תמציתהאלשיך הקדוש פ' חיי שרה
(תמצית מן מאמר ב' הנ"ל בקצת שנוי מלשון קדשו)
* גודל מעלות האבות והאמהות הקדושים * ביאור ענין ד' הברכות שהיו שורים באוהל שרה ורבקה, (א) הענן (ב) הנר (ג) דלתות פתוחות (ד) בעיסה שהם לעומת: תיקון חטא אדם הראשון * שעי"ז (א) נסתלקה הנשמה ונפגמו (ב) הרוח, (ג)הנפש, (ד) והגוף * האבות תיקנוה עד ששרתה עליהם השכינה
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:
קשה.א) למה צריך לספר לנו שהביא את רבקה אל האוהל ? ב) למה מוסיף אות "ה" על תיבת אהלה? ג) למה אמר האהלה שרה אמו ולא אמר האהלהשלשרה אמו ? ד) לכאורה הי' לו לכתוב "ויקח את רבקה" לפני תיבותויבאה יצחק האהלה? ה) מה כוונת התורה להוסיף 'ותהי לו לאשה'ובפרט תיבת "לו?" ו) 'ויאהבה', היעלה על הדעת שלא יאהבנה ? ז)"וינחם יצחק אחרי אמו", מה ענינו פה? ח) למה נקברו האבות והאמהות יחד עם אדם וחוה ?
(במדרש רבה) כל הימים שהיתה שרה קימת היה א) ענן קשור על פתח אהלה
ב) היו דלתות פתוחות לרוחה
ג) היתה ברכה משתלחת בעיסה
ד) הי' נר דלוק מליל שבת עד ליל שבת וכיון שמתה שרה פסקו, וכיון שבאת רבקה "חזרה אותו ענן, אותה רוחה, אותה ברכה, אותו הנר".
קושיאט) מה ענין ארבעה ברכות הנ"ל?
י) ולמה נתיחדו ברכות הללו לשרה ולרבקה?
י"א) מהו כוונתו בזה שמדייק "כל הימים" שהיתה שרה קימת?
י"ב) מה כוונתם בזה שמדייקים "אותו" ענן"אותה" רווחה "אותה" ברכה"אותו" הנר?
והענין,כי איתא מחכמי אמת,שהאבות והאמהות הקדושים עסקו בתיקון העולם לתקן הקלקולים שנגרמו ע"י חטא אדם הראשון, ובפרט כי האבות יש להם שייכות עם נשמת אדם הראשון ע"פ הגלגול.
ועל כן נקברו ביחד (יישוב קושיא ח)', כי הרי אברהם ושרה הביאו חיים לעולם תחת אשר אדם וחוה הביאו מיתה לעולם.
אלו כתוב עליהם "ונברכו בך" תחת אלו שגרמו קללה.
אלו הורידו השראת השכינה תחת אלו שסילקוה.
אלו עשו נפש ככתוב "את הנפש אשר עשו" תחת אלו שקלקלו הנפש.
אלו האכילו וגמלו חסד לעולם ושאשר ע"י גמ"ח העולם עומד תחת אלו שאכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם.
שרה נלקחה שני פעמים, ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא, תחת זו שהטיל בה נחש זוהמא.
ואכן זו הוא סיבת נסיונות שרה ורבקה בצרה גדולה שהיה להם, והוא כדי לתקן חטא חוה.
והנה גם אנו נצטונו לעסוק בתיקון הקלקול שנגרמו ע"י חטאאדם וחוה.
א) היא כבתה נרו של עולם – תדליק את הנר.
ב) היא שפכה דמו של עולם – תשפך דמה, ותקיים מצות נדה.
ג) היא קלקלה חלתו של עולם – תפריש חלה.
הנה ענין שלש הנ"ל היא, כי האדם נעשה מארבעה דברים
א) נשמה ב) רוח ג) נפש ד) גוף.
והנה כל חטא ובפרט חטא אדם וחוה מקלקל שלש מהנ"ל.
רוח, נפש וגוף.
והנשמה אינה נפגמת כי היא מסתלקת מן האדם כשבא לחטוא, והרי זה בעצמו שמסתלקת צריך תיקון להחזירה.
והנה שלש פגמים הנ"ל מרומזים במדרש:
א) "קלקלה חלתו של עולם" פירוש קלקלה גופו של אדם, כשאחז"ל "כאשה שמקשקשת עסתה במים ומפרשת חלתה, כן, וכו' מהעפר השרוי במים נטל ויצר את האדם".
ולמה דימו חז"ל גופו לחלה?
הטעם כי כמו שהחלה היא קודש ושאר העיסה חול ואשר על כן אין נהנין מן העיסה עד היפרש חלה כן מין האדם קודש בערך כל הארץ,
וכדאיתא שאדם נברא ממקום כפרתו – דהיינו מקום המזבח – שכנגד שער השמים – טוב הארץ – מקום קדושת השכינה – משם נוטל גופו של אדם – חלתו של עולם–קודש לה'.
וכיון שגרמה חוה לגַשֵׁם ולעכר גופו – מתקנין אנו במצות חלה.
