמשק אליעזר' נקרא כבר בעת מלחמת המלכים (שם טו, ב, ועיין רש"י שם פס' א. וגם הגימטריה שאמרו בנדרים כנ"ל מוכחת כן)], או ח ט 'אברהם אדניו' עולה בגימטריה כמספר 'אליעזר' [עה"כ; 319.] ועוד, כשהשביעו תחת ירך 'אברהם אדניו' במילה, שהוא חפץ מצוה, החיל 'אברהם אדניו' על 'אליעזר' להיותו 'חפץ מצוה'; שגם תיבות אלו עולות כן. גם עשה את אליעזר חפץ 'שבועה'; כי מספר 'אליעזר אדנ'י' עולה כמספר 'שבועה[ '383]. וכשעשה שליחותו, יצא מכלל 'ארור' ונהיה 'ברוך;' וגם זה נרמז בשמו: כי יצא ממספר 'אליעזר' [318] למספר 'ברוך הוי'ה אדנ'י' [השם בכתיבתו וקריאתו; 319.]
