יּוְחַיֵּיְשָׂרָׂהְמֵּאָׂהְשָׂנָׂהְועֶשרִּיםְשָׂנָׂהְושֶבַעְשָׂנִּיםְשנֵּיְחַיֵּיְשָׂרָׂה. (כג א)
יּוְחַיֵּיְשָׂרָׂהְמֵּאָׂהְשָׂנָׂהְועֶשרִּיםְשָׂנָׂהְושֶבַעְשָׂנִּיםְשנֵּיְחַיֵּיְשָׂרָׂה. (כג א)
וַיִּהְי ו חַיי שָׂרה מאה ס"ת שם הוי-ה . הקב"ה ייחד שמו עליה להעיד שהיא צדקת גמורה. ויִּהְי ו חיי שרָׂה מאָׂה ר"ת משיח. שבזכות שרה אמנו יבוא המשיח. מאָׂה שנָׂה ועֶשְרִּים שנָׂה ר"ת משוש, כל זמן ששרה היתה קיימת בעולם היה משוש לעולם. ועודְ שהיה לה גילה ומשוש במיתתה, אע"פ שהיתה מיתתה פתאום מענין העקידה, עם כל זה היה לה גילה ומשוש לנשמתה שראתה שהיא הולכת לגן עדן, ואפשר שראתה נשמתה שבא יצחק ב שלום וחי וששה ושמחה בו. (רבינו אפרים)
כל עיקר הקלקלה היתה ע"י חוה, שגרמה מיתה לעולם. שָׂרה אִּּמ ו וַיִּקח ס"ת חוה. (צמח דוד) שרה אמנו ע"ה הרבתה לתקן את חטא חוה וא"כ בזכותה יבא ה משיח שהגדילה לתקן עון חוה. ויִּהְי ו חיי שרָׂה מאָׂה ר"ת בגימטריא בשמחה עם הכולל (355). ואפשר דס"ת הוי-ה כאמור ור"ת בשמחהְשהוא כינוי לש כינה לומר דבמעשיה הטובים היה יחוד קבה"ו. (נחל קדומים)
וַתָׂמׇתְשָׂרָׂהְבקִּריַתְאַרבַעְהִּואְחֶברֹוןְבאֶרֶץְכנָׂעַןְוַיָׂבֹאְאַברָׂהָׂםְלִּספֹדְלשָׂרָׂהְולִּבכ הת. (כג ב) פרש"י - וְנִּסְמְכָׂה מִּיתַתָׂ שָׂרָׂה לַעֲקדַת יִּצְחק, לְפִּי שֶעַל יְדי בְשֹורַת הָׂעֲקדָׂה, שֶנִּזְדַּמ ן בְנ ה לִּשְחִּיטָׂה וְכִּמְעַט שֶלֹּא נִּשְחַט, פָׂרְחָׂה נִּשְמִּ ת ה מ מֶנָׂה ו מתָׂה.
שאלהְ– הרי קי"ל (פסחים ח.) חֶלְקִּי מִּּמ תי בְדֶר ך מִּצְוָׂה, הרי העוסקים במצוה אינם נזוקין, ואיך ימות בדרך מצוה.
תשובהְ – שמסבבים מן השמים מיתתו על ידי המצוה , דהוי כמוסר נפשו על קדוש השם. (שבענו מטובך)
שאלהְ – למה אמר 'עם המתים בדרך מצוה', ולא 'עם עושי מצוה'.
