"תפארת ירושלים", חברי ועד, הורים ותלמידים. כל ההתכנסות המיוחדת הזו נערכה לכבודו של מר לואיס מ. פרידמן תומך יקר של הישיבה, שמלבד החזקתו הכללית בישיבה, תרם רבות למען הנזקקים מבין התלמידים. מדי שנה בערב פסח היה שולח משאית ענק אל בנין הישיבה, ובתוכה חבילות היו בגדים ומלבושים לעניים שבתלמידי הישיבה: חליפות, חולצות, נעלים ועוד. הכל, כדי לשמח את לבם של כמאה נערים.
נשיא הישיבה הרעיף תשבחות על מר פרידמן ועל פעליו הנפלאים, ולסיום, בקש מן הנערים הללו שישבו במרוכז באגף השמאלי של בית המדרש, שיקומו על רגליהם כאות הוקרה למר פרידמן הנדיב, לרגע, אחזה בהם המבוכה והתביישו לעמוד, וכמו להכריז קבל עם ועדה אודות דלותם ועוניים, אולם רבי משה פיינשטיין, ראש הישיבה, חסד זאת מהם, כשלפתע קם על רגליו. מי שהבחין בכך, קם אף הוא על רגליו, חברי ההנהלה ראו זאת, קמו גם הם; כל הנוכחים בזה אחר זה קמו ממקומם, עד שנעמדו אף הנערים הללו, שכבר לא הרגישו כל בושה בעמידתם. לבסוף נותר מר פרידמן לבדו יושב, כשכל משתתפי האולם הגדוש חולקים לו כבוד, ומחמת עדינותו, לא חש בנוח במקומו, והתרומם אף הוא ככולם...
