<p>מדוע נאמר 'אשר יהיה' בלשון עתיד ולא 'אשר בו מום' בלשון הווה? מתרץ ה'אמרי שפר' (המאיר): ידוע כי במתן תורה נרפאו כל בעלי המומים. וממילא לא היו באותו הדור כוהנים שהם בעלי מום. ולכן הציווי הוא 'איש מזרעך לדורותם' דווקא בדורות הבאים 'לא יגש להקריב'.</p>

מה הסיבה שהציווי על כוהנים בעלי מום נמסר בלשון עתיד? גלו את התובנה המיוחדת על ריפוי בעלי המומים במתן תורה.

איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב