צדיקים במיתתם קרויים חיים
צדיקים במיתתם קרויים חיים
וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ: (כג, ב)
ותמת שרה. רמז הכתוב באומרו בקרית ארבע, לומר כי חס ושלום לא יתייחס המיתה לצדיקים, אלא שקרית ארבע פירוש, עיר שהיתה בנויה מארבעה יסודות, נפרדה היא ונסעה מהם. ואומרו היא חברון, פירוש שהגם שמתה היא משפעת בהם בחינת החיבור, כי הצדיקים הגם שימותו הגוף אינו מושלל מהחיים, כי צדיקים במיתתם קרויים חיים (ברכות יח.), וצא ולמד ממעשה דרב אחאי בר יאשיה (שבת קנב:), [הנהו קפולאי (חופרים, רש"י) דהוו קפלי בארעא דרב נחמן, נחר בהו רב אחאי בר יאשיה (שהיה נקבר שם), אתו ואמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא, אתא ואמר ליה מאן ניהו מר, אמר ליה אנא אחאי בר יאשיה, וכו']. והטעם הוא כי בהיותם בעולם הזה, מהפכים בחינת החומר שביסודות, לבחינת הרוחניות הקדוש שבנפש, באמצעות מעשים טובים והפלגת התורה שמשתדלים בעולם הזה:
ולהשכילך בדבר צא ולמד מה שכתב רמב"ם פ"ד מהלכות יסודי התורה דין ה' שישתנה היסוד ליסוד חבירו הקרוב אליו ויהפך העפר למים, וכמו כן ימצא שבאמצעות דביקות האדם בקונו יתהפכו היסודות כולם ליסוד האש, ויסוד האש ליסוד אש הנשמה, והבן: [וראה ההמשך בפניני חידושי - דיבור הראשון]
