התומך בתלמידי חכמים הרי הוא כמרים ספר תורה שנפל על הקרקע
רבינו אליהו הכהן זצ"ל (בעל השבט מוסר בספרו מעיל צדקה סימן אלף תרפ"ד) כתב בשם ספר החיים לרבינו חיים אחי המהר"ל זצ"ל (ח"א פ"ד) שכתב וז"ל: רבותינו ז"ל הלעיגו על הני טפשאי דקיימי קמי ספר תורה ולא קיימי קמי גברא רבה. ואם כן כל שכן שיש להלעיג על בני דורינו שרואים בכל יום את לומדי התורה הסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, והם ביגון ובדאגת הפרנסה ולית דמשגיח בהו, ונמצא שהם משליכים בזה את הוד התורה ארצה. ואם היו רואים ח"ו ספר תורה מונח על גבי קרקע כמה היה אבל גדול וצום ובכי ומספד ליהודים, ואם בשביל ספר תורה א' כך, בשביל כמה גברי רבוותא שגדולים מספר תורה עאכ"ו. עכ"ל ספר החיים.
וממשיך המעיל צדקה בזה"ל: נלמד מכאן שהמכבד ת"ח לזונם ולפרנסם מהונו ומממונו, כאלו מקים ספר תורה שלא יפול על גבי קרקע. ונראה דלזה מאן דרחים רבנן הויין ליה בנין רבנן (שבת כג ע"ב), שהכוונה כיון שהוא רחם רבנן כיון שאהבם אהבה שמרחם עליהם וחס עליהם באותו שגופו שספר תורה לא יפול ארצה, לכן מדה כנגד מדה נותן לו בנים תלמידי חכמים שעל ידי כך אינו מגיע לו נפילה לא בכבוד ולא בפרנסה דכיון שבניו ת"ח אע"פ שהוא לא יהיה ראוי לכבוד, בניו שהם חכמים מכבדים לו, וגם אם בא לידי עניות מפרנסים אותו לכבודם ואינו נכנס במצב העניים השוכבים על גבי קרקע יען האב לא הניח ת"ח ליפול על הקרקע שהוא המקים ספר תורה ממש מעל גבי קרקע כמוזכר, עכ"ל המעיל צדקה.
