פב) "ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנא עשית יהי מכירך ברוך ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז" (ב, יט). עיין במדרש (פרשה ה', אות ט') תני בשם ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן אמרה רות לנעמי שם האיש אשר עשיתי עמו היום, ולא אמרה אשר עשה עמי אלא אשר עשיתי עמו, עיי"ש.
וראיתי בחתם סופר (דרשות ע"ט ע"ג) שמעורר מה ענין זה לכאן, ומדוע רמזה רות כן עתה בדבריה, ועוד למה שאלה נעמי איפה לקטת, מה לה בזה וכי יש איזה חילוק באיזה שדה לקטה, הלא הלכה ללקוט באחת השדות אשר תמצא.
והנראה שביארנו לעיל בפסוק (ב, א') שמדרגת נעמי בבטחון היתה למעט בהשתדלות ולחכות עד שתבוא הישועה מאת הקב"ה ולא ע"י מתנת בשר ודם. ולכן לא שלחה נעמי את רות ללקוט והלכה רות בעצמה. מדרגת רות היתה דעדיין צריכה להשתדלות, וזהו שאלת נעמי איפה לקטת היום ואנא עשית, כמה השתדלות היתה צריכה עד שזכית למה שלקטת, וע"י הידיעה בזה תוכל נעמי למדוד מדרגתה בהתקרבות להשי"ת, ועד כמה היא מקורבת להיות מבורכת בברכה של וברך את לחמך ואת מימך (שמות כ"ג, כ"ה) וכדאיתא בנמ' ברכות דף ל"ה: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' (ישעי' ס"א) ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'.
וענתה רות שם האיש אשר עשיתי עמו היום, ולא עשה עמי אלא עשיתי עמו, נמצא דכל ההשתדלות שעשיתי ללקוט אינו בשבילו אלא בשביל בועז, כדי שיוכל בועז לזכות על ידינו לעוה"ב, וכדאיתא בגמ' ב"ב דף י' בשאלה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם איל כדי שינצול אנו בהן מדינה של גיהנם, ע"ש. ולכן אין שום ראי' מההשתדלות שעשיתי, שהרי כל ההשתדלות למעלה תחשב, שעשיתי לזולתו והיינו לבועז כדי שיזכה על ידינו.
