ג. וז"ל: "והנה כאן כתיב "שבת שבתון הוא" )ע, ב(הנה קושיא זו הקשה בלקו"ת דרושים ליוה"כ ד"ה שבת שבתון אות ה' לשון דכר . . ובפ' אחרי כתיב "היא" לשון נוקבא? . . והענין . . כי פירוש "הוא" לשון דכר, היינו שישראל הם במדריגת דכר, והם המשפיעים וממשיכים גילוי הארה זו בכחם . . והנה כשישראל הם במעלה עליונה . . אזי בחינת שבת שבתון המתגלה ביום הכפורים נקרא "שבת שבתון הוא" לשון דכר, מה שאין כן כשאינם עושים תשובה מעומקא דליבא כל כך . . עם כל זה נמשך בחינת שבת שבתון באתערותא דלעילא, נאמר "שבת שבתון היא" לשון נקבה". עכ"ל.
ועיין בלקוטי תורה שם בביאור המאמר אות ג' וז"ל: "כשנמשך הגילוי מבחי' עתיק ממש אז נקרא "שבת שבתון הוא", לשון זכר, כי הוא מקור ההשפעה . . ובחינת "שבת שבתון היא" היינו כשלא אכשור דרי וליכא אתעדל"ת כדבעי אזי אין ההמשכה מבחינת עתיק ממש ואעפ"כ נמשך האור מבחינת קדש הקדשים עצמו שהוא כתר חכמה ובינה דאריך אנפין . . ואזי נקרא "שבת שבתון היא". עכ"ל.
