והנה על פסוק ושננתם לבניך אמרו חז"ל אלו התלמידים, ואני אומר תמיד על מה שאחז"ל (שבת כג, ב) מאן דרחים רבנן הוה ליה בנין רבנן, ועל לשון רחמים מפרש"י אוהב, ונסביר למה בחרו חז"ל בלשון רחום, כי יש ב' מיני אהבה, יש אהבה שהיא כתוצאה ממה שהשכל אומר לאדם שצריך לאהוב, וזה מושג ע"פ הגיון כי הוא מבין חשיבות הדבר, וכן לגבי תורה כולנו מבינים חשיבותה, אבל יש עוד אופן של אהבה שאינה קשורה דוקא בהבנת שכלו, אלא שהרגשת הרחמנות שלו מביאתו לידי האהבה וזה כרחם אב על בנים, אשר מקור אהבתו של האב לבניו אינה מהשכל, אלא מרגשות הרחמנות שלו כלפיהם אשר הם עצמם מעצמיו ובשר מבשרו, וזה כוונת פרש"י בשבת שזה מלשון כרחם אב, שאהבתו את הבן תורה היא פנימית ומרגיש תמיד בצערו, ולמשל אינו יכול לישון ולאכול בשעה שיודע שבין תורה אין מה לאכול, ומי שמגיע למדריגה זו של רחים רבנן הוא הזוכה לבנין רבנן.
