ירושלמי כתובות יג-יט

ירושלמי כתובות יג-יט

דף יג ר' זירא אמר בשם רב חונא בשם רב שהעד בשטר אינו יכול להצטרף עם אחר על חתימת העד השני שאם אחד מכיר את כתב ידו ואת של חבירו והשני אינו מכיר אלא את שלו אינו יכול להצטרף עם אדם אחר מהשוק להעיד על חבירו, וצריך את דברי ר' זירא שאם היו שנים ומכירים את כתב ידו של אחד מהם ולא מכירים את של חבירו ורק השני מכיר את כתב ידו ואם נאמת את כתב ידו על ידי השני נמצא שהעדות מתקיימת ע''י עד אחד, ור' יודן מביא מקרה שיצאו שנים מעיר שרובה גוים כגון העיר סוסיתא ומכירים שאחד מה ם הוא ישראל ולא מכירים את השני העד המוכר אינו יכול להעיד על חבירו שהוא ישראל שא''כ נמצא שהעדות מתקיימת רק ע''י עד אחד.

ר' חגיי אמר שר' זירא הסתפק האם יועיל עד אחד בכתב ועד אחד בעל פה, ולכאורה פשוט שעדות בשטר אין בה כלום אלא הספק הוא כשהיו שני עדים בשטר ומצאו לקיים את כתב ידו של אחד מהם ולא מצאו לקיים את כתב ידו של השני.

ר' מנא הסתפק אם עד אחד בשטר יכול לחייב שבועה ולכאורה עד בשטר אינו כלום אלא הספק הוא כנ''ל שרצו לקיים את חתימת ידי העדים בשטר ומצאו לקיים רק את כתב ידו של אחד מהם האם זה מספיק לחייב שבועה .

שנו בברייתא שלא מקבלים עדים אלא א''כ שניהם ראו יחד ור' יהושע בן קרחה אומר שמקבלים גם אם ראו זה אחר זה, ור' ירמיה אמר בשם ר' שמואל בר רב יצח ק בשם רב שחכמים מודים לר' יהושע בן קרחה בעדות בכורה ועדות חזקה, ור' בא אמר בשם ר' ירמיה שחכמים יודו גם בעדות סימנים וזה פשוט כשעד אחד אומר ראיתי שתי שערות בגבו וגם השני אמר ראיתי שני שערות בגבו ודאי מצטרפים ואם אחד אומר ראיתי שערה אחת בגבו והשני אומר ראיתי שערה אחת בכריסו אינו כלום וכל שכן שאם אחד אומר ראיתי אחת בגבו וגם השני אומר ראיתי שערה אחת בגבו שזה רק שערה אחת ואינו סימן, ואם שנים אמרו ראינו שערה בגבו ושנים אמרו ראינו שערה בכריסו נחלקו בזה ר' יוסי בן ר' בון ור' הושעיה בן ר' שמאי האם מועיל או לא, הפוסל סובר שזה כמעיד על חצי סימנים והמכשיר סובר שמא נשרו, ואם עד אחד אומר ראיתי שני שערות בגבו ועד אחד אומר ראיתי שני שערות בכריסו שכל אחד מעיד שהוא גדול ר' בא אמר שגם חכמים מכשירים ור' חגיי אומר שבזה פסול גם לר' יהושע בן קרחה ור' יוסי אומר שגם בזה נחלקו אמר ר' יוסי לר' חגיי הרי ר' יודן סובר כמותי אמר לו ר' חגיי אני חולק על רבו ר' בא וכל שכן שאני חולק עליו, ור' מנא מוכיח כדברי ר' חגיי שאילו היה שטר שיש בו ארבע חתימות וערערו עליו ובאים עדים ומעידים על שנים מהחתימות ובאים עדים ומעידים על שני החתימות הנוספות וכי זה מועיל הרי צריך שני עדים לכל חתימה וכן צריך שני עדים לכל סימן, ור' חנינא למד מעדות על שנות חזקה שאם עד אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה שניה ושלישית ועד נוסף מעיד שאכלה רביעית חמישית ושישית האם זה מועיל והרי כל ש נה צריכה שני עדים וגם כאן כל סימן צריך שני עדים.

הלכה ה משנה אשה שאומרת אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא מתיר ואם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני היא לא נאמנת.

