ג. תלמיד חכם צריך להיות חביב על כל אדם כגופו ממש
תנן בגיטין (מ"ה.) אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם דלא לגרבו ולייתו טפי מפני שמוכרין אותן ביוקר, והקשו תוספ' שם הא אמרינן בכתובות (נ"ב.) דפודה את אשתו אפילו עשרה בדמים, ותירצו אשתו כגופו ועל גופו לא גזרו.
תו הקשו התוספ' מעובדא דפרק הניזקין (גיטין נ"ח נ"ח.) דרבי יהושע בן חנניא פדה לר' ישמעאל בממון הרבה, ותירצו התוספ' דמופלג בתורה שאני, ע"ש [והכי קיי"ל ביו"ד סי' רנ"ב סעיף ד']. והנה יש לעיין, בשלמא מה שתירי' התוספ' דאשתו כגופו אתי שפיר, דמזה לא מיירי מתני' כלל, דאין פודין השבויים קאמר, דמיירי באחרים הפודים, אבל הפודה את עצמו מזה לא מיירי מתני' ואשתו כגופו, אבל מה שתירי' התוספ' דמופלג בתורה שאני, זה אינו מרומז במתני', ומתני' סתמא כללא כייל אין פודין את השבויים. וי"ל עפ"י מה דאמרינן (שבת קי"ט.) אי אתא תלמיד חכם קמא דידי לדינא פסילנא לי לדינא, מאי טעמא דחביב עלי כגופי, ואדם קרוב אצל עצמו, ואין אדם רואה חובה לעצמו, וזה הוא האמת, כי התלמיד חכם הוא גופו של אדם ממש, וזה אני חושב שתירי' התוספ', דכיון שהוא מופלג בחכמה הרי הוא כגופו ממש, ועל גופו לא גזרו כמו שתירוצו התוספ' על אשתו, ואתי שפיר.
