יפה שיחתן של עבדי בתי אבות

'ויאמר עבד אברהם אנכי' (כד לד.)

פרשתו של אליעזר ב' וג' דפים הוא אומרה ושונה

'ויתן תבן ומספוא לגמלים וכו' ויאמר עבד אברהם אנכי' (כד לב-לד). מובא במדרש רבה (פרשתן ס ח) ''ויתן תבן ומספוא לגמלים' (כד לב). אמר ר' אחא: יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא', ויש לבאר ולקרב קצת אל השכל מדוע יפה שיחתן יותר מתורתן של בנים.

והנה מצינו בשפת אמת (פרשתן שנת תרמ"א ד"ה במדרש) שביאר את דברי המדרש הללו, וזו לשונו 'במדרש, יפה שיחתן של עבדי אבות כו'. כי מעשה האבות המה למעלה מהשגת האדם, כי הגופים שלהם האירו יותר מכל הנשמות שלנו, כדאיתא האבות הן הן המרכבה. ורק ממעשה עבדים שלהם יכולין לקבל הארה ולימוד. כאשר רואין במעשה העבד התפלות וההשתחויות שעשה בזה השליחות. ובאברהם בעצמו לא מצינו זה, כי אין בדעתינו כח להשיג במעשה האבות בעצמם. לכן איתא (יומא כח:) על 'דמשק אליעזר' - שדולה ומשקה מתורת רבו' כו'.

כמובא בתרגום יונתן על הפסוק (יד יד) 'וישמע אברם כי נשבה אחיו, וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות, וירדף עד דן'. וזו לשונו 'וכד שמע אברם ארום אשתבי אחוי, וזיין ית עולימוי דחניך לקרבא מרבייני ביתיה ולא צבו למהלכה עימיה, ובחר מנהון ית אליעזר בר נמרוד דהוה מתיל בגבורתיה ככלהון תלת מאה ותמנסר, ורדף עד דן'.

ובלשון הקודש: 'וכאשר שמע אברם כי נשבה אחיו, חימש את בחוריו שחינך למלחמה, מגידולי ביתו, ולא רצו ללכת עמו, ויבחר מהם את אליעזר בן נמרוד, שהיה דומה בגבורתו ככולם שלש מאות ושמונה עשר, וירדוף עד דן'.

והנה מדברי העבודת ישראל (פרשתן) עולה פירוש אחר. וזו לשונו 'בשם הריב"ש נבג"מ, בפסוק (כד מב) 'ואבוא היום אל העין'. ופירש רש"י, היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים וכו' עיין שם. הנה מפסוק זה גופא יוצא 'שם' לקפיצת הארץ (עיין באוהב ישראל, ליקוטים חדשים פרשתן ד"ה ואבוא היום). וזהו פירושו: היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה, פירוש מכאן גופא - מדברים אלה שבזה המאמר, והבן. וזהו פירוש 'יפה שיחתן של עבדי אבות', כי בשיחתן רומזים סודות נפלאות עם יחודים לקפיצת הארץ, מה שאין ביד בנים - אפילו על פי תורתן'.

סיפור שבחו של אברהם

ויש ללמוד משיחתן של עבדי אבות, מה שפירש התפארת שלמה (פר' נצבים) בדבריו של אליעזר, שהתכלית במה שסיפר בסעודה עם בתואל ולבן את שבח רבו אברהם אבינו, היה כדי שלא תהיה הסעודה בלא דברי תורה שהיא זבחי מתים מסטרא דמותא.

וזו לשונו 'הענין בזה, כי כל מאכלי בני אדם, אם הוא בקדושה וממקום הקודש יתהלכו - הוא סם חיים. ובהיפך - הוא סם המות. ואליעזר היה רגיל לאכול משולחנו של אברהם אבינו ע"ה, ושרה אמנו היתה מכנת המזון הכל בקדושה, כמו שנאמר אצל המלאכים שבאו אל אברהם (יח ה) 'סעדו לבכם אחר תעבורו', שאין זה מדרך המכניס אורחים לומר כך אחר כמו שמצפה לפטור מהם שילכו לדרכם.

אך לפי הנ"ל ניחא, שרמז להם כי על ידי מאכלו יעבור מהם ויסור בחינת 'אחר' - הוא הסט"א. יען כי כל מאכלו היה מסטרא דקדושה, כמ"ש קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין (תנחומא פר' לך לך סי' א), פירוש, הניצוצי קדושה שהיה מעורב במאכלים היה מקיים אותם להביאם לקדושה.

ולזה כשבא אליעזר אל הרשעים הללו, היה מאכלם אצלו כמו סם המות, כמ"ש בפרקי אבות (פ"ג מ"ג) 'כל שולחן שלא אמרו עליו דברי תורה - הוא כמו זבחי מתים', כי הסט"א הוא מסטרא דמותא. לכן אליעזר היה מתקן בזה שאמר דברי תורה, כמ"ש (כד לד) 'עבד אברהם אנכי', ודרשו חז"ל (מדרש רבה, פרשתן ס ח) 'יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים', פירוש, העבדות של האבות הקדושים. כי מה שהיה מספר בשבחו של אברהם אבינו היה דברי תורה, ובזה היה לו הצלה ממאכלם - שלא יטמטם את לבו ח"ו.'

ויאמר עבד אברהם אנכי – ענוותנותו של אליעזר

עוד מצינו בתפארת שלמה (פרשתן ד"ה ויאמר עבד) לימוד נפלא משיחתו של אליעזר עבד אברהם, והיא מידת הענווה. וזו לשונו ''ויאמר עבד אברהם אנכי'. הנ"ל בזה, להיות האדם מכיר תמיד בשפלותו לבלתי רום לבבו מאחיו, אף על פי שהוא באמת בעל מדריגה בכל זאת לא יגבה לבו. וכו' וכן היה באליעזר, אף על פי שהיה במדריגה העליונה - דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, אף על פי כן הודה ולא בוש לומר 'עבד אברהם אנכי', והנני רק עבד לעובדי ה''.

וענוותנותו עלתה יפה עם מה שברוב טובו היה דולה מאברהם ומיד משקה לתלמידים, כמובא בסידורו של שבת (חלק ב דרוש ב פרק ב אות א) 'כי כן דרך מדת החסד לרדוף בתר הדל ולבקשו - כדי להשפיע לו ולהעניק אותו מטוב ברכותיו, כמ"ש בחלק הראשון (שורש א' ענף ד'). ועל דרך זה אמרו רז"ל (יומא פח:) על פסוק 'דמשק' - אליעזר שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. לומר, אשר תיכף שהיה דולה מתורת רבו היה משקה לאחרים מרוב טובו. ועל כן כללם הקרא בתיבה אחת 'דמשק' - דולה ומשקה. כי היה נעשה תיכף זה אחר זה וכמעט שנעשו בבת אחת'.