ט. עשית הסוכה לשמה

סוכה שעשאה יותר מל' יום לפני החג, לבית שמאי פסולה דבעינן עשיה לשמה, דכתיב "חג הסוכות תעשה לך", ולב"ה כשרה, ואיתא בירושלמי שצריך לחדש בה דבר, י"א טפח, וי"א כל שהוא על פני כולה, (וכן נחלקו לגבי מצה, וי"א שבמצה פסול לכו"ע, דאם לא עשאה לשם פסח ודאי לא דקדק בעשייתה. תוד"ה סוכה, בשם הירושלמי).

ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של מועד, וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של מועד אם לא עשאה מתחילה, ואם עשה את הסוכה לשם חג, או בתוך ל' יום לסוכות, כשרה לכו"ע, דכיון של' יום לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג, בסתמא עשייתה לשמה. וכתבו התוס' (ד"ה ואם) שיש בזה נ"מ גם לב"ה, שבכהאי גוונא א"צ לחדש בה דבר.

עצי סוכה אסורים כל שבעה, דכתיב "חג הסוכות שבעת ימים לד' ", כשם שחל שם שמים על החגיגה לאוסרם עד הקטרת אימורים שאז זכו בהם משלחן גבוה, ו"חג" הוא מלשון חגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה. וכתבו התוס' (ד"ה מנין) שבזמן שהסוכה קיימת אסור מדאורייתא ליטול ממנה עצים, אבל בסוכה שנפלה אין איסור אלא מדרבנן. ולר"ת העצים של כדי הכשר סוכה אסורים מדאורייתא, ושאר העצים אסורים מדרבנן.

לשמה בציצית- ציצית שעשאה מן הקוצים

חוטים שנקרעו בזמן אריגת הבגד ונשארו תלויים בו והם בולטים כקוצים, או מן הנימין חוטי התפירה שבקצה הבגד, או מן הגרדין חוטי הטלית עצמם שנשארו מהאריגה, פסולה, דכתיב "גדילים תעשה לך" לשם חובך. ואם עשאה מן הסיסין, לרב כשרה כיון שנתלו בבגד לשמה, ולשמואל פסולה דבעינן גם טויה לשמה.

סוכה גזולה פסולה, דכתיב "וחג הסוכות תעשה לך". וכן ציצית גזולה פסולה, דכתיב "ועשו להם".

והקשו התוס' (ד"ה ההוא) למה צריך קרא למעט סוכה גזולה, תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה, ותי' שפסול מצוה הבאה בעבירה הוא מדרבנן. והביאו ששיטת ר"ת שזה דאורייתא, והקשו על דבריו.