קראת לשבת עונג
יש להבין – אמר המגיד מדובנא – מהו "שבת שבתון"? ותירץ המגיד על פי דרכו במשל: אדם אחד קנה לבנו שעון מהודר. שמח הבן מאוד בשעון – הפכו מצד לצד, הביט בזכוכית המלוטשת, מתח את קפיציו וסובב את מחוגיו . לשמחתו של הילד לא הייתה גבול.
פעם אחת, נפל השעון מידיו. הזכוכית המלוטשת התנפצה לרסיסים, המנגנון העדין התפרק וחלקיו התפזרו בכל קצוות החדר. הצטער הילד צער רב על השעון הנפלא ובכה בכי מר. הן קניתי לך את השעון כדי שיגרום לך שמחה – אמר אביו – אילו ידעתי שזה הצער שייגרם לך בסוף לא הייתי קונה אותו כלל וכלל... כן הוא גם הנמשל – אמר המגיד – הקדוש ברוך הוא נתן לבני ישראל מתנה יקרה מבית גנזיו, את השבת, למען ינוח כל אחד מעמלו ומעבודתו ויעסוק בתורה, ואף שכר רב שמור לעתיד לבוא למי ששמר את השבת כראוי. אולם, אם האדם מבלה את יום השבת בהבלים ובדברים בטלים, הלא אחריתו תהיה מרה והוא עתיד ליתן את הדין על כך. לא זו הייתה כוונת בורא עולם כאשר נתן לנו את המתנה היקרה הזו. משום כך – סיים המגיד – התורה מכנה את יום השבת "שבת שבתון", כדי ללמדנו, שיום זה הוא מנוחה מתחילתו בעולם הזה ועד סופו לעולם הבא!
בכל מושבותיכם (כג, ג) (רבי יהונתן אייבשיץ, תפארת יהונתן)
מפני מה הוסיפה התורה לגבי השבת "בכל מושבותיכם". ואפשר שבאה התורה לאפוקי מדין המועדות, שנסמכו לשבת. הנה, לגבי המועדים אכן יתכן שלא יגיעו השלוחים לכל מקום (ר"ה כא:). נמצא שהמועדים לא יהיו "בכל מושבותיכם". ברם, השבת קבועה ועומדת מששת ימי בראשית ואינה תלויה בקביעת בית דין, ולכן לעולם היא "בכל מושבותיכם".