תשובה – המתים בדרך מצוה הנה הוא מתנועע אל השם יתברך, וכאשר הוא מתנועע אל השם יתברך נחשב שהוא עם השם יתברך לגמרי. כי התנועה אל הדבר כאילו הוא אחד עמו. מה שאין כך מי שעשה כבר המצוה וקנה אותה, הרי קנה המדרגה שיש לעושי מצות, אבל לא יאמר בזה שהוא מתעלה להתדבק בו יתברך לגמרי. אבל כאשר הוא מת בדרך מצוה, והיה מתעלה להתדבק בו, ומתוך זה הוא מת, הר י מתדבק עם השם יתברך. (דרך החיים ד יז)
כיון שהם שלוחי מצוה שהם אינם ניזוקים אף בחזרתם אם כן על כרחך לכפר על עון הדור, וזה (ויקרא טז) בקׇרבָׂתָׂם לִּפנֵּיְ י-הֹוָׂה בדביקות הקב"ה אז ווַיָׂמֻת. מוכח שהם לכפרת ישראל לכן
ובמדרשְ(ב"ר נח א) 'וַיִּהי וְחַיֵּי שָׂרָׂה מֵּאָׂה שָׂנָׂה' הדא הוא דכתיב ' יֹודעַ ה' יְמי תְמִּימִּים וְנַחֲלָׂתָׂם לְעֹולָׂם תִּהְיֶה' (תהלים לז) כשם שהן ת מימים כך שנותם תמימים. יבואר ע"פ הגמרא (קידושין לח.) תמִּימִּים' פירושו שלמים, ולכן אין גירעותא בזה שמתה ביום הכיפורים ובאמת לא חטאה כלל. (מדרש יהונתן)
ואַחֲרֵּיְכֵּןְקָׂבַרְאַברָׂהָׂםְאֶתְשָׂרָׂהְאִּשתֹוְאֶלְמעָׂרַתְשדֵּהְהַמַכפֵּלָׂהְעַלְפנֵּיְמַמרֵּאְהִּואְחֶבר וןְב אֶרֶץְכנעַן. (כג יט)
שאלהְ– אמאי כתיבְ ואֶתְשָׂרָׂהְאִּשת ולא כתיב 'לשרה אשתו'. אֶת מה בא לרבות וכי קבר עודְ?
תשובה – אֶת בא לרבות שקבר גם את חוה. והרמז בזה כי בעבור חטא אדם הראשון ואשתו. אע"פ שנקברו כאן לא היה להם קיום אמיתי. עד שבא אברהם לקיים העולם ולתקן את אשר עוותו אדם וחוה כאומרם בעוברם על מאמר השם שאמר להם ומֵּעֵּץְ הַדַעַתְטֹובְוָׂרָׂעְ לאְתֹאכַלְ נּומִּמ והם חטאו באכילה. ואברהם תקנו באכילה שהאכיל לכל באי עולם והחזירם למוטב. וכמו שחטאו בעץ הדעת טוב ורע. כך אברהם נטעֶ אשֶל בִּבְאר שָׂבַע וַיִּקְרָׂא שָׂם בְשם י- הֹּוָׂה אל עֹולָׂם. ולכן כתב באברהם שְלּוחי מִּצְוָׂה אינָׂן נִּיּזֹוקִּין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וכן קשה מדברי הגמרא (שבת קיח:) אָׂמַרַ ר בִּי יֹוסי : יְהא שְלּוחי מִּצְוָׂה אינָׂן נִּיּזֹוקִּין היינו שהמצוה לא תגרום להם שום נזק. אבל אם הגיע זמנו למות בלאו הכי, אם כן אדרבה ז כות היא לו בֵּיתְיִּשרָׂאֵּלְיִּבכּוְאֶתְהַשרֵּפה שהוא להם לכפרת עונות. (חת"ס עה"ת) שֶהַקָׂדֹוש בָׂר וְך הּוא יֹוש ב ומְמַלא שְנֹותיהֶם שֶל צַדִּיקִּים מִּיֹום לְיֹום ומחֹּדֶש לְחֹּדֶש. ' יֹודעַ ה' יְמי והִּשָׂעֲנּוְתחַתְהָׂעֵּץ. כי מה הוצרך לזה. וכן מה שאמרְ ו הּואְעֹמֵּדְעֲלֵּיהֶםְְַ ת חַת והָׂעֵּץְוַיֹאכֵּל. אלא להורות שבעץ כשלו ובעץ נתקנו. ולכן חוה אע"פ שנקברה שם לא קיבלה הארץ מצד חטאה. כאלו לא היתה קבורה. עד שבאת שרה ונקברה שם. וזהו
ואַשבִּיעֲָךְבַי- הֹוָׂהְא- להֵּיְהַשָׂמַיִּםְוֵּא-
שאלהְ – כאן כתיב א- להֵּיְהַשָׂמַיִּםְוֵּא- להֵּיְהָׂאָׂרֶץ ולקמן כתיב (כד ז) רק א- להֵּיְהַשָׂמַיִּם אֲשֶר לְקָׂחַנִּיִּ מבית אָׂבִּי וגו', ושינוי הלשון צריך ביאור.
