ראש חודש כסלו הוא יום מיוחד בתולדות חסידות חב"ד, המציין את יציאתו של הרבי מחדרו ב-770 לביתו, בא' בכסלו תשל"ח, לאחר שלמעלה מחודש ימים שהה בחדרו בעקבות אירוע לבבי קשה שעבר בעיצומה של עבודת הקודש בהקפות שמחת תורה.
בבוקר הושענא רבה התעניינה הרבנית איזה ספר תורה ימסרו לרבי בליל שמחת תורה, וביקשה שיביאו את הספר תורה הקטן שמשקלו קל. היא אף התקשרה למזכירות וביקשה לקצר את ההקפות כיוון שהרבי "אינו מרגיש כל כך טוב".
בליל החג לפני שהמשב"ק מענדל נוטיק יצא מהבית של הרבי לכיוון 770 להקפות הזכירה לו הרבנית לומר למזכיר ר' לייבל גרונר שיקצרו בהקפות ויתנו לרבי ספר תורה קל.
ליל שמיני עצרת החל בעוצמה המוכרת, אך ניכר היה כי הוא מתנהל תחת סימן שונה. עוד לפני שהחלו ההקפות, ביקשו לקצר את אמירת הפסוקים של 'אתה הראית'. ובכל זאת, בהקפה הראשונה, הרבי רקד עם גיסו הרש"ג בהתלהבות גדולה, ונדמה היה שהכל כשורה.
לפתע במהלך ההקפה השלישית, פני הרבי נעשו חיוורים, והוא אף נראה מנגב את זיעת פניו הקדושות במטפחת, מחזה נדיר ומדאיג. השינוי הקשה ביותר התרחש בשיא ההקפה הרביעית. כאשר החלו הריקודים לצלילי הניגון 'על הסלע הך', פנה הרבי לעבר הקהל והחל לעודד בשתי כפיו, אך ברגע זה חיוורו פניו הקדושות של הרבי עד מאוד, ומחיאת כפיו הייתה רפה באופן ניכר, כאשר ידיו כמעט שלא נגעו זו בזו. מיד לאחר מכן נשען הרבי על הסטנדר שלו, ביקש לקרב את כיסאו, והתיישב ועצם את עיניו. אווירה של היסטריה התפשטה בציבור שיצא מבית הכנסת באופן מיידי, גם הדלתות והחלונות נפרצו כדי לאפשר כניסת אוויר. חרף המצב הקשה, סירב הרבי בתוקף לעלות לחדרו, והשמיע דרישה נחרצת: "להמשיך את ההקפות – במהירות – עד תומן", ואף דחה הצעות לשתות מים בנימוק ש"מחוץ לסוכה לא ישתה".
המשך ההקפות נעשה במהירות ובעת ההקפה החמישית נעמד הרבי לרגע ומחא כפיים קלות, אך מיד חזר לשבת. כשהגיע ההקפה השביעית אותה נוהג הרבי לערוך במעגל המיוחד לו במרכז הזאל הגדול סירב הרבי להצעה לערוך אותה על בימתו: הוא קם, לקח בידיו את ספר התורה, וצעד לבימת ההקפות במרכז בית הכנסת לרקוד עם הרש"ג ריקוד איטי שניסה לקצר כמה שאפשר. הרופאים קבעו לאחר מכן כי מעשה זה, לאחר אירוע לבבי כה חמור, הוא למעלה מדרך הטבע. רק לאחר שהכריז "גוט יום טוב" והושלם כל מערך ההקפות, עלה הרבי לבסוף לחדרו.
במשך שעות אלו הגיעו רופאים רבים המבינים בתחום הלב ל-770, ביניהם ד"ר שיטהולץ וד"ר אידה וייס, ולאחר בדיקות גילו שהרבי עבר התקף לב חזק ביותר. מסופר שהרופאים הציעו לרבי לעבור למחלקה לטיפול נמרץ ששם יש ציוד נדרש והשגחה צמודה, אך הרבי סירב בתוקף. לאחר כמה שעות, גילה אחד הרופאים שהרבי עבר התקף לב שני, וקשה יותר מהתקף הלב הראשון.
במהלך שמחת תורה, הרבי היה בחדרו, עם מניין צמוד אליו. כמו כן הרבי עודד כל פעם שהחסידים יחיו בשמחה גדולה מהרגיל. במוצאי החג, הגיע ד"ר יעקב ליבר ויונק כמתווך היישר מבסיס צבאי.
בהמשך הרבי אף דיבר עם החסידים מחדרו בעזרת מיקרופון שחובר לרמקול בבית המדרש בו שהו החסידים. בה הוא דיבר על ההתאחדות המיוחדת שנפעלת על ידי שידור והקשר עם שמחת תורה. בנוסף לכך, הרבי אף השמיע מאמר ד"ה להבין עניין שמחת תורה. בסיום השיחה, הרבי בירך רבות, ואף פרץ בבכי מספר פעמים.
בא' כסלו, לראשונה מאז ההתקף לב, יצא הרבי מחדרו לביתו, ובליל ראש חודש, נכנס ל-770 להתפלל. השמועה על כך הגיעה לכל רחבי העולם, וכלל חסידי חב"ד שמחו והתוועדו על כך. החל מאז הרבי החל להבריא. בי"ט כסלו חג הגאולה, התוועד הרבי שעות עם החסידים.
בחנוכה הרבי אף מסר כמה שיחות, כשבאחריהן חילק הרבי מטבעות לצדקה לכל הנוכחים.
בראש חודש טבת קיים הרבי התוועדות מיוחדת ומפתיעה שמלבד הרב יעקב יהודה הכט (שממנו ביקש הרבי לארגן את החפצים הדרושים להתוועדות) לא ידעו על כך קודם לכן, בה הרבי השמיע מאמר, ד"ה 'נר חנוכה מצוותה משתשקע כו''. באחת השיחות ביאר את הקשר המיוחד שבין זאת חנוכה לשמיני עצרת, ששניהם הם ביום השמיני והאחרון של החג.
בשנת תשמ"ב מספר שנים אחרי האירוע הלחין ר' פייטל לוין את ניגון ראש חודש כסלו.