שיעורי הממון שהוזכרו בתנ"ך ובמשניות

יש הרבה שיעורי ממון לתשלומין ולמצוות, וכיון שהמטבעות השתנו במשך הדורות, מבארת הגמרא מהם שיעורי המטבעות שהוזכרו במשנה ובגמרא, ועל פי זה דנים הפוסקים מהו השיעור הנצרך בזמננו לפדיון הבן ולעוד דינים.

מהו כסף האמור בתורה- היכא דכתיב בתורה שקל כסף ושיעורו קצוב, כגון חמש סלעים של פדיון הבן, שלושים של עבד, חמישים של אונס ומפתה, מאה של מוציא שם רע, (ואף שבאונס ומוציא שם רע לא כתיב שקלים, מ"מ ילפינן מהדדי כסף קצוב מכסף קצוב) הכונה לשקל הקודש, ומשערים את כולם במנה צורי. אבל היכא שאין שיעור הכסף קצוב (נ:) אין הכונה למנה צורי, כגון חיוב שבועת הדיינים, שהוא כשהטענה היא על שתי מעות כסף והודה במקצת, דכתיב "כסף או כלים", כסף שנים דומיא דכלים כל דהוא אפי' אין שוין דינר, וכלים דבר חשוב ולא כל דהוא ממש דומיא דכסף ומעה כסף זה דבר חשוב. וכן מעשר דכתיב ביה "וצרת הכסף בידך" א"צ דווקא כסף צורי אלא אפשר לחללו על מטבעות נחושת דכתיב כסף

נ' ולרבי יוחנן היינו דינר זהב הדריינא טריינא שייפא, (- שטבוע בו אדריינוס קיסר וטוריינוס קיסר ונישוף ממנו שם המלך), ונמכר בכ"ה זוזים -דינרי כסף צוריים, ומורידים משיעור זה זוז אחד, ואח"כ מורידים ממה שנשאר שישית, הרי כאן כ' דינר, וזהו השיעור הנצרך לפדיון הבן, שזה עשרים ושמונה וחצי זוזים (דינרים ערביים) ועוד חצי שישית.

שיעור סלע של תורה הוא שלשה דינרים ושליש, דכתיב "עשרים גרה השקל" ומתרגמינן "עשרין מעין", ואיתא בברייתא ששש מעות זה דינר. אמנם אחרי שהגדילו את שיעור המטבעות והוסיפו שתות כשיעור סלע צורי, (דכתיב "יהיה השקל" משמע עוד הויה אחרת מכאן שיכולים להוסיף, אך אין לפחות דכתיב "עשרים גרה הוא"), שיעור סלע הוא ד' דינרים, וכדאיתא בברייתא שסלע הוא מ"ח פונדיונים.