תשובה – הפסוק הראשון איירי על השבועה שהשביע אברהם את אליעזר, ובזה היה צריך להשביעו בשמים ובארץ, ואילו הפסוק לקמן הוא תפילתו של אברהם, לכן נכתב שם רק א- להֵּיְהַשָׂמַיִּם. (פירוש ריב"י – תלמיד חבר של הרשב"א) שאם תבגוד יפרע ממך בעולם הזה ובעולם הבא. (ספורנו) א"נ אמר וֵּא- להֵּיְהָׂאָׂרֶץ כלומר שהוא שופט גם התחתונים ומשגיח בהם, ולא תחשוב כי אם תעבור על השבועה שלא יפקוד עונך, כ י כן יעשה כי הוא אלוקי הארץ כמו שהוא אלוקי השמים, אבל כשדבר על עצמו ואמר י- הֹוָׂהְא- להֵּיְהַשָׂמַיִּם לא הוצרך לומר ואלוקי הארץ כי הוא היה יודע זה בעצמו. (רד"ק) א"נ אמר לו א- להֵּיְהַשָׂמַיִּםְוֵּא- להֵּיְהָׂאָׂרֶץ כשהשביעו על לקיחת האישה ליצחק, כי בַתְ פִּ לֹונִּי ל פְלֹונִּי בא רץ נגזר מן השמים. (א"ע) ואַחֲרֵּיְכֵּןְקָׂבַרְאַברָׂהָׂםְאֶתְשָׂרָׂהְ ואִּשת. אֶת לרבות חוה שעכשיו נקברה ונכנסה למקומה הראוי. (צרור המור) להֵּיְהָׂאָׂרֶץְאֲשֶרְלֹאְתִּקַחְאִּשָׂהְלִּבנִּיְמִּבנֹותְהַכ נַעֲנ יְאֲשֶרְא נֹכִּיְיֹושֵּבְבקִּרב ו. (כד ג)
אָׂמַר רַב יְהּודָׂה אָׂמַר רַב:
שאלהְ – אמרו חז"ל (סוטה מד.) לִּי מְדָׂה ת ורָׂה דֶר ך אֶרֶץ: שֶיִּבְנֶה אָׂדָׂם בַיִּת, וְיִּטַע כֶרֶם, וְאַחַר כ ך יִּשָׂא אִּשָׂה. ו אַף שְֹלמֹּה אָׂמַר בְח וכְמָׂת (משלי כד): 'הָׂכן בַחּוץ מְלַאכְת ך וְעַתְד ה בַשָׂדֶה ל ך אַחַר ובָׂנִּיתָׂ ביתֶָך'. ' הָׂכן בַחּוץ מְלַאכְתֶָך' — זֶה בַיִּת, ' וְעַ תְד ה ב שָׂדֶה לְָׂך' — זֶה כֶרֶם, ' אַחַר ובָׂנִּיתָׂ ביתֶָך' — ז ו אִּשָׂה. תחלה יטע אדם כרם ואחר כך יבנה בית ואחר כך ישא אישה. אַרבָׂעִּיםְיֹוםְקֹודֶםְיצִּירַתְהַּוָׂלָׂדְבַתְקֹולְיֹוצֵּאתְואֹומֶרֶת: בַתְפלֹונִּיְלִּפלֹונִּי, בֵּיתְפלֹונִּיְלִּפלֹונִּי, שדֵּהְפלֹונִּיְלִּפלֹונִּי. (סוטה ב.) למהְכאןְמקדיםְבתְקולְ שלְאי שהְלביתְולשדה.
תשובה – באה ללמד מוסר לבני אדם שיגיעו לשלושים שנה ויותר ואין נושאים אישה באומרם עד שימצא לו קרן להתפרנס בו ובית ל דור בו, לכך הקדימה האישה לבית שהוא מקום דירה ולשדה שהוא מקום הפרנסה. ומה שאמר דרך ארץ שיטע כרם ויבנה בית ואחר כך ישא אשה, היינו בהיות לְאל יָׂדֹו אם יש בידו יכולת לעשות את כולם שצריך להקדים זה בזה כפי הסדר ההוא. ולא איירי שיהיה טורח בעסק משא ומתן וכיוצא עד שירויח הרבה שיוכל להיות נוטע כרם מן הריוח כדי להתפרנס בו ולבנות לו בית דירה כדי לישב בו וישאר גדול בלא אישה. א"נ נקט כאן א ישה בתחלה משום דנשואי אישה שייך בכולי עלמא אך שדה ובית לא שייכי בכולי עלמא כי יש שאין להם מזל לקנות בית או שדה כלל כל ימיהם ו יש נמי שיש להם בית ושדה בירושה מן אבותם ואין קונים הם לעצמם כלום. (בן יהוידע שם)
אָׂמַר רַבָׂה בַר בַר חָׂנָׂה אָׂמַר רַבִּי יֹוחָׂנָׂן:
שאלהְ – מה הטעם שמדמה את הזיווג לקריעת ים סוף.
