הרב חיים קניבסקי זצ"ל
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (כג, כ"ט) עיין רש"י שהם ענני כבוד שהיו להם במדבר. ובאמת שיש לתמוה למה הוצרכו למנעלים במדבר, שעל כתוב בדברים (כ"ט ד') שנעליהם שמות י"ג כ"א), ועמוד הענן היה מוליכם והם הלכו אחריו, כמו שכתוב (ט' כ"א) ונעלה הענן ונסעו. לא בלו, הרי לא הלכו כלל בעצמם במדבר, שהרי ז' עננים היו ואחד מהם היה תחתיהם, כדפירש רש"י (במדבר י' ל"ד, וכ"ה במכילתא) ויש לומר דמכל מקום הוצרכו קצת ללכת לבריאות גופם, כמבואר בכתובות קי"א א': שליש בהילוך ולזה הוצרכו מנעלים, אלא שמכל מקום הענן סייע להם ללכת, ועל זה נאמר שרגלם לא בצקה ונעליהם לא בלו (חידושי רבנו מכתב ידו).
ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (תהילים ע"ו ג') לפי פשוטו של מקרא הכוונה שהקב"ה נמצא בירושלים, "סוכו" היינו ביתו, ואין הכוונה על ענין של מצוות סוכה וכדומה (מפי רבינו). סוכה, וזה מרומז בקרא 'ויהי בשלם' – שאדם מקיים בשלמות "סוכו" מצוות סוכה, "ומעונתו בציון" היינו מי שמעונו – ביתו בציון.
והנה בשם הגר"א אמרו לפרש, כי יש שתי מצוות שאדם מקיים אותן כשהוא "נכנס עם גופו": א' מצוות ישוב ארץ ישראל, ב' מצוות ולכאורה יש להעיר, הלא יש גם מצוות טבילה במקווה לטמא שהוא נכנס למים כל גופו, והשיב רבינו לדחות שאין הכניסה למקווה מצוה אלא הכשר מצווה, כי אין מצווה בפני עצמה לטבול, אלא המצווה להיות טהור, וכדי להיות טהור טובלים תחילה, וגם מה שאמרו (שבת קכ"א א') טבילה בזמנה מצווה, אין הכוונה שהטבילה עצמה גוף המצווה, אלא הטהרה בזמנה מצווה, ולו יצויר שהיה אפשר לטהר באופן אחר בלי מקווה, הייתה מצווה בעצם הטהרה. (ועיין עוד בדרך אמונה פ"ד ממעשר ה"ג ד"ה והפודה, שט"א אינה מצווה חיובית רק קיומית, ועיין עוד כסף משנה פ"ו מהלכות אבות הטומאות הט"ז). מקרא זה נאמר בתוך ענין חג הסוכות ומשמע דקאי אסוכות).
אלא מועדי ה' אשר תקראו... להקריב אישה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו (כ"ג ל"ז) וקשה, איזה זבח (סתם זבח היינו שלמים) היה בסוכות, הרי כל המוספין עולות היו, ואם הכוונה אינה על השלמים אלא על שעיר החטאת, אין הפסוק מדויק, דהא חטאת אין צריך נסכים. ואם קאי על עולה דברישא דקרא, הוי ליה לכתוב נסכים מקמי זבח דקאי אעולה. ואפילו נימא דהפסוק אינו הולך על סוכות אלא כל הרגלים, הרי גם בכולם לא היה זבח חוץ משני כבשי עצרת, וכאן כתיב "דבר יום ביומו", ולא משמע שהכוונה על כבשי עצרת. ותרץ, ואלו דבריו (בטעמא דקרא ד"ה אלה): ונראה דזבח הוא באמת שעיר החטאת, ונסכים הן ניסוך המים, ובזה דווקא הסדר מדוייק. שמתחילה כתב את הקורבנות ואחר כך את ניסוך המים, שאין שייך כלל לקורבנות, כמו שכתב הריטב"א בסוכה מ"ח א', ומכאן סמך גדול לניסוך המים (מיהו האי נסכים כולל נמי ניסוך היין של העולות, ולכך דריש מיניה בגמרא יומא דף ל"ד א' ובמנחות מ"ד ב' גם כן על ניסוך היין). (שבענו מטוביך)
