ולקחת אשה לבני – שידוכים
כתב רבינו בחיי (פרשתן כד ג) על טעם המנהג (הנהוג בעדות המזרח) שקוראים לחתן פרשת ואברהם זקן, שבכך רוצים להזכיר לו ש״לא יקח אשה לשם יופי... ולא לשם ממון... ולא לשם שררת הקרובים ובני משפחות... אבל יצטרך שתהיה כוונתו לשם שמים ושידבק במשפחה הגונה״, כאשר הזהיר אברהם אבינו. ובאמת הרבה גופי שידוכים דרשו רבותינו מפרשה זו, כאשר נראה לפנינו.
***
עוד כתב רבינו בחיי (שם) בחשיבות ההשתדכות עם משפחות המתאימות זו לזו: ״כשהבריות מזדווגות כל אחד ואחד אל מינו, השלום מתקיים ומתרבה בעולם״. ומוסיף ומבאר בכך את הפסוקים (תהלים קכה ד-ה) "הטיבה ה' לטובים ולישרים בליבותם, והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון, שלום על ישראל" – שכאשר הטובים ישתדכו עם הישרים, והמטים עקלקלותם עם פועלי האון, אז ישרור השלום בישראל.
***
כאשר ביקש אליעזר לדעת אם רבקה ראויה ליצחק, בחן אותה במידת החסד, אם תאמר לו ״שתה וגם גמליך אשקה״. ופירש רש״י (כד יד): ״ראויה היא לו, שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם״. ובכלי יקר (שם) הרחיב בענין זה וכתב: ״שלא בדק את רבקה כי אם במדה זו, אם יש לה עין טובה וגומלת חסדים״. עיין שם שהאריך וביאר כי מידה זו היא ״בנין אב על כל המדות״ (ולכן לא חשש אברהם לכך שהם עובדי אלילים אלא שתהיה ממשפחת בעלי מידות טובות).
***
כתב החתם סופר (תורת משה פרשתן ד"ה מוסר) וזו לשונו "מוסר השכל. אברהם אבינו היה נשיא הארץ כמלך להם, וכל גדולי הדור באו אצלו, אבימלך ושם ועבר. עשרו ורכושו גדול מאוד – 'וה' ברך את אברהם בכל'. והיה לו בן יחיד לאמו, שכל טוב טוב אביו נתן לו. ויצחק בעצמו מי כמוהו. וכמה קידות וכריעות והשתחוויות ברתת נעשו, ותפילות שהפציר אברהם אבינו בעד זיווג הגון לבנו יחידו. כי עיקר עבודת השי"ת, וגם לרבות כל עניני עולם הזה, באשה היא תלוי, כידוע לכל משכיל ויודע ומבין."
***
דבר נפלא שמעתי מפי כ״ק מרן הברך משה זצוק"ל. על מה שאמרו חז״ל (סוטה ב.) ״ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני״. ולכאורה, מי שומע את אותה בת קול? אלא צריך לומר שבשעה שהאב והאם ממלאים את חובתם ומשתדלים למצוא שידוך לבנם או לבתם, השידוך שלבם נמשך אליו הוא כעין אותה בת קול.
***
בספר י״ג אורות (ח״א) מסופר, שהגאון רבי איציק׳ל מהמבורג זצ״ל בחן פעם את הילד ר׳ מענדל'ע, בנו של הגאון רבי יעקב רובין אב״ד לינסק, והתפעל מאוד מכשרונותיו ומתורתו. ביקש רבי איציק׳ל לקחתו לחתן לבתו, ואבי החתן הסכים לשידוך. כשסיפר על כך לרבנית, הצטערה שלא ראתה את הכלה קודם שהסכים אביה לשידוך. לאחר זמן, כשראתה אותה, ביקשה לבטל את השידוך, אולם החתן אמר: ״וכי אשא אשה לשם נוי?״ לפני החופה הודיע רבי איציק׳ל שאין באפשרותו לשלם את הנדן שהבטיח. שוב ביקשה הרבנית לעכב את החתונה, אך החתן השיב: ״וכי אשא אשה לשם ממון?״ וניגשו לחופה. למחרת נתן רבי איציק׳ל לחתנו נדוניא כפולה מזו שהבטיח, וסיפר לו כי גם קודם החופה היו המעות בידו, אלא שביקש לנסותו ולראות אם כוונתו לשם ממון. הוא בירך את חתנו שיזכה לבנים טובים, ומזיווג זה נולד הרה״ק רבי נפתלי מרופשיץ זי״ע.