תשובה – דכמו בקריעת ים סוף שהטביע למצרים כדי להציל את ישראל כן הורג בעלה של זו ואשתו של זה ומזווגן דהא בזיווג שני איירי. (פתח עינים בשם רבינו תם) א"נ הנה אמרו חז"ל (שם) אין מְזַּוְוגִּין ל ו לְאָׂדָׂם אִּשָׂה אֶלָׂא לְפִּי מַעֲשָׂיו בזיווג שני, והנה בכגון דא כמבואר מוצא הקטיגור מקום ללמד חובה על מעשיו של האדם, והקב"ה צריך להתגבר עליו ולהלבין חטאותיו ולמצוא לו זכות כמו בקריעת ים סוף, לכן קשה זיוו גו השני כקריעת ים סוף. (תורה תמימה)
וַיֹאמֶרְבֹואְברּוְךְי-
איתא במדרש (ב"ר ס לא) א"ר יוסי ב"ר דוסא: כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך.
ברּוְךְי-הֹוָׂה. מבואר שכאשר לבן אמר לאליעזר
שאלהְ – מה הסיבה שלבן רצה להוציא את אליעזר מארור לברוך.
תשובה – לבן חשב שאליעזר הביא את הצמידים בתורת קידושין לרבקה, והרי עבד אינו יכול להיות שליח לקדש את האישה, לכן רצה להוציאו לכלל ברוך כדי שיוכל להיות שליח ותהא רבקה מקודשת, ואליעזר השיבו (כד לד) עֶבֶדְאַברָׂהָׂםְאָׂנֹכִּי – כלומר אין זה מעכב שאני עבד, כיון שאת הצמידים לא הבאתי בתורת קידושין אלא רק כמתנה בעלמא. (תפארת יהונתן)
ועַתָׂהְאִּםְיֶשכֶםְעֹשִּיםְחֶסֶדְוֶאמֶתְאֶתְאֲדֹנִּיְהַגִּידּוְלִּיְואִּםְלֹאְהַגִּידּוְלִּיְואֶפנֶהְעַלְיָׂמִּיןְאֹוְעַלְשמֹאל. (כד מט) פרש"י - עַלְיָׂמִּין – מִּבְנֹות מִּבְנֹות לֹוט, שֶהָׂיָׂה יֹו ש ב לִּשְמֹּאלֹו שֶל אַבְרָׂהָׂם. וכְדֹון אִּין אִּיתיכֹון עָׂבְדִּין טִּיב ו וקְשֹוט עִּם רִּבֹונִּי תָׂנ ו לִּי וְאִּין לָׂא תָׂנ ו לִּי וקָׂשִּיןְלזַּו וגָׂןְכִּקרִּיעַתְיַםְסּוףַ , שֶנֶאֱמר (תהלים סח): א- לה יםְמֹושִּיבְ ויחִּידִּיםְבַיתָׂהְמ צִּיאְאֲסִּירִּיםְבַכֹושָׂרֹות. הֹוָׂהְלָׂמָׂהְתַעֲמֹדְבַחּוץְואָׂנֹכִּיְפִּּנִּיתִּיְהַבַיִּתְּומָׂקֹוםְלַגמַלִּים. (כד לא) וַיֹאמֶרְבֹואְ בֹואְברּוְךְי- הֹוָׂהְ הוציאו מכלל ארור לכלל ברוך. יִּשְמָׂעאל. עַלְשמֹאל –
תרגום יונתן –
שאלהְ – מה הטעם שאליעזר נקט לשון יָׂמִּיןְאֹוְשמֹאל ולא 'דרום או צפון'.
