תקרה שאין עליה מעזיבה
תקרת הבית העשויה מגידולי קרקע ואין עליה מעזיבה (-רצפת טיט), כדי להכשירה לסיכוך צריך שתהיה מונחת שם לשם סכך ולא לשם תקרה, וכן צריך שלא יהיה בנסרים שיעור גזירת תקרה כפי שנתבאר בסוגיה הקודמת, וכדלהלן.
ט"ו לרב דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים הוא בנסרים שיש בהם רוחב ד"ט, והמחלוקת היא אם גוזרים גזירת תקרה, א"כ כוונת מתני' דהכא שרבי יהודה טען לר"מ שכבר נחלקו ב"ש וב"ה בזה לגבי תקרה שאין עליה מעזיבה (–רצפת טיט,) שלב"ה מפקפק סותר ומנענע את כולם, או נוטל אחת מבינתיים ונותן במקומה סכך כשר, משום "תעשה" ולא מן העשוי, וכמו שסכך שנעשה בפסול פסול, כך גם דבר שנעשה לבית ולא לסוכה פסול, אבל לא גוזרים גזירת תקרה, ולב"ש אע"פ שמפקפק אינו כשר אלא אם נטל אחת מבינתיים שזה מעשה מעליא, וגם משום גזירת תקרה, וא"כ נמצא שר"מ סובר כב"ש. וענה ר"מ דכו"ע סברי לגזירת תקרה, וממילא אף לב"ה נוטל אחת מבינתיים ואין מועיל שיפקפק.
ואין לומר שהמחלוקת בנסרים ברישא היא משום גזירת כלים, ואיירי בנסרים משופים –חלקים וראויים לתשמיש, ואף שאינם מקבלים טומאה שהרי הם פשוטי כלי עץ, מ"מ גזרו אטו כלים המקבלים טומאה. שהרי רב יהודה אמר בשם רב שהמסכך בחיצים זכרים כשרה, ולא גזר לפסול שמא יסכך בחיצים נקיבות.
ולשמואל דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים הוא בנסרים שאין בהם ד"ט, אבל ביש בהם ד' פסולה לכו"ע, המחלוקת בתקרה שאין עליה מעזיבה היא בבטולי תקרה, והיינו שסתם תקרה פסולה בנסרים שיש בהם ד"ט, גזירה שמא ישב תחת קורות ביתו, אבל היכא שזה כבר היה תקרה ובא לבטל את התקרה ולעשותה לשם סוכה, לר"י נחלקו שלב"ה בטילה ע"י פקפוק כיון שמוכיח בזה שהוא בקי ב"תעשה" ולא מן העשוי, ולב"ש רק כשרה ע"י שיטול אחת מבינתיים משום גזירה, ור"מ סובר שלכו"ע נוטל אחת מבינתיים משום גזירה.
