וַיֹּאמַר֓ וַיֹּאמַר֓ ||

בראשית כד, יב

וַיֹּאמַר֓ | (שלשלת פסיקסה) יְדֹוָ ד אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:

הרמת קול

במדרש שכל טוב כתבסו: זו אחד מן שבעה דברים הנטעמין בשלשלת... וזה שהרים קולו ואמר כיון שהתחלת גמור: יְדֹוָ ד אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם שנתייחדת עליו מכל בריותיך: הקרה... היום הזה התחלת לעשות נס שקפצה לי הדרך, היום גמור הדבר.

התקשרות

רבי משה פאלייר מקאברין, מסבירסז שלשלת לשון התקשרות: אליעזר עבד אברהם היה מקושר לאברהם.

סה בכל המקומות שנמצא שלשלת כטעם מפסיק, יש אחריו פסיק. (בטעמי אמ"ת יש גם שלשלת כטעם מחבר).
סו מדרש שכל טוב, רבי מנחם ב"ר שלמה, מהד' באבער, ברלין תרסא עמ' 78
סז אמרות טהורות, רבי משה פאלייר מקאברין, וארשא תרע עמ' ו. מובא גם בקדושת לוי, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סוף וישב.

אריכות וחזרה

◆ אריכות

רבי חיים קנייבסקי מסבירסח שהטעם מבטא אריכות:
ראיתי בספר אחד דשלשלת מורה להארכת הענין ועפ"ז נראה לפרש את כולהו.
ויאמר - שהאריך בדבריו הרבה אלא שלא הספיק לסיים ובאת רבקה כמ"ש טרם כלה לדבר וגו'

◆ חזרה

רבי זלמן מנשה רובינשטיין, מסבירסט שהטעם מבטא חזרה:
"ויאמר" - אמר המאמר הזה הרבה פעמים, בפני עצמו וגם בחזרתו לפני בתואל ולבן, וכל האמירות נכתבו בתורה, כפי שהביא רש"י (בראשית כד, מב): "יפה שיחתן של עבדי אבות וכו'"

◆ תפילה במתינות

רבי יעקב ניסן רוזנטל מבארע שהטעם מבטא את אופן התפילה:
אליעזר אמר את זה במתינות ובדבקות.

◆ בתפילה זו יצא אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך

רבי אברהם ב"ר נח וינברג מסלאנים מבארעא שבתפילה זו יצא אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך:
אמר רב אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים (ב"ר ס, ח) רומז על דרך מאמר חז"ל (ע"ז ז עב) אין שיחה אלא תפלה, והיינו שהיתה מעלת תפלתו של אליעזר שהתפלל ויאמר וגו', מתורתן של בנים, ע"י שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים בזה זכה שנתקבלה תפלתו לרצון. ואיתא (ב"ר ס, ז) שבמעשה זה יצא מכלל ארור לכלל ברוך.
וטעם הנגינה על וַיֹּאמַר֓ | הוא שלשלת להורות דרך התפלה שתהיה ברבוי הפצרה ועי"ז יצא מכלל ארור לכלל ברוך. ועל זה רומז מה שמתפללים בתפלת שמו"ע 'השיבנו אבינו לתורתך', שדרך התקרבות האדם לרצון השי"ת תחילתה ע"י תורה, 'וקרבנו מלכנו לעבודתך' עבודה זו תפלה (תענית ב עא) שישפוך שיחו לפני השי"ת, 'והחזירנו בתשובה שלמה לפניך' שבזה יזכה להשיב ולקרב עצמו לרצון השי"ת.

סח טעמא דקרא, רבי שמריהו יוסף חיים קנייבסקי, בני ברק תשמז, פרשת וירא. ראה בכל אחד, ובפרק המקבצם.
סט דקדוקי תורה, רבי זלמן מנשה רובינשטיין, פיעטרקוב תרפג, עמ' 28
ע משנת יעקב - עבודה, רבי יעקב ניסן רוזנטל, חיפה תשנה, עמ' קסז
עא נחל איתן א', רבי אברהם ב"ר נח וינברג מסלאנים, ירושלים תשס"ח, עמ' לד. ראה גם לקמן פירושו מלשון שלשה דברים.