גמרא אם אמרה התגרשתי ואח''כ באו עדים שהיא היתה אשת איש לא תצא ורב חונא ור' חנינא אמרו שלא רק כשנשאת אלא אפילו ב''ד רק התירו אותה להנשא, דף יד כמו המקרה שאשה אחת באה לפני ר' יוחנן ואמרה לו אשת איש הייתי וגרושה אני והתירו ואחרי שיצאה אמרו לו רבי הרי יש עדים בלוד שהיא היתה אשת איש, אמר ר' יוחנן שהיא מותרת גם אם העדים בקוססנון וכי יש לה להמתין עד שיבואו משם כך אין לה להמתין אפילו יבואו ממקום קרוב, ור' יוסי בן ר' בן אמר שהיו שני מקרים, במקרה אחד אמרו לר' יוחנן שיש עדים בלוד ובמקרה נוסף אמרו לר' יוחנן שיש עדים בקסרין ובאמת באו משם העדים ור' יוחנן אמר בשני המקרים אפילו יש עדים בקסוסרין היא תמתין.

ר' יודן מסתפק באופן שאמרה אשת איש הייתי והתגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו שבאותו מקום לא היו גירושין הם מכחישים אותה, ור' יוסי הסתפק באופן שאמרה התגרשתי במקום פלוני ובאו שנים ואמרו שאכן התגרשה אשה במקום פלוני ובאו שנים אחרים ואמרו שלא התגרשה אשה במקום פלוני שהעדים מוכחשים ונשאר לנו להאמין לה.

אם אשה אמרה אשת איש אני ולמחרת היא באה ואמרה התגרשתי אמרו לה הרי אתמול אמרת שאת אשת איש והיא אמרה אמתלא שאתמול באו כת של פריצים שרצו לשאתי ואמרתי להם אשת איש אני, אמר ר' אבין בשם ר' אילא שמועיל אמתלא וכמו המקרה ששמואל רצה לשמש ואמרה לו אשתו טמאה אני ולמחרת אמרה לו טהורה אני אמר לה הרי אתמול אמרת שאת טמאה אמרה לו אני טהורה אך אתמול לא היה לי כח והוא שאל את רב והוא אמר לו שכיון שהיא נתנה אמתלא לדבריה היא נאמנת.

הלכה ו משנה אשה שאמרה נשבתי וטהורה אני היא נאמנת שהפה שאסר הוא המתיר ואם יש עדים שהיא נשבתה והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם אחר שנשאה באו עדים לא תצא. גמרא רב חונא אמר שלא רק אם נשאה אלא אפילו רק התירוה להנשא היא לא יוצאת מההתר שלה.

היו נשים שנשבו בא''י ואמרו שנשבו והן טהורות ואח''כ באו עדים ובא המקרה לפני אבא בר בא ולוי ושמואל ואמרו אבא ולוי שימסרו להם עדים שלא יתיחדו בדרך ויתירו אותם בא''י, אמר שמואל מה נעשה לעדים שאמרו שנשבו אמר לו אביו אילו היו בנותיך כך היית אומר וזה היה כמו שגגה שיצאה מלפני השליט ובנותיו של שמואל נשבו וכשהגיעו לא''י באו שוביהם עמם והם נכנסו לפני ר' חנינה והעמידו את השובים בחוץ ובאו ואמרו נשבינו וטהורות אנחנו והתי רם ואחרי שיצאו שלחו השובים אחריהם ואמר ר' חנינה ניכר שהן בנות חכם וכשנודע שהן בנות שמואל אמר ר' חנינה לר' שמן בר אבא שא אחת מהן שהן קרובו תיך והוא נשא את הראשונה והיא מתה ואח''כ נשא את השניה והיא מתה וקשה וכי הן שקרו אלא הטעם שמתו מחמת חטאו של חנניה הן אחי ר' יהושע שעיבר את השנה בחו''ל ובאמת בטלו את העיבור והן נשבו כשהיו בנות שלש ורצו להתירן שחזרו בתוליהן כי התעברה השנה ובאמת לא חל העיבור וא''כ הן היו בנות שלש.

