ט"ז. מתי ארוכות המיטה מקבלים טומאה ופסולים לסיכוך

במתני' מבואר שארוכות המיטה פסולים לסיכוך. לרבי אמי בר טביומי דס"ל שבלאי כלים והיינו מטלניות שאין בהם ג' על ג', שאינם ראויות לא לעניים ולא לעשירים, פסולים לסיכוך אע"ג דהשתא אינם כלי ואינם מקבלים טומאה, כיון דמכלי קאתו, איירי בארוכות המיטה סתם שגם הם עכשיו אינם מקבלים טומאה, כיון שאינם ראויים לכלום, ומ"מ פסולים לסיכוך. וכן מבואר בברייתא שאין לסכך בשיירי מחצלת של שיפה או גמי אע"פ שכבר אין בהם שיעור קבלת טומאה דתנן מפץ ששה על ששה. אמנם ממתני' ליכא ראיה לדבריו, די"ל דאיירי בארוכה ושתי כרעים, או בקצרה -הקרש שנמצא לרוחב המיטה, ושתי כרעים, וכדמצינו שחכמים סוברים שמיטה מקבלת טומאה או נטהרת אף כשהיא מחולקת לחלקים, והיינו בארוכה ושתי כרעים או בקצרה ושתי כרעים, דחזיא לסומכם לכותל, ולתת עצים מהכרעים לכותל, ולתת על העצים חבלים, ולשבת עליהם, והיא ראויה למשכב, ומטמא מדרס.

מאת וכן אינה מיטהרת אלא כשהיא שלימה, ואם נתפרקה וחזר וחיברה, ממתני' כלים משמע שחוזרת לטומאתה שנטמאה.

בדין סיכוך במחצלת קנים עיין י"ט: .

החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה, ואם היה שם כבר חלל טפח במשך ז' טפחים, כשרה, כיון שמתחילה היה שם סכך על הגדיש, וכשהגביה את החלל לגובה י"ט לא תיקן אלא את הדפנות שאין בהם פסול "תעשה" ולא מן העשוי.