ב) ואשר קלקלה נפשו אשר ה"דם" היא הנפש– מתקנין אנו במצות דם נדה.
ג)ואשר קלקלה הרוח המאירה–והיא כבתה– מתקנין אנו בנר שבת.
ד) ואשר גרמה שהסתלק הנשמה הנה אחרי שמתוקן הרוח נפש וגוף, הרי ממילא שבה הנשמה אל האדם.
והנה שרה ורבקה תיקנו חטא חוה, ובכדי להראות זאת ברכם השי"תכנגד הגוף נפש רוח ונשמה (יישוב קושיא ט', וי)'.
א). כנגד מה שתיקנו הגוף ע"י חלה – עסתה מתברכת.
ב) וכנגד מה שתיקנו הנפש ע"י מצות נדה, היו דלתות האוהל פתוחות לרוחה. כי היתה ברכהשורה במעשי ידיה עד כדי כך שכל ימי חייה היתה יכולה לקבל כל האורחים (כענין מיעוט מחזיק המרובה) (יישוב קושיא י"א).
וברכה זו שרתה שםאך ורקע"י הטהרה שהיתה שם ועל כן דייקו חז"ל לשון פתוחות לרמז על ענין טהרתה מטומאה כי ענין טהרת נדה נקראיןפתחינדה.
וענין טהרתה היה: (באופן א') כי מאד נזהרה וזכתה להישמר מטומאת נדה עד אשר כל עניני ומאכלי הבית אף החולין היו בטהרה.
או (באופן ב') שתיקנה חטא עץ הדעת כל כך עד אשר טומאת זוהמת דם נדות לא היתה לה כלל.
ג) וכנגד מה שתיקנו הרוח ע"י הנר, הי' דולק מליל שבת עד ליל שבת
ד) וכיון שתיקנו שלש הנ"ל – חזרה השכינה לשרות – כנגד הנשמה – שחוזרת אל האדם כשמתקן שלש הנ"ל ועל כן הי' ענן קשור על האוהל – הכולל בתוכו שלש הנ"ל הפתח הפתוח לרוחה, והנר, והעיסה כי השכינה שורה על הנשמה ומשם מתפשטת על הרוח נפש וגוף.
והנה כאשר נפטרה שרה הסתלקו ארבעה הנ"ל. ותדע אשר אף על פי שפסקו, אף על פי כן לא פסקו לגמרי כי נשאר מעין ארבע הנ"ל בזכות אברהם
ועל כן (יישוב קושיא י"ב) כתב המדרש "אותו" ענן "אותה" רוחה "אותה" ברכה "אותו" הנר.
להראות כבוד אברהם שרק "אותם" הדברים בדרגא ההוא פסקו במיתת שרה אבל יש חלק שנשאר בזכות אברהם, אך לא הי' כל כך כאשר בימי שרה.
והנה כאשר באה רבקה, רצה יצחק אבינו לנסות אותה אם היא ראוי' אליו, דהיינו שהיא בדרגא ראויה לאמהות, שתמלא מקום אמו, (וביותר דאג ע"ז כי היתה בת ואחות כומרים לבן ובתואל), והאם ראויהל"עולה תמימה" כמותו.
על כן (יישוב קושיא א)' ויבאה יצחק "האהלה" – לנסות אם יהיה לה מדות של אמו שיגרום ארבעה הברכות ב"האהל"
וראה יצחק אשר אכן חזר ארבעה הנ"ל ומזה קיבל יצחק חמש ברכות דהיינו ארבעה הנ"ל ביחד עם רבקה בעצמה וע"כ (יישוב קושיא ב)' הוסיף "ה" (בגי' חמש) ל"אהלה".
ובזה שחזרו הנ"ל ראה יצחק שרבקה היא ממש (יישוב קושיא ג)' "שרה אמו" וכשראה כל הנ"ל רק אז "ויקח אותה" (יישוב קושיא ד)' היינו נישואין.
והנה חשש יצחק אשר אף על פי שראה צדקות של רבקה ע"י שחזרו כל הנ"ל,אף על פי כן חשש שאולי רק מעט צדקות יש בה ורק אשר גודל זכות שרה גרם שאע"פ שהסתלקו ברכות הנ"ל אעפ"כ הנה כל איכות קדושה המסתלק לא יעקר לגמרי כי-אם נשאר מציאותו שם, ובמיעוט צדקות רבקה יספיק להחזיר מה שכבר היה ועדיין אולי אינה ראויה לו!
ועל כן הסתכל יצחק בצניעותה ובמעשיה הטובים, הנה ראה בזה אשר מצד מעשיה בעצמה היא "לו לאשה" (יישוב קושיא ה)' ראויהאליו.
וזהו ותהי "לו לאשה",
ועל כן דייקא אז "ויאהבה" (יישוב קושיא ו') היינו מצד מעשיה שראה בה ואשר על כן ראוי' לו. כי היא ממש במדריגת אמו, ולא חסר כלום מאשר בחיי אמו ועל כן (יישוב קושיא ז)' וינחם יצחק אחרי אמו.
יעזור השי"ת שבזכות האבות ואמהות הק' יתוקן בשלימות חטא אדה"ר עדי נזכה לביאת גואל צדק בב"א.