הלכה ז משנה אם שני נשים נשבו וכל אחת אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם הן מעידות זו על זו שהשניה טהורה הן נאמנות, וכן שני אנשים אחד שכל אחד אומר כהן אני אינו נאמן אך אם הם מעידים זה על זה הם נאמנים. גמרא ר' חייה אמר בשם ר' יוחנן שהם נאמנים רק על קדשי הגבול אך אינם נאמני ליחוס של משפחה או לקדשי המזבח וצריך שני עדים, ויש להקשות ששנינו שמעלים לכהונה ולוויה וישראל על פי עד אחד ולכהונה ולוייה זה מובן שצריך נאמנות לקדשי הגבול או מעשר ראשון אך מה צריך נאמנות לגבי ישראל מוכח שזה מועיל לענין יחוס משפחות, ויש לדחות שמחזיקים אותו כישראל לתת לו מעשר עני.

שנינו שמחזיקים לכהונה בא''י לענין נשיאות כפים וחילוק גרנות ובסוריא שאין גרנות מחזיקים לכהונה רק ע''י נשיאות כפים וסוריא מגיעה עד המקום ששלוחי ב''ד של החודש מגיעים, ובבל כסוריא ור''ש בן אלעזר אומר שרצו לנהוג גם באלכסנדריה כסוריא כשבתי דינים יושבים שם, ושנו שרשב''ג אמר שכמו שתרומה זה חזקה לכהונה כך מעשר ראשון זה חזקה לכהונה אך מי שחלק תרומה על פי ב''ד אינו חזקה לכהונה שיתכן שהתרומה הזו באה אליו ע''י אבי אמו כהן, ור' ישמעאל אמר שמעולם הוא לא העיד מלבד פעם אחת שכמעט העלו עבד על פיו לכהונה, ומר' יצחק בן חקולא ור''ש בן רבי יצא התר מאחד העלו אח מפי אחיו ואחד העלה בן מפי אביו אחד העלה לכהונה ואחד העלה ללוייה .

אדם אחד הגיע לר' אילא ואמר על בנו שהוא כהן ור' אילא אמר שהוא בנו ואינו כהן אמר לו ר' חייה הגדול אם אתה מאמין לו שהוא בנו תאמין שהוא כהן ואם אינך מאמין שהוא כהן אל תאמין שהוא בנו אמר לו שהוא אכן בנו, דף טו אך זה לא ראיה לכשרות שיתכן שהוא בן גרושה או חלוצה, ור' אבין אמר שכך אמר לו אם אתה מאמין שהוא בנו תאמין שהוא כהן ואם אינך מאמין שהוא כהן אל תאמין שהוא בנו וממילא תאמין שהוא כשר שהוא כרחוק שכשר לעדות אמר לו שאכן הוא בנו אך יתכן שהוא בן גרושה או חלוצה וכמו שאמרו לעיל שיצחק בן חקולא ור''ש בן רבי נחלקו שאחד העלה אח על פי אחיו ואחד העלה בן על פי אביו ונוכיח מכאן שרבי העלה אח מפי אחיו שהאב אינו נאמן אך יתכן לומר שהעלו בן מפי אביו לענין יחוס של לוייה שיחלוק במעשר.

הלכה ח משנה ר' יהודה אומר שלא מעלים לכהונה על פי עד אחד ור''א אמר שזה רק כשיש ערעור אך בלי ערעור מעלים לכהונה על פי עד א חד, ורשב''ג אמר בשם ר''ש בן הסגן שמעלים לכהונה על פי עד אחד. גמרא ר' חייה אמר בשם ר' יוחנן שערעור הוא לא פחות משנים, ושאל ר' בון בן ר' חייה במה מדובר אם העלו אותו לכהונה על פי עד אחד יורידו אותו באחד שיש הכחשה ואם העלו אותו בשנים לא יועיל אפילו הרבה עדים להוריד אותו מחזקתו, ור' הונא אמר שקושיא זו היא כדעת חכמי בבל שכשיש הכחשה של שנים כנגד שנים לא מוציאים מ חזקתו אך לדעת חכמי א''י וכן דעת ר''נ בר יעקב כמו שהעלו אותו בשנים כך מורידים אותו ע''י שנים שבהכחשה של שנים כנגד שנים מוציאים מחזקתו .

