זיווגם של האבות
האבות הקימו את ביתם באיחור
כל שלשת האבות - אברהם יצחק ויעקב - הקימו את ביתם באיחור רב, שלא כדרך העולם. כן מצינו ביצחק שאיחר את נישואיו עד אמצע שנותיו (כה, כ) – "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה". וכן ביעקב, שלא נשא אשה אלא בהיותו בן שמונים וארבע שנים (ב"ר סח, ה, רש"י כח, ט). מידה דומה לזו מצינו גם באברהם - שעל אף שנשא אשה בהיותו בן עשרים וחמש [עפ"י ילקוט שמעוני (לך לך רמז סב) צא ולמד מאברהם ושרה שהיו עקרים מיצחק ע"ה שנה. וכ"ה בתנא דבי אליהו רבא פרשה יח. ועיין 'סדר הדורות' שהוכיח ממקום אחר שאברהם היה בן חמישים כשנשא את שרה] - לא נתן לו הקב"ה את יצחק אלא באחרית ימיו (כא, ה) – "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו". כך שבפועל הקים אברהם את ביתו לעת זקנתו.
והדבר צריך תלמוד, והלא מידת דרך ארץ למדונו חז"ל (אבות פ"ה מכ"א) - 'בן שמונה עשרה לחופה', ולכל המאוחר עד עשרים שנה (קידושין כט:). ומדוע אם כן דחו האבות הקדושים את הקמת ביתם עד לאחרית שנותיהם, ולא ילדו בנים אלא לעת זקנתם.
הקמת הבית והולדת הצאצאים בעת השלימות
ונראה לבאר, כי סדר זה התחייב מפאת הענין המיוחד שבשלשת האבות, אשר כל אחד מהם נחל את מעלת אבותיו, והוסיף עליה מעלה ושבח משלו.
וכמו שמצינו בדברי חז"ל, כי שלשת האבות, דרגת כל אחד מהם היה בה תוספת על של קודמו. כדאיתא 'אברהם קראו הר, יצחק קראו שדה, יעקב קראו בית' (פסחים פח.). ואכן תכלית השלמות נתמלאה ביעקב, בחיר האבות, אשר דמותו חקוקה על כסא הכבוד, ועל שמו נקרא עם ישראל.
והנה בכדי שענין זה ימולא בשלמות, היה צריך שכל אב יוליד את בנו ממשיכו - לאחר שכבר הושלמו מעלותיו וכבר השיג את דרגת גדולתו במלואה, כי אז תיכלל מעלתו בבנו הבא אחריו בשלמות, כך שעל יסוד מדרגה זו שאליה הגיע אביו - יוסיף הבן ויכביר מעלה על מעלה, כדי להגיע לפסגת דרגתו הוא.
יצחק נולד לאברהם לאחר ברית המילה
שלמות מעלתו של אברהם, הגיעה לשיאה בעת שכרת עמו ה' את ברית המילה. לפיכך, אילו היה נולד יצחק קודם לכן הרי שהיה נולד לאב בלתי מהול ומחוסר עדיין מתכלית מעלתו, על כן עיכב ה' את לידת יצחק עד כה, כדי שדרגתו הרמה והמושלמת של אברהם לאחר ברית המילה, היא אשר תהוה יסוד ומוצא לדרכו של יצחק, ועליה יוסיף מעלה על מעלה.
וכן מצינו במדרש (בראשית רבה מו, ב) - 'זמן היה לו לאברהם אימתי שניתנה לו מילה וכו'... כדי שיצא יצחק מטיפה קדושה'.
יצחק נשא את רבקה רק לאחר העקידה
שלמות מעלת יצחק, נתמלאה בעת עמידתו בנסיון העקידה, ואכן מצינו כי תיכף אחר פרשת העקידה נאמר – "אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך... ובתואל ילד את רבקה" (כב, כא-כג). ובמדרש - 'ויהי אחרי הדברים האלה, אחר הרהורי דברים שהיו שם, מי מהרהר, אברהם הרהר, אמר אילו מת בהר המוריה לא היה מת בלא בנים, עכשיו מה אעשה אשיאנו מבנות ענר אשכל וממרא שהן צדקניות, וכי מה איכפת לי מיוחסים, א"ל הקב"ה אין אתה צריך כבר נולד זוגו של יצחק, הנה ילדה מלכה גם היא' (ב"ר נז, ג). כי אכן רק לאחר העקידה, כיון שהגיע יצחק לשלמות מעלתו, היתה שעתו כשרה להקמת ביתו, ולכן נתבשר מיד על זיווגו.
יעקב נשא אשה לאחר הגילוי מאת ה'
כן הוא הדבר גם ביעקב, שלא הלך לבקש אשה אלא לאחר קבלת הברכות מפי יצחק, כי אז האציל עליו יצחק את ברכת גדולתו והעמידו כממשיך שושלתו. ואכן תיכף לאחר מעשה זה הזדרז יצחק ושלחו לשאת אשה, בד בבד עם המשכת ברכת אברהם עליו (כח, ב-ד) – "קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך, וא-ל שד-י יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים, ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך".
והנה בפשטות הכתובים מבואר, כי יעקב לא התמהמה, אלא יצא מיד לדרכו כמצוות אביו – "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם" (כח, ה). אולם חז"ל דקדקו ומצאו לפי החשבון (הובא ברש"י פסוק ט) - שנטמן בבית עֵבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן. ולכאורה יש בכך מקום לתמוה, למה זה הניח יעקב את מטרת יציאתו לחרן, ותחת זאת פנה לעסוק בתורה.
אך לאור האמור נראה לבאר, כי סיבת הקדשת ארבע עשרה שנים לעסק התורה בבית עֵבר, היתה אכן לצורך הוספת מעלות ושלימות דרגותיו הרמות, הנחוצות לו בטרם ישא אשה ויעמיד בנים.
ומעתה יבואר, כי אכן כפי שמשמע בפשטות הכתובים, לא נתעכב על עניינים אחרים במקום לשאת אשה, אלא תיכף יצא לדרכו, ואולם בעומקם של דברים למדנו, כי פנה תחילה לעסוק בתורה, וארבע עשרה השנים הללו - היו כחלק מן הדרך, שהיה עליו לעשות לשם הקמת ביתו. ואכן בדרכו לחרן נגלה אליו ה' במראה הסולם, ובו כבר נקבע בחירת ה' בו והבטחת הארץ. וזכה בעת ההיא להשגחה יתירה, וכדכתיב - "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" (כח, טו), ולהשראת השכינה בבחינת 'בית', וכדאיתא בחז"ל שיעקב 'קראו בית' (פסחים פח.).
ונראה שזה העומק במה שדרשו חז"ל 'ויקץ יעקב משנתו - ממשנתו' (ב"ר סט, ז). כלומר שמה שגרם לו לשינה זו בה חלם וראה מראות אלוקים נשגבים אלו, היה משום שהיה שקוע במשנתו כל אותם השנים. הנה כי כן, לימודו בבית עבר ומחזה הסולם עניין אחד הם, אשר הכינו את בניינו של יעקב לתכליתו הנשגבה.
