ד. בשו"ע אדה"ז או"ח סימן תנ"ז סוף סעיף כא וז"ל: "שכבר נהגו במדינות אלו שלא להאכיל חלה לכהן, מטעם שנתבאר ביורה דעה סי' שכ"ב עיי"ש". עכ"ל. בטור יו"ד שם מפרש: ונ"ל כיון שאין חלה נאכלת בארץ ישראל, גם בשאר המקומות אין צריך להפריש אלא אחת ולשורפה". עכ"ל. ובמגן אברהם סימן תנ"ז ס"ק ט' מפרש וז"ל: "שאין מחזיקים אותו ככהן ודאי, דדלמא נתחללה אחת מאמותיו". עכ"ל. וראה גם מגן אברהם סימן ר"א ס"ק ד': "שלכן אין אנו נזהרין בהרבה מדיני כהונה לפי שאין לנו יחוסי כהונה". עיי"ש. ואכן ישנם כהנים בזמן הזה, שנותנין החמש סלעים בחזרה להאב, מטעם ספק כהונה. ועיין בתפארת ישראל על משניות בהקדמה לסדר קדשים "חומר בקודש" פרק ד' אות כ"ו, שהקשה איך מברכים ברכת כהנים בשם, והאיך מברך האב ברכת פדיון הבן, הלא כיון שכהנינו הם ספק כהנים, שמא מוציא שם שמים לבטלה. ותירץ על פי שיטת המגן אברהם סימן רט"ו ס"ק ב' דכשמזכיר שם שמים דרך ברכה אין זה (וראה שו"ע אדה"ז סימן רט"ו סעיף ג') שם שמים לשוא מדאורייתא, אלא מדרבנן. עיי"ש.