הלכה ט משנה אשה שנחבשה ע''י גוים אם זה בגלל ממון היא מותרת לבעלה שלא נוגעים בה אך אם זה ע''י נפשות שנידונה למיתה היא אסורה לבעלה, עיר שנכ בשה ע''י מצור של כרקום כל הכוהנות שבה אסורות ואם יש עדים שהיא טהורה אפי' עדות של עבד או שפחח הן נאמנים אך אדם לא נאמן על ע צמו, וכן אמר ר' זכריה בן הקצב שהוא נשבע במעון שידו לא זזה מיד אשתו משעה שנכנסו הגוים לירושלים עד שיצאו אך אמרו לו שאדם לא מעיד על עצמו. גמרא שנינו בעד ויות שר' יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב העידו על תי נוקת שהורהנה באשקלון ובני משפחתה ריחקוה למרות שאו תם עדים העידו שהיא לא נסתרה או נטמאה ואמרו להם החכמים אם אתם מאמינים שמשכנו אותה תאמינו שהיא טהורה משמע שההתר הוא בגלל שאותם עדים העידו על ההתר ואם לא היה עדות על ההתר היא היתה אסורה למרות שהיא נחבשה בגלל ממון ור''א אמר שבהרהון שהוא משכ ון מדעת יש להחמיר בגלל שהיא נחלטת אם לא ישלמו ולכן הן נוהגים בה הפקר מיד ואינם חוששים לממון.

שנינו שאם נחבשה ע''י נפשות אסורה ואמר ר' יודן בן ר' חמא מכפר תחמין בשם חזקיה שדוקא כשנגמר דינה להריגה, ור' יוחנן אמר שהיא אסו רה אפילו אם לא נגמר דינה להריגה, ואמרו בשם ר' יוחנן שגם אשת לסטים שחבשוה היא כל סטים למרות שאין דינה להריגה שמ א התרצתה להם.

ר' בא אמר בשם רב חייה בר אשי שכרקום הוא שיש פעמונים ושלשל אות של ברזל וכבלים ואוזים ותרנגולים וגייסות מקיפים את העיר, ואמר ר' בא בשם רב חמא בר אשי שהי ה מעשה שאשה סומא אחת הצליחה לברוח והכשירו את כולם שלכל אחת יש צד התר שהיא ברחה ושנינו שאם היתה שם פרצה אחת היא מצ ילה על כולם שיש לתלות בכל אחת שהיא הצליחה לברו ח ויש להסתפק אם היתה שם מחבואה אחת אם היא מצילה, ור' זירא אמר בשם ר' בא בר זבדא בשם ר' יצ חק בן חקולה בשם ר' יודן נשיאה שחששו לנשים דוקא בכרקום של המלכות השל טת שהן נוגעים בנשים אך אם באו ממלכות אחרת זה כמו לסטים שבאו לגזול שאי נם אוסרים.

בשבויה הקילו אפילו בעדות של קטן ור' אימי אומר בשם ריב''ל שאפילו קטן ואפילו קרוב נאמן ויש להסתפק בקטן קרוב ויש להוכיח מהמעשה שחנניה מקרתיסיה שנשבה עם בניו ואשתו ובאו לפני ר' חנינה ולא קבל את עדות בניו וריב''ל קיבל את עדותם א''כ רואים שריב''ל הכשיר גם קטן קרוב, ר' חייה בר יוסף שלח לאשתו לבא אליו עם שלשה תלמידים שגם אם יצטרך אחד לצרכיו יהי ו עמה עוד שנים ומה ששנינו לגבי סוטה ששולחים עמו עוד שני ת''ח שמא יבא עליה בדרך אמר ר' אבין שגם אם אחד יתפנה לצרכיו ישאר עם הבעל עוד אחד.

שנינו שאסרו על ר' זכריה את אשתו ואח''כ הוא ש כר לה בית בשכנותו והוא פרנס אותה והוא לא התיחד עמה אלא עם בניה וקרא על עצמו את הפסוק, דף ט יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי שלמרות שיגע לשמ ור עליה בשבי זה לא הועיל להתיר לו אח''כ.

הלכה י משנה אלו נאמנים בגדלותם להעיד על מה שראו בקטנותם : אדם נאמן לומד זה כתב ידו של אבי או של רבי או של אחי, וכן שאני זוכר שפלונית יצאה בהינומא וראשה פרוע, ואיש פלוני היה יוצא מבית הספ ר לטבול לתרומה, ושפלוני חלק עמנו בגורן, ושהמקום הזה הוא בית הפרס, ועד כאן היינו הולכים בשבת , ואדם אינו נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום זה או שבמקום זה היה מעמד ומספד לפלוני. גמרא הנאמנות הנ''ל היא דוקא בדבר שרגילים ומצוים להם בקטנותם ושנו שדוקא כשהם מצטרפים עם אחרים .

