עבודת יום כיפור

על האדם להתפלל שיזכה לראות את ההשגחה הפרטית ויבין שהכל לטובתו.

ביום הכיפורים אנחנו מגיעים להכרה שהכל הוא ה', שגורמת להשוות. יום כיפור הוא "יום אסור באכילה. יום אסור בשתיה. יום אסור ברחיצה. יום אסור בסיכה. יום אסור בתשמיש המטה. יום אסור בנעילת הסנדל. יום שימת אהבה ורעות. יום עזיבת קנאה ותחרות" – הכל מתוך השתוות, כאשר ידוע מצדיקים ש'ביום כיפור מי צריך לאכול?' (ועל דרך זה בבל חמשת העינויים של יום כיפור, שמתוך ההשתוות אינם עינויים כלל). על העינוי של יום כיפור, מתוך אותה השתוות, נאמר "ולחיותם ברעב" – הרעב עצמו מוסיף חיות ותענוג. זהו תענוג של עולם הבא, המתגלה בעולם הזה דווקא בתיקון הברית – אבר התענוג – שהוא ענין עיקרי ביום כיפור, והוא הנותן כח לקיים "בכל דרכיך דעהו" (דע-חבר את ה תתאה ל-ו חיבור בכח ספירת היסוד). במובן, יום כיפור הוא גם יום שכולו תפלה – היום היחיד בו אנחנו מתפללים חמש תפלות – כשתכלית התפלה היא לראות את השגחת ה' הטובה עלינו. (ב' אדר פ"ה)