תשובהְ– אמרו רז"ל (חגיגה ה:) כל מָׂקֹום שֶנָׂתְנ ו חֲכָׂמִּים עיניהֶם — ואִּיפנֵּיְעַלְדָׂרֹומָׂאְאֹוְעַלְצִּפּונָׂא . א ו מִּיתָׂה א ו עֹונִּי. והטעם משום שבתורה כתוב עֹשֶרְוכָׂבֹוד (משלי ג, טז) ולכן נותנת כח ללומדיה להעניש במיתה מצד כח הימין ובעוני מצד כח השמאל. כי אליעזר ה יה בעל תורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא כח:) על פסוק ' הּואְדַמֶשֶקְאלִּיעֶזֶר' (בראשית טו, ב) במוות מצד ימין ובעוני מצד שמאל. ולזה אמר ברמז שאם לא תתנו את רבקה, הַג ידּוְלִּיְואז אפנה עַלְיָׂמִּין להעניש אתכם במיתה אֹוְעַלְשמֹאל להעניש אתכם בעוני! וסוף דבר באותו הלילה הענישם במיתה שמת בתואל מפני שלא היה לבם שלם בדבר זה שחשבו להערים. (בן יהוידע חגיגה ה:)
.וַיֹאמרּוְנִּקרָׂאְלַּנַעֲרְָׂונִּשאֲלָׂהְאֶתְפִּיהְ (כד נז)
שאלה – מה תלמוד לומר אֶתְפִּיה, הול"ל 'ונשאל אותה'.
תשובהְ– מאחר והיו מְעֹונְנִִּֽים ומכשפים רצו לקסום מה שיבוא לפיה ואותם הדברים שתאמר וכפי הנחש שלהם יעשו. ולהבדיל מצאנו (משנה ברכות ה ה) ' אִּם שְגּורָׂה תְפִּלָׂתִּי בְפִּי' , ומשום הכי תלו הדבר בפיה ולא בדעתה. ורבקה שהיתה חכמה וידעה רשעותם נתחכמה לומר תיבה אחת לבד מבוררתְ ךאֵּל ותו לא, שלא יהיה להם שום אחיזה. וכשמעם שבטלה דעתם וַיָׂמת חֻשָׂם דבק לשונם וַישַלחּוְאֶתְרִּבקָׂה ולא פצו פה. (נחל קדומים)
וַיֹסֶף אַברָׂהָׂם וַיִּקַח אִּשָׂה ושמ הְקט ורָׂה. (כה א) תרגום יונתן - וְאֹוסִּיף אַבְרָׂהָׂם ונְסַב אִּיתָׂא
פרש"י - ז ו הָׂגָׂר. וְנִּקְראת ' קְטּורָׂה'
שאלהְ – מבואר בתורה שהגר היתה שפחת מצרית (בראשית טז א) אַמְתָׂא מִּצְריתָׂא שלִּישִּי, הרי שדור שני לא יבוא כמבואר בגמראְ(יבמות עו:) האֹרְֶךְיָׂמִּיםְבִּימִּינָּׂהְבִּשמֹאול שֶדֹולֶה ומַשְקֶה מִּתֹורָׂת ו שֶל רַב ו לַאֲחרִּים. ועל כן יש לו שני כוחות להעניש ושמָּׂהְקטּורָׂהְהִּיאְהָׂגָׂר דִּקְטִּירָׂא לי ה מִּן שרּויָׂא. ו עַל שם שֶנָׂאִּים מַעֲשֶיהָׂ כִּקְטֹּרֶת; וְשֶקָׂשְרָׂה פִּתְחָּׂה, שֶלֹּא נִּזְדַּוְגָׂה לְאָׂדָׂם מִּי ם שֶפרְשָׂה מאַבְרָׂהָׂם. ולָּׂהְשִּפחָׂהְמִּצרִּיתְּושמָּׂהְהָׂגָׂר, פרש"י - בַת פַרְעֹּה הָׂיְתָׂה. וכן תרגום יונתן ה וְל ושמָּׂהְהָׂגָׂרְברַתְפַרעה. כיצד נשא אברהם אישה מצרית, וישראל אסור במצרית דכתיב (דברים כג ט) בָׂנִּיםְאֲשֶרְיִּּוָׂלדּוְלָׂהֶםְדֹור מִּצְרִּי וַאֲדֹומִּי אינָׂם אֲסּורִּים אֶלָׂא עַד שְֹלשָׂה דֹורֹות. וכן נפסק בשו"ע (אה"ע ד ג) מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות, שאחר שנתגייר, הוא ובנו שנולד לו אחר שנתגייר – אסורים, ובן בנו מותר.
