ה. בלקוטי אמרים תניא פרק מ"א מבאר ש"קודשא בריך הוא" הוא מקור המצוות, ו"שכינתא" הוא מקור נשמות ישראל, והיחוד הוא בשם כל ישראל כי זהו ענין שכינתי', והרי אמרו רז"ל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל. וראה נועם אלימלך פרשת דברים ד"ה עוד בפסוק וז"ל: "כי הטעם שאנו אומרים קודם כל עבודתינו ותפילתינו לשם יחוד כו' בשם כל ישראל, והכוונה היות שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם כן האיך יכול לעשות איזה דבר קדושה באברינו, כיון שנעשה בהם עבירה חלילה ונפגם אותו האבר, ואיך יכול להשרות עליו קדושת העובדא ההיא? אך שהתיקון לזה הוא במה שכולל עצמו עם כללות ישראל, כי יש עולם הנקרא כל ישראל, והעולם ההוא שלם בלי שום פגם, כי הכללות ישראל הם הצדיקים כמו שכתוב ועמך כולם צדיקים, ואם כן אף שהפרטים חוטאים לפעמים, אבל הכללות הם תמיד קיימים בקדושתם, ואין שטן ואין פגע רע בהם חלילה, ותמיד צורתם חקוקה למעלה והוא הנקרא בספרי הקודש אדם קדמון, ושם אין שליטה לחטא כלל, והאדם מקשר עצמו שם בהתכללות ההיא, ואז אותו האבר נקשר בכללות ונתקן בקדושה עליונה, ואז יכול לעשות המצוה או העובדא ההיא". עכ"ל.