שנינו שאמר שפלוני יצא לטבול מבית הספר ואין לחשוש שהוא עבד של כהן כמו שאמר ר' חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי בן ר' חנינה שאסור ללמד עבד תורה , ויש להקשות שר' זירא אמר בשם ר' ירמיה שעבד עולה משבעה הקרואים לס''ת וכן הפסוק וידבר עולה משלושת הפסוקים ויש לומר שמדובר בעבד שלמד מעצמו או שרבו למד אותו כמו טבי עבדו של ר''ג.

שנינו שנאמן לומר שחלק עמנו בגורן ויש להקשות שנחשוש שנתנו לו בתורת עבד כהן ויש להוכיח מכאן כדברי ר' חייה שלא חולקים בגורן לנשים ועבדים א ך נותנים להם מתנות כהונה ולוייה בתוך הבית.

יש להסתפק אם ניתן להוציא ממון מעדותם של הגדולים מ קטנותם כגון שידעו ששדה ראובן מגיע עד תחום שבת והאמנו להם שתחום שבת מגיע למקום פלוני ומתברר שזה שדה של שמעון האם ניתן להוציא ממנו לראובן, וכן יש להסתפק אם הם העידו שכשיצאו ללקט פגי שביעית שמעו שפלוני אומר על פלונית אשתו שהיא אסורה האם זה נחשב לקול ו כן ששמעו שאשה פלונית דברה על בניה שהם פסולים, ועל הצד שיש להם נאמנות הסתפק ר ' אחא בשם ר' שמואל אם ישלמו כשהוזמו או שהדין יהיה כמו שאמר ר' בא בשם רב יהודה בשם שמואל שלא לומדים דבר מדבר בעדים זוממין שישלמו בממון שהוציאו בעקיפין על פי עדותם.

שנו בברייתא שנאמנים לומר שאכלנו בקציצת פלוני ופלוני והיינו שכשאדם מכר את שדה אחוזתו באים הקרובים וממל אים חביות של קליות ואגוזים ושוברים בפני התינוקות והתינוקות מלקטים ואומרים נקצץ פלוני מא חוזתו, וכשפדה אותה חזרה עשו את זה שוב ואמרו חזר פלוני לאחוזתו, ור' יוסי בן ר' בון אומר שעשו כן גם כשאדם נשא אשה שאינה הגונה לו שמילאו קרוביו חביות של קליות ואגוזים ושברו בפני התינוקות ו הם ליקטו ואמרו נקצץ פלוני ממשפחתו וכשגירשה עשו כן שוב ואמרו פלוני חזר למשפחתו.

שנינו במשנה שאלו נאמנים בגדלותם על מה שראו בקטנותם משמע שבקטנותם אין להם כלל נאמנות ואמנם שנינו בב''ק שאשה או קטן נאמנים לומר מכאן יצא נחיל זה ויכול ללכת לאותה שדה וללקט את נחילו, אמר ר' אחא בשם ר' חנניה בשם ר' יוחנן שר' יוחנן בן ברוקה אמר רק לגבי נחיל של דבורים שהגזל בהם אינ ו מהתורה, ור' אושעיה שנה שדוקא בנחיל שפרח לאותה שדה יש להסתפק שהוא בא מהעולם או משדה חבירו והקטן נאמן לומר שהוא יצא משדה חבירו א בל אין קטן נאמן לומר על נחיל ששוכן בכוורת שהוא בא משדה אחרת, ור' זירא שאל את ר' מנא וכי לא מסתבר שנאמן רק מיד ולא לאחר זמן אמר ר' מנא שגם הוא סובר כך וכן שנינו על המשנה שם שנאמנים רק כשבאו מיד אבל אם יצאו וחזרו להעיד על כך יש לומר שהם באים לומר מפני היראה או שפיתו אותם ל ומר כך.

