ט. עשית הסוכה לשמה

סוכה שעשאה יותר מל' יום לפני החג, לבית שמאי פסולה דבעינן עשיה לשמה, דכתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים", ולב"ה כשרה, ואיתא בירושלמי שצריך לחדש בה דבר, י"א טפח, וי"א כל שהוא על פני כולה,

ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של מועד, וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של מועד אם לא עשאה מתחילה, ואם עשה את הסוכה לשם חג, או בתוך ל' יום לסוכות, כשרה לכו"ע, דכיון של' יום לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג, בסתמא עשייתה לשמה.

עצי סוכה אסורים כל שבעה, דכתיב "חג הסוכות שבעת ימים לד' ", כשם שחל שם שמים על החגיגה לאוסרם עד הקטרת אימורים שאז זכו בהם משלחן גבוה, ו"חג" הוא מלשון חגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה.

לשמה בציצית- ציצית שעשאה מן הקוצים חוטים שנקרעו בזמן אריגת הבגד ונשארו תלויים בו והם בולטים כקוצים, או מן הנימין חוטי התפירה שבקצה הבגד, או מן הגרדין חוטי הטלית עצמם שנשארו מהאריגה, פסולה, דכתיב "גדילים תעשה לך" לשם חובך. ואם עשאה מן הסיסין, לרב כשרה כיון שנתלו בבגד לשמה, ולשמואל פסולה דבעינן גם טויה לשמה.

סוכה גזולה פסולה, דכתיב "חג הסוכות תעשה לך". וכן ציצית גזולה פסולה, דכתיב "ועשו להם" משלהם.