סיכוך וקבלת טומאה במחצלאות

כפי שנתבאר לעיל (י"א) אף דבר שגידולו מן הארץ, אם הוא מקבל טומאה אין מסככים בו, ועל כן מחצלת קנים העשויה לשכיבה, אף שקנים גידולם מן הארץ אין מסככים בה. ולהלן יבואר מה הדין במחצלת העשויה בסתמא או לסיכוך.

שיטת רבא שמחצלת קנים גדולה סתמה לסיכוך מפני שהיא קשה ואינה נוחה למשכב וכשרה, ואינה מקבלת טומאה, אמנם אם עשאה לשכיבה הוי יחוד לכלי, והיא מקבלת טומאה, ואין מסככים בה. ומחצלת קטנה, לת"ק סתמה לשכיבה, ולר"א אף קטנה סתמה לסיכוך, ומסככים בה ואינה מקבלת טומאה.

כ. אביי מקשה מלשון המשנה "אחת קטנה ואחת גדולה" דרגילות לשנות את הפשוט בהתחלה. רש"י. והביא שי"ג בגמ' איפכא, ודחה דבריהם. וכן הקשה אביי דאיתא בברייתא שנחלקו במחצלת גדולה ור"א מחמיר.

שיטת רב פפא שמחצלת קטנה לכו"ע סתמה לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככים בה, ובגדולה לת"ק סתמה לסיכוך, ולר"א סתמה לשכיבה.

מחצלת של שיפה ושל גמי שהם רכים, גדולה כשרה לסיכוך בין בקלועה שהיא עבה ואינה חלקה, בין בארוגה שהיא חלקה, וקטנה פסולה מפני שהיא מיועדת לשכיבה. מחצלת של קנים ושל חילת שהם קשים, קלועה מסככים בה אפי' אם היא קטנה, דכיון שהיא עבה ואינה חלקה והעץ קשה אינה נוחה לשכיבה, אבל ארוגה אין מסככים בה מפני שאין רגילים לאורגה אלא לשכיבה כדי שתהיה חלקה ונוחה. ולרבי יוסי ורבי דוסא אף ארוגה מסככים בה, אמנם במחצלת שיש לה שפה שעשויה לתת על גבה פירות מודה רבי דוסא שאין מסככים בה, ומה שרבי דוסא מטמא להלן מחצלאות, היינו במחצלת שיש לה שפה.