קושי, היסוס והתלבטות

◆ היסוס במאזניים

אליעזר עבד אברהם, מצד אחד היה המושל בכל אשר לו, דולה ומשקה מתורת רבו, זקן ויושב בישיבה (יומא כח עב), ומצד שני היה כנעני, ונאמר (הושע יב, ח) "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב", ואמרו חז"ל (מדרש רבה בראשית פרשה נט פסקה ט) "ויאמר אליו העבד הה"ד (הושע יב) כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב. כנען זה אליעזר בידו מאזני מרמה שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה לעשוק אהב לעשוק אהובו של עולם זה יצחק אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי א"ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך:"

וַיֹּאמַר֓ בטעם השלשלת, מבטא את נסיונו של אליעזר לאזן את המאזניים הנוטים פעם לימין ופעם לשמאל, אך מאחר שהוא חושש מה"נגיעות" שלו, הוא מבקש "הקרה נא", שהקב"ה הוא זה שישלח לו, בבחינת "מקרה", את המתאימה ליצחק. השלשלת, בצורתה ובנגינתה, היא בבחינת רעידת המאזניים שבידו של אליעזר. (אפשר שגם היו נוהגים לתלות מאזניים בשלשלת מהתקרה, ראה משנה כלים יב, א).

שלום המאירי

◆ היסוס

רבי יוסף אבן כספי, מסבירעב שהשלשלת מבטאת באופן חיצוניעג היסוס:
ויאמר - שמו בו שלשלת, להיות העבד פוסח [על שתי הסעיפים] היאמר כזה או לא, כי אינו סימן בטוח.

◆ לא היה ברצון אלא בשלשלאות ברזל

רבי שמואל מרגליות יפה שלעזינגער מסבירעד ששלשלת מרמז שלא היה ברצון אלא בשלשלאות ברזל.
שלשלת מרמז שהענין לא היה ברצון ובחשקת הנפש, אדרבה, כבשלשלאות של ברזל היו צריכים להכריח את עצמם.
ויאמר - אליעזר היה נבוך האם להתפלל שיקרה לו ד' מקרה טהור זווג הראוי בעד בן אדונו, כי היה רצונו להשיא לו את בתו כדרשת חז"ל אולי - אֵלַי, ולבסוף שלט בעצמו בחזקה להתפלל נכונה. עה

עב משנה כסף חלק ב, רבי יוסף אבן כספי, מהד' לאסט, קראקא תרסו
עג כך כתב בבראשית יט, טז: ויתמהמה - ראה הפלגת אנשי כנסת הגדולה כי שמו טעם שלשלת במלת ויתמהמה, ... שכל עצמם היה לחקות בדבור ובכתב מה שנמצא חוץ לנפש, ואין ספק שזה היה עושה תנועה מעוותת פעם לפנים ופעם לאחור, ולכן שמו עליו שלשלת שכן ענינה בצורתה.
עד "ג' נקודות נפלאות", רבי שמואל מרגליות יפה שלעזינגער, אב"ד זלאטע - מארוואצע, פני הנשר, עורך: אברהם יהודה שווארץ, טירנוי, שנה ו' תרצ"ח, סימן כז
עה רבי מאיר צבי מזאמושץ, יד אבי שלום, וארשא תרמב, דף כו עא, מסביר: שהתורה ניתנה להורות מידות טובות, והמשובחת היא הענוה, הנקראת ביטול, וזהו בחינת איתכפיא, לכוף את יצרו ולהפכו לאהוב תורה ומצוות ואת כלל ישראל. רצונו, של אליעזר היה להשיא את בתו ליצחק, וסבר שזה הנכון, מאחר והוא תלמידו המובהק ולא עובד ע"ז כמשפחת אברהם, אך הוא ביטל את רצונו לרצון אברהם. לכן הנגינה שלשלת, שמורה על העבודה הקשה של אליעזר במידת אתכפיא, וכמו מי שפינה את עצמו אנה ואנה שקורין ער דרייט זיך זייער און זייער.