תשובהְ – אברהם אבינו היה גר וגר מותר במצרית (דעת זקנים). א"נ על פי הדיבור עשה. (שם בשם מדרש ב"ר סא ד). א"נ הטעם לאיסור להתחתן עם מצרית הוא משום ששיעבדו את בני ישראל במצרים, ואם כן קודם ששיעבדו בהם לא נאסרו. (פרושי התורה לר' חיים פלטיאל) א"נ אברהם לא נשא אותה אלא שפילגש היתה , ופילגש היא בלא קידושין ומותר רק למלך, ואברהם היה לו דין מלך מכיון שהקב"ה נתן לאברהם את כל ארץ כנען. (דורש לציון דרש יג – ממחבר הצל"ח) (פרשה כהלכתה)
וַיבָׂרכּוְאֶתְרִּבקָׂהְוַיֹאמרּוְלָּׂהְאֲחֹתֵּנּוְאַתְהֲיִּיְלאַלפֵּיְרבָׂבָׂהְויִּירַשְזַרעְֵּךְאֵּתְשַעַרְשֹנאָׂיו. (כד ס)
רבָׂבָׂה ר"ת רבקה בת בתואל הארמי ולכך תזכי בזה. ובזה יומתק מה שאמרו רז"ל: מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל יצחק עליה? שלא יה יו אומות העולם אומרים: תפילתנו עשתה פירות, אלא וַיֶעתַרְיִּצחָׂקְלַי-הֹוָׂה. (ילקו"ש) ומוכרח להראות לעולם כי שקר ענו כי היותה בת בתואל היא הסיבה שהיתה עקרה. (חומת אנך)
וַיִּגוַע וַיָׂמׇת אַברָׂהָׂם בשֵּיבָׂה ט ובָׂה זָׂקֵּן ושָׂבֵּע וַיֵּאָׂסֶף אֶל עַמָׂיו. (כה ח)
שאלהְ– מהו לשון וַיִּגוַע דהא כתיב וַיָׂמׇת. מצינו לשון זה אצל ישמעאל (כה יז) וַיִּגוַַ֣ע וַיָָּׂ֔מת, אצל יצחק (לה כט) וַיִּגוַַ֨ע יִּצְחָָׂ֤ק וַימת, ואצל יעקב (מט לג) וַיִּגוַַ֖ע וַיאָָׂ֥סֶף אֶל עַּמִָֽׂיו.
תשובהְ – תיבת וַיִּגוַע פירושה צאת הרוח מהגוף ברגע אחד, בלי עינוי ועיכוב, והיא מיתה קלה שאינה באריכות החולי. (רד"ק ראב"ע) תיבת 'גוע' שורשה מתיבת 'יגע' שהיא העייפות וביטול התנועה, כי גם המיתה היא חולשת הדבר והסתלקו מהתנועה. (הכתב והקבלה) והיא מציינת את אפיסת כוחות הגוף. (המלבי"ם)
ואֵּלֶהְשנֵּיְחַיֵּיְיִּש מָׂעֵּאלְמאַתְשָׂנָׂהְּוש לשִּיםְשָׂנָׂהְושֶבַעְשָׂנִּים וַיִּגוַע וַיָׂמׇת וַיֵּאָׂסֶף אֶל עַמָׂיו. (כה יז) פרש"י - לֹּא נֶאֶמְרָׂה ' גְויעָׂה' אֶלָׂא בַצַדִּיקִּים (בב"ב טז:)
שאלהְ – וקשה שהרי גם גבי רשעים נאמר גויעה כגון גבי הָׂרֹמֵּשְעַלְהָׂאָׂרֶץ
תשובהְ – גויעה ואסיפה אינו שייך אלא בצדיקים, אבל גויעה שאין בה אסיפה שייך גם כן ברשעים. (מושב זקנים)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected] דֹור הַּמַבּול, ש אין לָׂהֶם חלֶק לָׂעֹולָׂם הַבָׂא (משנה סנהדרין יג). כתיב (ז כא) וַיִּגוַע כׇל בָׂשָׂרְ בָׂעֹוף ובַבְהמָׂה ובַחַיָׂה ובְכל הַשֶרֶץ הַשֹּרץ עַל הָׂאָׂרֶץ וְכֹּל הָׂאָׂדָׂם .