פרק אלו נערות

הלכה א משנה גם לנערות הללו יש קנס: מי שבא על ממזרת או נתינה או כותית או גיורת או שפחה או שבויה שנפדו או שהתגיירו או שנשתחררו קודם ג' שנים ויום אחד, וכן מי שבא על אחותו או על אחות אבו או אחות אמו או אחות אשתו או אשת אחיו או אשת אחי אביו או נדה יש להן קנס שלמרות שיש בהם כרת אין בהם מיתת ב''ד. גמרא נאמר באונס ומפתה ולו תהיה לאשה אשה שהיא ראויה לו, דף יז ויש להקשות איך יהיה קנס בכל הנשים שאינן ראויות לו , אמר ר''ל שנאמר כסף ישקול כמוהר הבתולות שהתורה רבתה בתולות הרבה אפילו האסורות , ור' זירא מקשה שאם היה כתוב בתולות כמוהריות היינו מבינים שבאים לרבות פסולות אך נאמר כמוהר הבתולות א''כ זה הולך על המוהר ולא בא לרבות פסולות , וחזקיה למד מהפסוק אם מאן ימאן אביה ומנין לרבות כשמ השמים ממאנים שכתוב מאן ימאן א''כ מרבים פסולות ואין לרבות שפחה ששנינו שיכול הבא על שפחה ארמית יהיה חייב אך נאמר מהר ימהרנה לו לאשה שרק במי שיש לו בה הוי ה למעט שפחה שאין לו בה הויה, ואחותו אף שאין לו בה הויה אך לאחרים יש בה הויה וב בתו אף שיש לאחרים הויה בה אינו משלם קנס מפני שהמתחייב בנפשו אינו משלם ממון.

ר' יוסי אומר שדוד גזר על נתינים מפני פסול משפחה שהוא ראה שאינם רחמנ ים ולא משום עבדות שא''כ לא יהיה קנס בנ תינה.

שנינו שיש קנס בכותית ולכאורה הוא כמ''ד שכותי כישראל ול מ''ד שכותי כגוי אין בהם קנס, ונחלקו בברייתא שרבי סובר שכותי הוא כגוי ורשב''ג סובר שכותי כישראל לכל דבר, וניתן לומר שגם לרבי שכותי כגוי זה בגלל שהתערבו בהם עבדים וגוים וכותי ועבד שבא על בת ישראל הולד ממזר ויש קנס לממזרת, ומה שרבי אמר שהם כגוים זה רק להחמיר ביחוס שלהם ולענין קנס מחמירים שישלם שלא ישתכר החוטא, ויש לדחות שאינו ספק וודאי שלרבי יש להחזיק אותם כג וים וישראל הבא עליה פטור מקנס ולענין יחוס יש להחמיר ב הם שהולד ממזר.

ר' יוסי בן ר' חנינה אומר שאם אנס או פתה יתומה פטור ור' בא בר ממל אמר שזה תלוי במחלוקת ר' יוסי הגלילי ור''ע שלר' יוסי אין לה קנס ולר''ע יש לה קנס והקנס של עצמה ולכאורה יש להוכיח שיש קנס ממה ששנינו שגי ורת שהתגיירה קודם שהיתה בת ג' יש לה קנס והרי גיורת כיתומה ויש לה קנס ואמנם שנינו בברייתא להדיא שר' יוסי הגלילי למד מתחת אשר עינה לרבות יתומה לקנס , אמר ר' אחא שמדובר שבא עליה קודם שמת אביה וכבר זכה אביה בקנס.

שנינו במסכת תרומות שהאוכל תרומה מזיד משלם קרן ולא חומש ויש להקשות הרי שנינו אלו הן הלוקין האוכל תרומה ואיך לוקה ומשלם, ועוד קשה ש שנינו שהבא על הממזרת לוקה איך משלם קנס ולוקה אמר ר' יוחנן שהמשנה מדברת לצדדים שאם התרו בו לוקה ואם לא התרו בו משלם, ור' יוחנן סובר שבמ קום שיש מלקות ותשלומין לוקה ולא משלם ואין לומר שילקה וישלם שכתוב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות, ואין לומר שישלם שהפסוק מדבר על שתי רשעיות והוא אומר והפילו השופט והכהו לפניו שיש להלקות ולא ישלם ור''ל אומר שאם אם לא התרו אינו משלם מאחר שאם היו מתרים היה לוקה, וא''כ קשה לדעת ר''ל מהמשנה בתרומות איך משלם כשלא התרו ור''ל סובר שהמשנה היא כדעת ר''מ שהלוקה משלם וכן יעמיד ר''ל את משנתינו שיש קנס בממזרת שהלוקה משלם.

ר' אבהו אמר בשם ר''ל שר''מ למד שלוקה ומשלם ממוציא שם רע שכתוב ויסרו אותו והיינו מלקות, דף יח וענשו אותו ממון ורבנן לא למדו ממוציא שם רע שהוא דבר מחו דש שהרי בכל מקום לא מחייבים אדם בדיבורו ובמוציא שם רע חייבו ע''י דיב ורו ולא לומדים ממנו דברים אחרים, ויש להקשות ממה שאמר ר' אבהו בשם ר' יוח נן שאם הזיד בחלב והתרו בו אך לא ידע שחייבים בו קרבן לוקה ומביא קרבן א''כ איך לוקה ומשלם קרבן, אמר ר' בון בר חייה בשם ר' שמואל בר רב יצחק ש למדו מהפסוק כדי רשעתו שב''ד לא מחייבים על שתי רשעיות אך בדבר המסור לשמים כגון קרבן אין פטור משום כדי רשעתו .

לכו''ע לא מחייבים מיתה וממון שנאמר מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת כמו שבמכה בהמה אין חילוק בין שוגג למזיד לחייבו ממון כך במכה אדם אין חילוק בין שוגג למזיד לפטרו מממון , ונחלקו בממון ומלקות שר' יוחנן סובר שיש ממון במקום של מלקות כשלא התרו ור''ל סובר שאין ממון במקום של מלקות , ר' אמי מבבל אמר בשם חכמי בבל שר''ל למד גזירה שוה שנאמר בחייבי מיתה רשע וכן בחייבי מלקות כמו שבחייבי מיתה אין ממון במקום מיתה כך בחייבי מלקות אין ממון במקום מלקות.

נתן בר הושעיה מבאר איך יש קנס בחייבי לאוין שבנערה יש קנס ולא מכות ובבוגרת שאין קנס יש מלקות ויש להקשות הרי גם בבוגרת יש חיוב של בושת ופגם ורבנן מקסרין ביארו שמדובר שהיא פיתתה אותו לכך או שהיא מחלה לו, ויוצא מדברי נתן בר הושעיה שבמקום מיתה ותשלומין משלם ואינו לוקה וקשה שנאמר שילקה וישלם וגם הוא למד מכדי רשעתו שמחייבים רק משום רשעה אחת ולא משום שתי רשעיות, ואין לומר שישלם ולא ילקה כעדים שמשלמים ואינם לוקים, ור' יונה אמר שר' נתן למד מכדי רשעתו שרק מי ש ע''י המלקות הוא יוצא מהרשעה אך בממון הוא לא יצא מהרשעה שהרי חבירו לא קיבל את מה שמ גיע לו, ויש להקשות לדעת ר''ל ממה ששנינו שהאוכל תרומה מזיד משלם קרן ולא חומש וזה מובן לדעת נתן בר הושעיה שמשלם וכן לדעת ר' יוחנן מדובר כשלא התרו בו למלקות אך לר''ל אין חילוק וגם בלא התרו פטור מממון והוא יבאר שהמשנה היא כר''מ שלוקה ומשלם, ור' חנינה שאל את ר' מנא שגם אם ר''ל יבאר את המשניות כר''מ איך הוא יבאר את הפסוקים שנאמר בהם להדיא ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישתו עליו ויש לומר שהוא סובר שהחומש כקרבן אך קשה איך ישלם את הקרן שהוא ודאי לא קרבן ור' יודן בר שלום מבאר שב תשלום התרומה גם הקרן הוא קנס כמו ששנינו אינו משלם תרומה אלא חו לין מתוקנים שהם נעשים תרומה שאם נאמר שהקרן הוא ל צאת ידי גזילה מהכהן א''כ מדוע שלא ישלם תרומה וכן מוכח גם ממה ששנינו שאם אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורים ואם שילם חולין טמאים יצא ומדוע לא ישלם לכתחילה חולין טמאים שהוא חייב לו דמי עצים אלא מוכח שגם תשלום הקרן הוא קנס ו כן תשלום החומש הוא קנס, ור''ל שסובר שפטור מממון כשיש מלקות דף יט לשיטתו שהוא אמר הכל היו בכלל לא תענה ברעך עד שקר והתורה חידשה בפרשת עדים זוממין ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ואפילו תשלומי ממון וכן לענין תרומה כולם בכלל וכל זר לא יאכל קודש והתורה הוציאה אוכל תרומה לתשלומין שנאמר ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקדש, וגם לחכמים שחלקו על ר''מ שאין לוקה ומשלם מודים שאם גנב ת רומה מחבירו ואכלו לוקה ומשלם וזה לא נקרא שתי רשעיות שיש חיוב כלפי הקדש ויש חיוב כלפי חבירו וכמו שהאוכל חלב של חבירו שלוקה ומשלם, אך קשה ממה ששנינו החוסם פרתו של חבירו משלם ששה קבים לפרה ואר בעה קבים לחמור למרות שלוקה מצד לא תחסום, אמר ר' יוסי שאכן מצאנו שחייבי מי תה בידי שמים מת ומשלם כמו גוזל תרומה ואכלה שמלבד חיוב מיתה הם הפסידו ממון , ור' מנא אמר לפני ר' יוסי שא''כ הבא על אחותו קטנה ישלם קנס למרות ש הבא על אחותו בוגרת לוקה והלאו לשמים והקנס לאחותו, ח זר ר' יוסי ואמר שלגבי אחותו המיתה ותשלומים באים יחד אך בחוסם חיוב מלקות מגיע בחסי מה וחיוב התשלומין בא בשעת דישה אך קשה שבשורף גדיש של חבירו בשבת שפטור ולא אומרים שיש חיוב מיתה על השריפה מיד והשריפה ממשיכה אח''כ על כל שיבולת ושיבולת ולא מחייבים ממון ונאמר גם בחסימה שעל כל שיבולת יש איסור חסימה וי לקה ולא ישלם, ואמר ר' יוסי בן ר' בון שנחלקו בזה שני אמוראים אם מדובר בחסי מה בגדיש של הקדש או של תרומה שאין בהם איסור חסימה שאין זה דישו הראוי לו אך חייב לתת לבהמה לאכול שזה כמו שכרה, ואחד אמר שמדובר שחסם ע''י שליח שהשליח לוקה והמשלח פטור מצד לא תחסום ש אין שליח לדבר עבירה אך חייב לשלם את מאכל הבהמה, ו כמו שנאמר בשוחט קדשים בחוץ שהמשלח פטור כששלח לשחוט שנאמר דם יחשב לאיש ההוא דם שפך, ההוא ולא שולחיו.

אדם שאכל תרומת חמץ והיה שוגג כלפי התרומה והזיד בחמץ, וכן נזיר ששתה יין תרומה ושגג בתרומה והזיד כלפי נזירות, וכן אם אכל תרומה ביוה''כ וה זיד ביוה''כ אם נאמר שבשני חיובים שונים אין פטור של כדי רשעתו מובן שחייב ואם נחשיב אותם כדבר אחד זה תלוי במחלוקת ר''ל ור' יוחנן שר''ל פוטר ור' יוחנן יחייב.

שנינו במגילה אין בין שבת ליוה''כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת משמע שלענין פטור מתשלומין הם שוים וזה כדעת ר' נחוניא בן הקנה ש סובר שיוה''כ כשבת לתשלומין, ור''ש בן מנסיא אמר בנוסח אחר שחייבי כרת כחייבי מיתת ב''ד לתשלומין ואמר ר' אחא בשם ר' אבינא שהנ''מ ביניהם הוא בנערה נדה ור' מנא אומר בנערה שהיא אחות אשתו שלר' נחוניא רק ביוה' 'כ פטור שהוא דומה לאיסור שבת שאין להם התר אחר איסורם אך נדה ואחות אשתו יש בהם התר אחר איסורם אך לר''ש בן מנסיא גם בהן פטור כיון שהם חייבי כרת, ור' יודה ב ן פזי שאל מה יסברו התנאים הנ''ל במכות וכרת ור' יוסי אמר שבני ה ישיבה הסתפקו בזה, ושאל ר' יונה מדוע לא הוכיח ו ממה ששנה רשב''י שר' טרפון אמר שנאמר כרת בשבת כשלא התרו בו משום מיתה ונאמר כרת ביוה''כ ו כמו שבשבת אין מלקות אצל כרת כך ביוה''כ אין מלקות אצל כרת.